פסוק ד:ימשל בם. השי"ן בקמץ לבד:
פסוק ו:קנה וסוף קמלו. כתב בעל ערוגת הבשם בפ"ג מספרו שהלמ"ד דגושה וכן מצאתי בס"א כ"י אמנם בשאר ספרים רפה:
פסוק ז:על פי יאור. ליכא למיחש על מאן דמספקא ליה אי כתיב ועל פי בוא"ו דדין הוא חד מן י"ח פסוקי דאית בהון על על וחדה מלה באמצע וסימנהון במלכים ב'וט"ז:
פסוק ז:יבש נדף. במקצת ספרים ייבש בשני יודי"ן:
פסוק ח:ביאור חכה. עעין מ"ש בזכריה י':
פסוק ט:וארגים חורי. עיין בשמואל ב' כ"א:
פסוק י:כל עשי שכר. כל לשון שכירה כתיב סמ"ך בר מן דין כתיב שי"ן:
פסוק יג:נשאו. בשי"ן ימנית מלשון הנחש השיאני:
פסוק יג: התעו את מצרים פנת. במקצת דפוסים אחרונים כתוב והתעו בוא"ו בראשית המלה ואינם אלא טועים אבל והתעו את מצרים בכל מעשהו שבסמוך הוא בוא"ו:
פסוק יז:לחגא. החי"ת בקמץ חטוף מפני דגשות הגימ"ל:
פסוק יח:עיר ההרס. בה"א לא בחי"ת כמו שנמצא באיזה ספר וכן נמנה במסרה גדולה בשטה מן ל"א קריין ה' וכל חד וחד לית דכותיה והכי איתא בשילהי מנחות מאי עיר ההרס כדמתרגם רב יוסף קרתא דבית שמש דעתידא למיחרב יתאמר היא חדא מנהון ומאי משמע דהאי הרס לישנא דשימשא הוא שנאמר האומר לחרס ולא יזרח וגו' (איוב ל"ט) ע"כ. וכן הוא בתרגום יונתן ורש"י כתב תרגם יונתן לשני פנים וכו' ועיין מ"ש בדברי הימים ב' ל"ג על ויעתר ובסוף יחזקאל על יעבדוהו: