תנ"ך על הפרק - בראשית לה - היכן כתוב שד' נשבע ליעקב לתת לו את הארץ? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית לה

35 / 929
היום

הפרק

יעקב בבית אל, פטירת רחל והולדת בנימין, פטירת יצחק

וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָרְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ׃וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי׃וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם׃וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י ׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּֽית־אֵ֑ל ה֖וּא וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמּֽוֹ׃וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֔וֹם אֵ֖ל בֵּֽית־אֵ֑ל כִּ֣י שָׁ֗ם נִגְל֤וּ אֵלָיו֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים בְּבָרְח֖וֹ מִפְּנֵ֥י אָחִֽיו׃וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת׃וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶֽל־יַעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ׃וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹֽא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ ע֜וֹד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ׃וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛תִּי לְאַבְרָהָ֥ם וּלְיִצְחָ֖ק לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֶתֵּ֥ן אֶת־הָאָֽרֶץ׃וַיַּ֥עַל מֵעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּֽוֹ׃וַיַּצֵּ֨ב יַעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן׃וַיִּקְרָ֨א יַעֲקֹ֜ב אֶת־שֵׁ֣ם הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר אִתּ֥וֹ שָׁ֛ם אֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵֽל׃וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי־ע֥וֹד כִּבְרַת־הָאָ֖רֶץ לָב֣וֹא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ׃וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן׃וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־אוֹנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא־ל֥וֹ בִנְיָמִֽין׃וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃וַיַּצֵּ֧ב יַעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל־קְבֻרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻֽרַת־רָחֵ֖ל עַד־הַיּֽוֹם׃וַיִּסַּ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֔ה מֵהָ֖לְאָה לְמִגְדַּל־עֵֽדֶר׃וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑לוַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכ֥וֹר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וּזְבוּלֻֽן׃בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃וּבְנֵ֤י בִלְהָה֙ שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֔ל דָּ֖ן וְנַפְתָּלִֽי׃וּבְנֵ֥י זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה גָּ֣ד וְאָשֵׁ֑ר אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יֻלַּד־ל֖וֹ בְּפַדַּ֥ן אֲרָֽם׃וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר־גָּֽר־שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק׃וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֙מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

היכן כתוב שד' נשבע ליעקב לתת לו את הארץ?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

ט. ויֵרָא אלקים אל יעקב עוד בבֹאו מפדן ארם, ויברך אֹתו.
י. ויאמר לו אלקים: שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל.
יא. ויאמר לוֹ אלקים: אני א-ל ש-די, פרה ורבה, גוי וקהל גוים יהיה ממך, ומלכים מחלציך יצאו.
יב. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה, ולזרעך אחריך אתן את האר.

בפסוקים אלו ד' מבטיח ליעקב אבינו הבטחות נפלאות: שיצאו ממנו שבטים רבים ומלכים, והוא יקבל את הארץ. אבל מהתבוננות במספר פרשות בתורה ובמפרשים עולה שד' לא רק הבטיח ליעקב הבטחות אלו, אלא הוא גם נשבע על כך!

א. הסבר רש"י והספורנו

בפרשת כי תשא (שמות לב, יג) נאמר:

"זְכֹר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אלֵהם: ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעֹלם".

כתב רש"י שם: "אשר נשבעת להם בך - ...ליעקב נאמר: 'אני א-ל שד-י, פרה ורבה' (בראשית לה, יא), נשבע לו בא-ל שד-י". אם כן הסביר רש"י שכאשר אמר ד' ליעקב: "אני א-ל שד-י" (שם לה, יא), משמעות הדבר שד' נשבע לו בא-ל שד-י!

כן כתב גם הספורנו בפרקנו: "אני א-ל שד-י - בשמי אני נשבע, כענין: 'ואמרתי חי אנכי לעולם' (דברים לב, מ), ובזה בלבד מצאנו שבועת הא-ל יתברך ליעקב".

ב. הסבר הרמב"ן

הרמב"ן בפרקנו כתב שני הסברים אחרים למקור השבועה.

ההסבר הראשון: "ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה - כאשר נתתיה להם כן אתננה לך, ירמוז זה לשבועה, כי להם ניתנה בשבועה שלא יגרום החטא, אבל לו ניתנה מתחילה בלא שבועה, וזהו שאומר בכל מקום: 'הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב' (שמות לג, א)".

ההסבר השני: "או שיהיה הכפל הנבואה לו לשבועה".

כוונת הרמב"ן בהסברו השני היא שהבטחה זו של ד' ליעקב היא הבטחה שניה, שכן ד' כבר הבטיח את הארץ ליעקב בפרשת ויצא: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך" (בראשית כח, יג)". וכפל ההבטחות משמעותו שבועה.

ג. הסבר רש"י בפרשת בא

בסוף פרשת בא (שמות יג, ה) נאמר: "והיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך, ארץ זבת חלב ודבש, ועבדת את העבֹדה הזאת בחדש הזה".

פירש רש"י שם: "נשבע לאבתיך וגו' - ...וביעקב הוא אומר: 'הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך' (בראשית כח, יג)".

בפרשת כי תשא פירש רש"י שהברית עם יעקב היא ההבטחה בפרשת וישלח (לה, יא-יב), בבואו מפדן ארם, ואילו כאן פירש שהכוונה להבטחה שנאמרה ליעקב בפרשת ויצא, בהליכתו לפדן ארם!

יש לשאול אם כן: מדוע פירש רש"י את השבועה ליעקב באופן אחר ממה שפירש בפרשת כי תשא?

כדי לענות על שאלות אלו יש להתבונן היטב בכל אחד מהפסוקים, ולגלות בכל אחד מהם נקודה מיוחדת המתאימה למה שפירש רש"י על אותו פסוק!

ד. מה המיוחד בפרשת בא?

בסוף פרשת בא (שמות יג, ה) נאמר: "והיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך, ארץ זבת חלב ודבש, ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה". המיוחד בפסוק זה הוא שמלבד השבועה לאבות לתת לנו את ארץ כנען, יש בו גם פירוט במתנת הארץ, כלומר: פירוט העמים היושבים בארץ כנען. לכן הביא רש"י כאן את ההבטחה שנאמרה ליעקב בפרשת ויצא, בהליכתו לפדן ארם, ולא הביא את ההבטחה שנאמרה לו בפרשת וישלח, בבואו מפדן ארם, שכן בהבטחה שנאמרה ליעקב בפרשת ויצא גם כן יש פירוט במתנת הארץ! אמנם לא פירוט של העמים, אך פירוט של רוחות השמים, שכך נאמר שם: "ופרצת ימה וקדמה וצפֹנה ונגבה" (כח, יד), וזה דומה לפירוט שבפרשת בא. מה שאין כן בהבטחה שבפרשת וישלח אין שום פירוט!

ה. מה המיוחד בהבטחה שבפרקנו לעומת ההבטחה בפרשת ויצא?

בפרשת כי תשא (שמות לב, יג) נאמר: "זְכֹר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעֹלם". בפסוקים אלו יש שני דברים מיוחדים שלא הופיעו בפרשת בא: הריבוי ככוכבים, והשם "ישראל". שני דברים אלו מופיעים בפרקנו!

1. בפרשת ויצא נאמר: "והיה זרעך כעפר הארץ" (כח, יד). ולימדונו חז"ל במסכת מגילה (טז ע"א): "אומה זו משולה לעפר, ומשולה לכוכבים: כשהן יורדין - יורדין עד עפר, וכשהן עולין - עולין עד לכוכבים". אם כן הדימוי לעפר משמעותו ירידה, ואילו הדימוי לכוכבים משמעותו עליה ורוממות. כיון שבפרשת כי תשא נאמר: "ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים", הרי שלא מתאים להביא את ההבטחה שנאמרה בפרשת ויצא, שבה דומה זרעו של יעקב לעפר. לעומת זאת בהבטחה בפרשת וישלח נאמר: "ומלכים מחלציך יצאו" (לה, יא). בהבטחה זו מדובר על מצב שעם ישראל נמצא במצב מרומם, שיש לו מלך, ולא כעפר הארץ שרומסים אותו תחת שלטון זר, והיא אכן מתאימה לנאמר בפרשת כי תשא: "ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים"!

2. בפרשת כי תשא (שמות לב, יג) נאמר: "זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך", בעוד שבכל המקומות האחרים בחמשת חומשי התורה נאמר: "אברהם יצחק ויעקב". מדוע נאמר כאן "ישראל"? לרמוז להבטחה בפרקנו, בה נאמר: "ויֵרָא אלקים אל יעקב עוד בבֹאו מפדן ארם ויברך אֹתו. ויאמר לו אלקים: שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל. ויאמר לוֹ אלקים: אני א-ל ש-די, פרה ורבה, גוי וקהל גוים יהיה ממך, ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה, ולזרעך אחריך אתן את הארץ".

ואכן שני הדברים משלימים את זה: כאשר נקרא יעקב בשם ישראל, שמשמעותו היא: "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית לב, כט), הוא מקבל את ההבטחה "ומלכים מחלציך יצאו"!

יהי רצון שנזכה לשלוט בכל ארץ ישראל ובראשנו מלך המשיח!

[ועיין בהרחבה במאמר "וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען" בעיקר בפ"ו, עמ' 63-66 בספרי "הדר התורה" שמות].

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך