א ה֥וֹי אֶ֖רֶץ צִלְצַ֣ל כְּנָפָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר מֵעֵ֖בֶר לְנַֽהֲרֵי־כֽוּשׁ׃ ב הַשֹּׁלֵ֨חַ בַּיָּ֜ם צִירִ֗ים וּבִכְלֵי־גֹמֶא֮ עַל־פְּנֵי־מַיִם֒ לְכ֣וּ ׀ מַלְאָכִ֣ים קַלִּ֗ים אֶל־גּוֹי֙ מְמֻשָּׁ֣ךְ וּמוֹרָ֔ט אֶל־עַ֥ם נוֹרָ֖א מִן־ה֣וּא וָהָ֑לְאָה גּ֚וֹי קַו־קָ֣ו וּמְבוּסָ֔ה אֲשֶׁר־בָּזְא֥וּ נְהָרִ֖ים אַרְצֽוֹ׃ ג כָּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ׃ ד כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֵלַ֔י אשקוטה (אֶשְׁקֳטָ֖ה) וְאַבִּ֣יטָה בִמְכוֹנִ֑י כְּחֹ֥ם צַח֙ עֲלֵי־א֔וֹר כְּעָ֥ב טַ֖ל בְּחֹ֥ם קָצִֽיר׃ ה כִּֽי־לִפְנֵ֤י קָצִיר֙ כְּתָם־פֶּ֔רַח וּבֹ֥סֶר גֹּמֵ֖ל יִֽהְיֶ֣ה נִצָּ֑ה וְכָרַ֤ת הַזַּלְזַלִּים֙ בַּמַּזְמֵר֔וֹת וְאֶת־הַנְּטִישׁ֖וֹת הֵסִ֥יר הֵתַֽז׃ ו יֵעָזְב֤וּ יַחְדָּו֙ לְעֵ֣יט הָרִ֔ים וּֽלְבֶהֱמַ֖ת הָאָ֑רֶץ וְקָ֤ץ עָלָיו֙ הָעַ֔יִט וְכָל־בֶּהֱמַ֥ת הָאָ֖רֶץ עָלָ֥יו תֶּחֱרָֽף׃ ז בָּעֵת֩ הַהִ֨יא יֽוּבַל־שַׁ֜י לַיהוָ֣ה צְבָא֗וֹת עַ֚ם מְמֻשָּׁ֣ךְ וּמוֹרָ֔ט וּמֵעַ֥ם נוֹרָ֖א מִן־ה֣וּא וָהָ֑לְאָה גּ֣וֹי ׀ קַו־קָ֣ו וּמְבוּסָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּזְא֤וּ נְהָרִים֙ אַרְצ֔וֹ אֶל־מְק֛וֹם שֵׁם־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת הַר־צִיּֽוֹן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת ציון

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
הוי. הוא ענין קריאה:
פסוק א:
צלצל. מל׳ צל:
פסוק ב:
צירים. שלוחים כמו וציר בגוים שולח (עובדיה א׳:א׳):
פסוק ב:
גומא. מין עץ הקל לשוט על המים וכן תיבת גומא (שמות ב):
פסוק ב:
מלאכים. שלוחים:
פסוק ב:
ממשך. מלשון משיכה ומורט. ענין תלישת השער כמו ואמרטה משער ראשי (עזרא ט׳:ג׳):
פסוק ב:
והלאה. ולהלן:
פסוק ב:
קו. מלשון תקוה:
פסוק ב:
ומבוסה. ענין רמיסה ודריסה כמו יבוס צרינו (תהלים ס):
פסוק ב:
בזאו. בזזו ובא האל״ף במקום אות הכפל וכן ימאסו כמו מים (שם נ״ח) ומשפטו ימססו:
פסוק ג:
נס. כלונס ארוך:
פסוק ד:
אשקטה. ענין מנוחה:
פסוק ד:
ואביטה. מל׳ הבטה והשגחה:
פסוק ד:
במכוני. מלשון הכנה:
פסוק ד:
צח. ענין זוהר ובהירות כמו צחו מחלב (איכה ד):
פסוק ד:
אור. ענינו מטר כמו יפיץ ענן אורו (איוב ל״ז:י״א):
פסוק ה:
כתם. ענין השלמה:
פסוק ה:
ובוסר. כן נקרא הפרי שלא נגמר בשולו כמו אבות אכלו בוסר (ירמיהו ל״א:כ״ט):
פסוק ה:
גומל. ר״ל תגדל מעט מעט והושאל מלשון הילד הנגמל משדי אמו שמרגילין אותו לאכול מעט מעט:
פסוק ה:
נצה. הוא כענין פרח וגדול ממני וכן נאמר והיא כפורחת עלתה נצה (בראשית מ׳:י׳):
פסוק ה:
הזלזלים. הם יונקות הגפנים הרכים:
פסוק ה:
במזמרות. שם הכלי שכורתים בו הומורות וכן ומזמרותיכם לרמחים (יואל ד׳):
פסוק ה:
הנטישות. כן יקראו הענפים הגדולים המתפשטים אנה ואנה והוא מל׳ וינטשו בלחי (שופטים ט״ז) וכן הסירו נטישותיה (ירמיה ה):
פסוק ה:
הסיר. מלשון הסרה:
פסוק ה:
התז. ענין כריתה וחתוך ובדרז״ל התיז את הראש (חולין ל):
פסוק ו:
לעיט. שם עוף דורס וכן וירד העיט (בראשית ט״ו):
פסוק ו:
וקץ. מלשון קיץ:
פסוק ו:
תחרף. מלשון חורף:
פסוק ז:
יובל. יובא:
פסוק ז:
שי. מנחה ודורון כמו יובילו שי למורא (תהילים ע״ו:י״ב):