תנ"ך על הפרק - בראשית לה - יעקב בבית אל / הרב דוד חי הכהן שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית לה

35 / 929
היום

הפרק

יעקב בבית אל, פטירת רחל והולדת בנימין, פטירת יצחק

וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָרְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ׃וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי׃וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם׃וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י ׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּֽית־אֵ֑ל ה֖וּא וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמּֽוֹ׃וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֔וֹם אֵ֖ל בֵּֽית־אֵ֑ל כִּ֣י שָׁ֗ם נִגְל֤וּ אֵלָיו֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים בְּבָרְח֖וֹ מִפְּנֵ֥י אָחִֽיו׃וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת׃וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶֽל־יַעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ׃וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹֽא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ ע֜וֹד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ׃וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛תִּי לְאַבְרָהָ֥ם וּלְיִצְחָ֖ק לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֶתֵּ֥ן אֶת־הָאָֽרֶץ׃וַיַּ֥עַל מֵעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּֽוֹ׃וַיַּצֵּ֨ב יַעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן׃וַיִּקְרָ֨א יַעֲקֹ֜ב אֶת־שֵׁ֣ם הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר אִתּ֥וֹ שָׁ֛ם אֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵֽל׃וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי־ע֥וֹד כִּבְרַת־הָאָ֖רֶץ לָב֣וֹא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ׃וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן׃וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־אוֹנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא־ל֥וֹ בִנְיָמִֽין׃וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃וַיַּצֵּ֧ב יַעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל־קְבֻרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻֽרַת־רָחֵ֖ל עַד־הַיּֽוֹם׃וַיִּסַּ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֔ה מֵהָ֖לְאָה לְמִגְדַּל־עֵֽדֶר׃וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑לוַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכ֥וֹר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וּזְבוּלֻֽן׃בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃וּבְנֵ֤י בִלְהָה֙ שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֔ל דָּ֖ן וְנַפְתָּלִֽי׃וּבְנֵ֥י זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה גָּ֣ד וְאָשֵׁ֑ר אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יֻלַּד־ל֖וֹ בְּפַדַּ֥ן אֲרָֽם׃וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר־גָּֽר־שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק׃וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֙מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד חי הכהן שליט

יעקב בבית אל

בתחילת הפרק (א) מצווה הקב"ה על יעקב לעלות לבית־אל ולקיים את נדרו אשר נדר בצאתו מן הארץ, בשעת מחזה הסולם, להקים מצבה לד' עם שובו בשלום (בראשית כח כב). עיתוי הציווי רומז לתליית המשבר שנקלע אליו יעקב במה שהקדים את קניין השדה לקיום נדרו, שהיה ראוי למהר ולקיימו.

יעקב הבין שהדרישה להתעלות במדרגות הקודש מחייבת טהרה מיוחדת ועל־כן דרש מבניו להשמיד את שרידי השלל, שהיה מעורב בעבודה־זרה (ב). לאחר הטהרה (ד) החל יעקב במסעו לקיום דבר ד', בתוך חשש שמא יתעוררו כנגדו יושבי הארץ וינקמו את נקמת אנשי שכם. כפי שניתן לצפות, בא העזר העליון להגנתו: "וַיְהִ֣י ׀ חִתַּ֣ת אֱ-לֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃"(ה). בסוף מסעו הגיע יעקב לבית־אל (ו), שָׁם֙ בנה מִזְבֵּ֔חַ לקיום נדרו ולהזכרת ההבטחה הגדולה שזכה לה בבריחתו מעשו (ז).

בהיותו בבית־אל התבשר יעקב בבשורה הקשה על פטירת דבורה מינקת רבקה (ח), ועל־פי דברי חז"ל, גם בבשורת פטירתה של רבקה אמנו עליה השלום (ייתכן שגם פורענויות אלו באו עליו בשל איחור הנדר). כשאנו מצרפים את סיפור הפגיעה בדינה לפטירתה של רבקה, ומאוחר יותר גם להסתלקותה של רחל, אנו נוכחים בחולשת החלק הנשי בבית־ישראל, המעידה על חולשת אחיזתו בבניין החיים הארציים בארץ הקודש. ייתכן שבחולשה זו מסתתר גרעין הנפילה שהצמיח מאוחר יותר את הגלות, שבה עתידים ישראל להיעקר לפי שעה מאחיזתם בארץ ולהתגורר במצרים.

לאחר שלושת האירועים המכפרים – העמידה במאבק כנגד הגויים, קיום נדר המזבח ובשורת הסתלקותה של דבורה – זכה יעקב להתגלות חדשה שבה קובע הקב"ה את שמו השלם והמתוקן, "יִשְׂרָאֵֽל׃", השם המעיד על היכולת להיאבק ולצאת בשלום. אמנם הנימוק שנאמר בפי המלאך - "כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ... וַתּוּכָֽל׃" - לא נזכר בפי ד', וייתכן שיש בזה משום רמז כי מסכת הייסורים והמאבקים של יעקב־ישראל לא תמה עדיין [בימות המשיח ייקראו ישראל בשם אחר, מרומם עוד יותר, ישורון, הרומז לישרות דרכם בעת ההיא, כשלא יזדקקו עוד למאבק כלשהו].

בזכות השם החדש הגיע יעקב לפסגת שלמותו הרוחנית, שמתוכה מתחייב ניצחונו בכל המאבקים העומדים בדרכו. על־כן, בסמוך למעמד קריאת השם מתברך יעקב בהולדת הבן המשלים את ביתו לשנים־עשר שבטים (יא) וזוכה בפעם השלישית בהבטחה על ירושת הארץ (יב) [לאחר שהובטחה כבר לשני אבותינו הקודמים]. הדברים תלויים זה בזה, כפי שניתן ללמוד מסמיכות שתי הברכות: "גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ... וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛תִּי לְאַבְרָהָ֥ם וּלְיִצְחָ֖ק לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה..."; הארץ אינה ניתנת לישראל אלא כאשר נשלם בניינם בתוספת גוי אחד, הוא בנימין (זוהר). לתוספת זו עצמה הם זוכים דווקא בהיותם בארץ חייהם, הקשורה בהם קשר חיים ומשלימה את הופעתם.

לאחר מכן, כדי לציין את ההתגלות שזכה לה, קרא יעקב את שם המקום בֵּֽית־אֵֽל (טו). לכאורה לא נצרך לכך, שהרי כבר בשעת חיזיון הסולם קרא למקום בשם זה (בראשית כח יט), אולם יש לחלק בין שתי קריאות השם:

בפעם הראשונה נבע השם מהכרתו של יעקב אבינו שעיקר ההצלחה בהתגלות השכינה בארץ תהיה דרך ביתו, העתיד להיבנות ולהיות לבית־אל, ולא בדרכם של אבותיו, שסברו שיוכלו לרומם את כל יושבי תבל ומלואה אל שלמות האמונה.

כעת, בשעת קבלת ההבטחה על התרחבות ביתו ועל מתנת הארץ, בצמוד לקביעת ערכו המיוחד ששם ד' מתגלה בתוכו, הבין יעקב שהוא זוכה להסכמה מלמעלה על דרכו המיוחדת, ומתוך כך שב וקרא למקום בית־אל כדי לחזק ולבסס את משמעותו המיוחדת של שם זה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך