א ה֥וֹי אֶ֖רֶץ צִלְצַ֣ל כְּנָפָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר מֵעֵ֖בֶר לְנַֽהֲרֵי־כֽוּשׁ׃ ב הַשֹּׁלֵ֨חַ בַּיָּ֜ם צִירִ֗ים וּבִכְלֵי־גֹמֶא֮ עַל־פְּנֵי־מַיִם֒ לְכ֣וּ ׀ מַלְאָכִ֣ים קַלִּ֗ים אֶל־גּוֹי֙ מְמֻשָּׁ֣ךְ וּמוֹרָ֔ט אֶל־עַ֥ם נוֹרָ֖א מִן־ה֣וּא וָהָ֑לְאָה גּ֚וֹי קַו־קָ֣ו וּמְבוּסָ֔ה אֲשֶׁר־בָּזְא֥וּ נְהָרִ֖ים אַרְצֽוֹ׃ ג כָּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ׃ ד כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֵלַ֔י אשקוטה (אֶשְׁקֳטָ֖ה) וְאַבִּ֣יטָה בִמְכוֹנִ֑י כְּחֹ֥ם צַח֙ עֲלֵי־א֔וֹר כְּעָ֥ב טַ֖ל בְּחֹ֥ם קָצִֽיר׃ ה כִּֽי־לִפְנֵ֤י קָצִיר֙ כְּתָם־פֶּ֔רַח וּבֹ֥סֶר גֹּמֵ֖ל יִֽהְיֶ֣ה נִצָּ֑ה וְכָרַ֤ת הַזַּלְזַלִּים֙ בַּמַּזְמֵר֔וֹת וְאֶת־הַנְּטִישׁ֖וֹת הֵסִ֥יר הֵתַֽז׃ ו יֵעָזְב֤וּ יַחְדָּו֙ לְעֵ֣יט הָרִ֔ים וּֽלְבֶהֱמַ֖ת הָאָ֑רֶץ וְקָ֤ץ עָלָיו֙ הָעַ֔יִט וְכָל־בֶּהֱמַ֥ת הָאָ֖רֶץ עָלָ֥יו תֶּחֱרָֽף׃ ז בָּעֵת֩ הַהִ֨יא יֽוּבַל־שַׁ֜י לַיהוָ֣ה צְבָא֗וֹת עַ֚ם מְמֻשָּׁ֣ךְ וּמוֹרָ֔ט וּמֵעַ֥ם נוֹרָ֖א מִן־ה֣וּא וָהָ֑לְאָה גּ֣וֹי ׀ קַו־קָ֣ו וּמְבוּסָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּזְא֤וּ נְהָרִים֙ אַרְצ֔וֹ אֶל־מְק֛וֹם שֵׁם־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת הַר־צִיּֽוֹן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
הוי ארץ. הוי לשון קריאה כמו הוי הוי ונוסו מארץ צפון (זכריה ב' י'):
פסוק א:
צלצל כנפים. כפול מצל, שהיא ארץ רחבה:
פסוק א:
מעבר לנהרי כוש. שם מלכות אשור:
פסוק ב:
השולח. מי שהוא מנהגו לשלוח בים שלוחים:
פסוק ב:
לכו. אתם מלאכים קלים ובשרו ישראל שברחו וגלו והם מעבר לנהרי כוש:
פסוק ב:
ובעבור נהרי אמר ובכלי גמא:
פסוק ב:
ממושך. הם ישראל שנמשכו ממקומם ככבשים עד שמורטו:
פסוק ב:
ממושך אל עם נורא. הם הכושיים:
פסוק ב:
[מן הוא]. מן אותו העם, או הוא רמז לנהרי:
פסוק ב:
גוי וגו'. היתה דעתו כדעת הנער כאשר ילומד קו לקו, על כן היתה מבוסה:
פסוק ב:
ואל"ף בזאו לחסרון אות הכפל, וכמוהו דליו שוקים (משלי כ"ו ז') על דעת ר' משה הכהן:
פסוק ב:
וטעם נהרים מלכים, כמו את מי הנהר (ישעיהו ח' ז'):
פסוק ג:
כל וגו'. הטעם כאילו נס נישא על כל הארץ:
פסוק ג:
וכתקוע שופר וגו'. לדעת מעשה השם במחנה סנחריב:
פסוק ד:
כי וגו'. טעם אשקטה על השכינה שעמדה:
פסוק ד:
ואביטה. ואראה:
פסוק ד:
מכוני. היא ירושלם:
פסוק ד:
כחם. אויר:
פסוק ד:
צח עלי אור. אחר הגשם כמו יפיץ ענן אורו (איוב ל"ז י"א), כי השמש הנקרא אור גם כן הירח, כי כן כתוב לעושה אורים גדולים (תהלים קל"ו ז'), הם סבת הגשם במאמר השם:
פסוק ה:
כי לפני קציר. כמו תשלח קציריה, והטעם היות קציר:
פסוק ה:
כתם פרח ובוסר גומל. כמו ויגמל שקדים (במדבר י"ז כ"ג) עודנו יהיה בנצתו:
פסוק ה:
וכרת. השם:
פסוק ה:
הזלזלים. הם דבקים עם השרש, ואין למלה הזאת אחות:
פסוק ה:
ואת הנטישות. אותם הבדים הגדולים שנטשו:
פסוק ה:
התז. כמו כרת ובלשון קדמונינו ז"ל ימצא, ובא פועל עבר אחרי עבר בלא וי"ו דבק כמו חמק עבר (שיר השירים ה' ו'), וטעם הפסוק קודם שימלא פרי מחשבותם יכחדו:
פסוק ו:
יעזבו. זה מחנה אשור הנכחד ביד המלאך:
פסוק ו:
לעיט. כמו וירד העיט (בראשית ט"ו י"א), על משקל שש (אסתר א' ו') גם שיש (דברי הימים כ"ט ב'):
פסוק ו:
וקץ. מגזרת קיץ (בראשית ח' כ"ב):
פסוק ו:
תחרף. מגזרת חורף [שם], לאכול נבלות המתים:
פסוק ז:
בעת. שי, דורון הטעם יובילו שי (תהלים ע"ו י"ב):
פסוק ז:
עם ממושך ומורט. הם ישראל הגולים, והנה יובאו לכבוד השם אל מקומו שהוא בהר ציון, ולפי דעת רבי משה זה פי' יוסיף יי שנית ידו (ישעיהו י"א י"א):