פסוק ב:והטהרו. מלמד דע"ז מטמאה והפורש ממנה בעי טבילה [סמ"ג ד' ר"מ].
פסוק ג:לאל העונה אותי. א"ר יוחנן, בל מקום שפקרו הצדוקים תשובתם בצדם, הם פקרו בפסוק כי שם נגלו אליו האלהים (פ' ז') מה כתיב בתרי' לאל העונה אותי .
(סנהדרין ל"ח ב')
פסוק ד:ויטמן אותם וגו'. רבי ישמעאל ב"ר יוסי אזיל להדין נפולא, אתון כותאי לגבי', אמר להון, לית אתון סגדין לטורא אלא לצלמא דתחותי', דכתיב ויטמן אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם .
(ירושלמי ע"ז פ"ה ה"ד)
פסוק י:לא יקרא וגו'. תניא, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, לא שיעקר שם יעקב ממקומו, אלא שיהא ישראל עיקר ויעקב טפל לו .
(ברכות י"ג א')
פסוק י:לא יקרא וגו'. תניא, הקורא ליעקב יעקב אינו עובר בלאו דלא יקרא שמך עוד יעקב, מאי טעמא, דאהדרי' קרא, שנאמר (פ' ויגש) ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב .
(שם שם)
פסוק יא:אני אל שדי. אמר ריש לקיש, מאי דכתיב אני אל שדי, אמר הקב"ה, אני הוא שאמרתי לעולמי די .
(חגיגה י"ב א')
פסוק יא:פרה ורבה. תני, האיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה, מנה"מ, אמר רב יוסף דכתיב ויאמר לו אלהים פרה ורבה ולא קאמר פרו ורבו .
(יבמות ס"ה ב')
פסוק יח:בנימין. בכל התורה כתיב בנימן חסר והכא בנימין שלם כתיב .
(סוטה ל"ו ב')
פסוק כב:ויהי בשכן ישראל. מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם , ומעשה בר' חנינא בן גמליאל שהלך לכבול והיה חזן הכנסת קורא ויהי בשכן ישראל ואמר לו למתורגמן אל תתרגם אלא אחרון – ושבחוהו חכמים .
(מגילה כ"ה ב')
פסוק כב:וישכב וגו'. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה , אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו, מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאלו שכב עמה .
(שבת נ"ה ב')
פסוק כב:וישכב וגו'. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, מוצל אותו צדיק מאותו עון , אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פלגש אביו, עלבון אמו תבע, אמר, אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי, עמד ובלבל את מצעה .
(שם שם)
פסוק כב:וישכב וגו'. תניא, אחרים אומרים, שתי מצעות בלבל, אחת של שכינה ואחת של אביו, והיינו דכתיב (פ' ויחי) אז חללת יצועי עלה, אל תקרא יצועִי אלא יצועַי .
(שבת נ"ה ב')
פסוק כב:בני יעקב שנים עשר. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר, מלמד שכולם שקולין כאחד [שם שם]