קום עלה, לפי שאחרת בדרך. זה מוכח מדצריך לצווי קום עלה בית אל והלא הוא הלך לשם בלא צווי אלא הצווי היה שיקום בזריזות כי מחמת העצלות נענשת בבתך. ואע"ג דלעיל פירש"י דנענש יעקב בבתו משום שמנעה מעשו. מ"מ אי לאו דנתעכב בדרך לא היה אפשר להיות נענש בזה כי הוה שליח מצוה שקיים מאמר הקב"ה שאמר לו שוב לארץ אבותיך כו' ושליח מצוה אינו ניזוק אלא שהחטא הראשון גרם שעבר ונתעכב נמצא בשעה שנתעכב לא היה שליח מצוה ונענש כנ"ל:
פסוק ז:
נגלו אליו האלהים כו' אבל אחד משאר שמות כו'. פירוש שאינו שררה ומרות לא תמצא באמת בלשון רבים:
פסוק ח:
תחת האלון, שלא יקללו הבריות כרס שיצא ממנו כו'. דבר זה מבואר בילקוט מתנחומא וז"ל. כשמתה רבקה אמרין מאן יפוק קומה אברהם מת יצחק כהו עיניו יעקב הלך לפדן ארם יפוק עשו יימרון ברייתא ליטין ביזייא דהא כדין ינקין מה עשו הוציאו מטתה בלילה אמר רבי יוסי בר חנינא לפי שהוציאו מטתה בלילה לא פירש הכתוב מיתתה אלא מן הצד. וא"ל הא גם מיתת לאה לא הוזכר בתורה אין זה קושיא שהרבה צדיקים לא נזכר מיתתן, אלא על רבקה שהוזכר מיתתה ברמז כאן צריך תירוץ למה לא הוזכר בפירוש:
פסוק י:
לא יקרא שמך עוד יעקב, לשון אדם הבא במארב פירוש דמשמע שהברכות באו בארבה ובמרמה אלא דרך שררה כיון שכבר הודה שר של עשו עליהם:
פסוק יא:
פרה ורבה כו', ואע"פ שכבר נתעברה ממנו כתב הרא"ם ולא ידעתי מאין זה דלמה לא נאמר שכשנתנבא זה עדיין לא נתעברה ושהה בבית אל משנתנבא עד שנסע כמו זמן העבור ובסוף עבורה נסע וילדה בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה ויש מתרצים מדכתב רש"י בפרשת וישב שיעקב שהה ששה חדשים בבית אל ובששה חדשים לא ילדה בן קיימא א"כ נתעברה קודם בואם לבית אל שהרי מיד בנסעם מבית אל ילדה עכ"ל. ואין זה כלום דמי יאמר שתיכף בנסעם מבית לחם ילדה ביום ההוא שמא אח"כ ואיזה ימים היה ביניהם והיא נתעברה בבית אל אחר שאמר הקב"ה פרה ורבה ותו דשמא ביום באו לבית אל נתנבא ובלילה שאחריו נתעברה וילדה ביום שאחר הנסיעה דיולדת לשבעה יולדת למקוטעין. וצ"ל דקבלה היתה זו בידם. אבל נראה הוכחה בזה בלשון הפסוק שאמר גוי וקהל גוים יהיה ממך פתח בשתים וסיים בלשון יחיד יהיה היה לו לומר יהיו אלא דעל בנימן לא שייך לומר יהיה שכבר נתהוה שאמו נתעברה ממנו אלא שלענין הולדה שוים הם ע"כ חיבר אותם בהדדי:
פסוק יא:
גוים מנשה ואפרים. משמע מדכתיב גוים לשון רבים קאמר הכי והקשה הרא"ם דבפרשת ויחי כתב ונתתיך לקהל עמים ופירש"י בישרני שעתיד לצאת ממני קהל ועמים דקהל חד ועמים חד, וקהל עמים דהתם היינו קהל גוים דהכא וע"כ כתב הרא"ם שנשתבשו הספרים של רש"י בזה, וג"א טרח ליישב ע"ש. ואני יגעתי ומצאתי בס"ד שהכל על נכון וקושיית הרא"ם דכאן מקשה רש"י בפרשת ויחי וכך הוא הענין דקהל עמים או קהל גוים יש לו שני פירושים, האחד הוא לדרוש קהל בפני עצמו ועמים או גוים בפני עצמו, דהיינו קהל מורה על בריהחדשה שעתיד להוולד, ועמים בפני עצמו דהיינו שאחד מבניו שכבר נברא יהיה חלוק לשני עמים דהיינו שבטים ויש פירוש אחר דקהל ועמים הם שייכים זה לזה דהיינו קהל אחד שיהיה לעמים אח"כ ולא קאמר על בריאה חדשה וכן פירש"י כאן על שבט של יוסף שיהיה נחלק לאפרים ומנשה. ובפרשת ויחי פירש"י על קהל עמים בפירוש הא' דקהל בפני עצמו ועמים בפני עצמו, ואחד על בריה חדשה ואחד על חלוקה לשני שבטים. וע"כ אמר רש"י בישרני לצאת ממנו עוד קהל ועמים דהיינו קהל בריה חדשה ועמים לחלוקה, ומקשה שם רש"י ואע"פ שאמר לי גוי וקהל גוים ממילא קהל וגוים חדא נינהו דאל"כ יהיו ג' דגוים עצמו ל' רבים ותירץ רש"י ל"ד הכא להתם דהתם בגוי וקהל גוים כבר אמר גוי שהוא בנימן ואח"כ אמר קהל גוים הרי עכ"פ שנים לבד מבנימן יהיו נבראים וזה א"א שהרי שוב לא נולד לו בן וכ"ש שלא תפרש על ג', אלא למדני שעתיד אחד משבטי ליחלק וצ"ל בפירוש השני והוה גוי קאי על בריה חדשה וקהל גוים קאי על החלוקה, אבל בקהל עמים שלא נאמר כלום תחילה אם תפרש דקהל עמים לחוד וקאי על החלוקה א"כ לא נזכר שם בריה חדשה דהיינו בנימן וזה א"א לומר כן, אלא ע"כ דקהל עמים נחשבים לשנים וקהל קאי על בריה חדשה שהוא בנימן ועמים לחוץ דהיינו החלוקה (נמצא הכל נכון בס"ד והוא האמת הברור לכל ברי לבב):