תנ"ך על הפרק - בראשית לה - אם הבנים שמחה / הרב דוד חי הכהן שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית לה

35 / 929
היום

הפרק

יעקב בבית אל, פטירת רחל והולדת בנימין, פטירת יצחק

וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָרְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ׃וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי׃וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם׃וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י ׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּֽית־אֵ֑ל ה֖וּא וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמּֽוֹ׃וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֔וֹם אֵ֖ל בֵּֽית־אֵ֑ל כִּ֣י שָׁ֗ם נִגְל֤וּ אֵלָיו֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים בְּבָרְח֖וֹ מִפְּנֵ֥י אָחִֽיו׃וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת׃וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶֽל־יַעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ׃וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹֽא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ ע֜וֹד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ׃וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛תִּי לְאַבְרָהָ֥ם וּלְיִצְחָ֖ק לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֶתֵּ֥ן אֶת־הָאָֽרֶץ׃וַיַּ֥עַל מֵעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּֽוֹ׃וַיַּצֵּ֨ב יַעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן׃וַיִּקְרָ֨א יַעֲקֹ֜ב אֶת־שֵׁ֣ם הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר אִתּ֥וֹ שָׁ֛ם אֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵֽל׃וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי־ע֥וֹד כִּבְרַת־הָאָ֖רֶץ לָב֣וֹא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ׃וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן׃וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־אוֹנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא־ל֥וֹ בִנְיָמִֽין׃וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃וַיַּצֵּ֧ב יַעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל־קְבֻרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻֽרַת־רָחֵ֖ל עַד־הַיּֽוֹם׃וַיִּסַּ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֔ה מֵהָ֖לְאָה לְמִגְדַּל־עֵֽדֶר׃וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑לוַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכ֥וֹר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וּזְבוּלֻֽן׃בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃וּבְנֵ֤י בִלְהָה֙ שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֔ל דָּ֖ן וְנַפְתָּלִֽי׃וּבְנֵ֥י זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה גָּ֣ד וְאָשֵׁ֑ר אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יֻלַּד־ל֖וֹ בְּפַדַּ֥ן אֲרָֽם׃וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר־גָּֽר־שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק׃וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֙מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד חי הכהן שליט

אם הבנים שמחה

בבית אל זכה ישראל לביסוס מדרגתו העצמית (כפי שהסברנו בסוף המאמר הקודם). מתוך תוקף הביטחון בדרכו יכול היה להמשיך במסעו הלאה, אל בית אביו (טז), מבלי לחשוש שמא יעמוד בצלו ויתבטל משליחותו המיוחדת [חשש דומה ביטאו חז"ל: "אילו היה אברהם קיים, היאך היה יצחק מנהיג שררה?"(ילקוט שמעוני תהלים רמז תתעה)]. בקרבת אפרת עצרה השיירה בשל לידת בנימין, שהייתה כרוכה בקושי גדול (טז) שהביא בסופו של דבר ליציאת נשמתה של רחל (יט).

מתוך הצער והמכאוב קראה רחל את שם הבן הנולד לה בֶּן־אוֹנִ֑י (יח), לאמר: הבן שנולד מתוך צער ואנינות. לעומתה, קָֽרָא־ל֥וֹ יעקב בִנְיָמִֽין (יח), על־שם ארץ־ישראל הנקראת 'ימין' [ביחס לארם, מקום הולדתם של שאר השבטים, הנמצאת מצפון ומשמאל לישראל. רוחות הצפון והדרום מקבילות לשמאל וימין, בהתאמה, כמו שנאמר: "צָפ֣וֹן וְ֭יָמִין אַתָּ֣ה בְרָאתָ֑ם"(תהלים פט יג)].

בנימין הוא השבט היחיד ששמו הקבוע לדורות שונה מהשם שבו נקרא על־ידי אמו. עניינם של האבות והאמהות רומז לשתי הבחינות הבונות את ישראל, כאשר הבחינה הראשונה היא דרך האמונה הצרופה וההתקשרות הרוחנית אל הא-להים; ואילו הבחינה השנייה היא יישומה של אותה אמונה בעבודת החומר, בניין החברה וכל מרכיבי החיים בעולם־הזה. ביארנו במאמר קודם שהקושי העיקרי שבו נתקלו ישראל מאז ימי האבות נופל בתחומה של הבחינה השנייה, יישום האמונה בדרכי החיים, בעוד על הבחינה הראשונה נאמר כי ישראל הם "מאמינים בני מאמינים"(שבת צז.), ללמד שהתיקון הרוחני כבר קבוע ועומד בתוכם במלוא שלמותו. על־פי עיקרון זה מתפרשות כמה וכמה פרשיות, וביניהן פרשת התגרות הנחש בחוה דווקא, ולא באדם, ופרשת ניסיונם של שליטים גויים לחמוס את נשות ישראל ובנותיהם (שרה, רבקה, דינה).

בשעה זו, כאשר זכה יעקב לשוב לארץ אבותיו ועמד בפני השלמת הממד הארצי־מעשי של שליחותו בארץ הקודש, שב ונתגלה אותו קושי. הפעם לא עלה זממו של כוח הרע בידו ולא הצליח לעכב את הופעתו של בנימין, המשלים את שבטי ישראל, אולם הוא גבה על כך מחיר דמים כבד במותה של רחל, עיקרו של בית יעקב.

גם לעתיד לבוא אנו עתידים למצוא שהגאולה השלמה כרוכה בשרשרת ייסורים המקדימה את ביאת המשיח, וככל הנראה היא מוכרחת לשם הופעתו, וכדברי חז"ל: "אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר - חכה לו"(סנהדרין צח.).

נראה כי לא בכדי נקרא מקום עליית נשמתה של רחל, שהוא גם מקום הולדת בנימין, בשמות אֶפְרָתָ ובֵית לחֶם, המעידים על הפוריות (בית) ועל הקיום הארצי (לחם) הנמשך לבית ישראל. לא לחינם היה זה גם ערש הולדתה של מלכות בית־דוד, המלכות השלמה. פטירתה של רחל, והקושי הזמני שהסבה לישראל, אין בהם כדי להפחית מִכֹּחָהּ להביא את העולם כולו אל שלמותו הארצית. חזונו הגדול של ירמיה לימי אחרית הימים, שבהם ישוב ישראל לארצו מתוך תכלית השלמות האפשרית, המחברת עליונים ותחתונים יחד, נסמך להבטחה א-להית שניתנה לרחל – שבניה עתידים להיוושע בזכותה – ומִכֹּחָהּ הוא מתגשם:

"וְרִוֵּיתִ֛י נֶ֥פֶשׁ הַכֹּהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן וְעַמִּ֛י אֶת־טוּבִ֥י יִשְׂבָּ֖עוּ..."(ירמיה לא יד) - הרי שלמות ארצית; "וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־יְ-הוָ֑ה כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־יְ-הוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֺנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד׃"(שם שם לד) - הרי שלמות רוחנית עליונה; וכל זאת בכוחה של רחל: "כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְ-הוָ֗ה ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ׃ כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְ-הוָ֗ה מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְ-הוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃"(שם שם טו-טז)

אכן, גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, ואולי משום כך הזכירה התורה את המצבה שהציב יעקב על קבורתה של רחל, ללמדנו שאין בפטירתה בחינה של נפילה חלילה, אלא אדרבה - בחינה של יציבות, שבה היא פועלת את פעולתה ממרומים.

בשני מאורעות אלו, פטירתה של רחל והולדתו של בנימין, נשלם בית־ישראל. יעקב האישי, הפרטי, התעלה למדרגת הכלל וכעת מכנה אותו התורה בתוארו הנעלה ־ "ישראל"(כא-כב).

בשעה זו, כשנשלמה הופעתם של בני יעקב וכבר ניתן לעמוד על חלקו המיוחד של כל אחד מהם בהשלמת הבניין הקדוש, נתגלתה פגימה כלשהי באחד הבנים (במעשה ראובן ובלהה), פגימה המורה על הבדל כלשהו בין דורות האבות לדורות הבנים. שלא כאבות, יהיו הבנים עלולים לכישלונות ולמכשולים רבים עד שיזכו להשלמת ייעודם. למרות זאת, אין בפגימה הנזכרת כדי לבטל את מדרגות הבנים ואת החשיבות העליונה שהתורה מייחסת להם, ועל כן הם נמנים כולם כבני יעקב – "וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃"(כב, רש"י).

רק לאחר מניין זה, כשהשלים יעקב את שליחותו בבניין הבית, נמצאה עבודת חייו ראויה להצטרף לעמדתו הרוחנית השלמה של יצחק אביו – "וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו"(כז). מתוך כך מספרת התורה כי מלאו ימי יצחק והוא נאסף אל עמיו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים (כט), אם כי למעשה היה זמן ההסתלקות מאוחר בהרבה.

לעומת סיפור פטירתו של אברהם, שם הקדימה התורה את יצחק לישמעאל ומתוך כך קבעו חז"ל כי ישמעאל שב בתשובה והכיר בחשיבותו של יצחק, כאן הקדימה התורה את עשו ליעקב (כט) – להורות שעשו נשאר ברשעותו מראש ועד סוף.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך