תנ"ך על הפרק - בראשית לה - מזרחי

תנ"ך על הפרק

בראשית לה

35 / 929
היום

הפרק

יעקב בבית אל, פטירת רחל והולדת בנימין, פטירת יצחק

וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָרְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ׃וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי׃וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם׃וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י ׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּֽית־אֵ֑ל ה֖וּא וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמּֽוֹ׃וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֔וֹם אֵ֖ל בֵּֽית־אֵ֑ל כִּ֣י שָׁ֗ם נִגְל֤וּ אֵלָיו֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים בְּבָרְח֖וֹ מִפְּנֵ֥י אָחִֽיו׃וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת׃וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶֽל־יַעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ׃וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹֽא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ ע֜וֹד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ׃וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛תִּי לְאַבְרָהָ֥ם וּלְיִצְחָ֖ק לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֶתֵּ֥ן אֶת־הָאָֽרֶץ׃וַיַּ֥עַל מֵעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּֽוֹ׃וַיַּצֵּ֨ב יַעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן׃וַיִּקְרָ֨א יַעֲקֹ֜ב אֶת־שֵׁ֣ם הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר אִתּ֥וֹ שָׁ֛ם אֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵֽל׃וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי־ע֥וֹד כִּבְרַת־הָאָ֖רֶץ לָב֣וֹא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ׃וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן׃וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־אוֹנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא־ל֥וֹ בִנְיָמִֽין׃וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃וַיַּצֵּ֧ב יַעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל־קְבֻרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻֽרַת־רָחֵ֖ל עַד־הַיּֽוֹם׃וַיִּסַּ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֔ה מֵהָ֖לְאָה לְמִגְדַּל־עֵֽדֶר׃וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑לוַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכ֥וֹר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וּזְבוּלֻֽן׃בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃וּבְנֵ֤י בִלְהָה֙ שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֔ל דָּ֖ן וְנַפְתָּלִֽי׃וּבְנֵ֥י זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה גָּ֣ד וְאָשֵׁ֑ר אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יֻלַּד־ל֖וֹ בְּפַדַּ֥ן אֲרָֽם׃וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר־גָּֽר־שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק׃וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֙מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

קום עלה לפי שאיחרת בדרך נענשת. תנחומ' דאל"כ למה הוצרך לצוותו קום עלה בית אל וגו' הרי כבר נדר יעקב על זה ואי אפשר שלא יקיים אלא עכ"ל דה"ק ליה מהר ועלה ואל תתאחר כדרך שאחרת עד עתה ונענשת מבתך שאם תתאחר עוד תענש עוד שכל זמן שהיה עומד בבית לבן לא היה מקפיד עליו על זה מפני שלא חל עליו הנדר אלא משיצא משם לשוב כדכתיב ושבתי בשלום וגו' והיה ה' לי לאלהים אז והאבן הזאת אשר וגו' לפיכך כשאיחר בסכו' הקפיד עליו הקדוש ב"ה והענישו בבתו ואף על פי שכבר נגזרה גזירת בתו משעה שמנעה מעשו אחיו כדלעיל מ"מ אלו לא היה מונע' מעשו לא הי' צריך לאחר כל אותו הזמן שאיחר בסכות עד שיענש אם כן כל השורש הוא המניעה שמנעה מעשו אחיו אבל אין לומר שהאגדה הראשונה של הטמנת דינה בתיבה חולקת עם זו האגדה של תנחומא שהרי בב"ר שדרשו האגדה הראשונה של הטמנת דינה בתיבה הביאו את דברי רבי ינאי שאמר איחר אדם את נדרו נתבקרה פנקסו: הנכר שיש בידכם משכם. דאל"כ מהיכן באו לידם: והטהרו מעבודת כוכבים. לא מטומאה כסתם כל טהרה שבתורה אלא מעבודת כוכבים דבר הלמד מעניינו: שמא יש בידכם כסות של עבודת כוכבים. כדתניא המוציא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח ואמר ר' יוחנן כל כסות בכלל עבודת כוכבים: האלה מין אילן סרק. ותרגומו בוטמא ויונתן תרגם כאלה וכאלון בלטא בלוטין ופי' הרד"ק ז"ל שהוא הנקרא בערבי בלוט ובלעז גלנש: עם שכם אצל שכם. פי' סמוך לה לא עמה כי אין לשון עם נופל על דברים שהאח' תוך האח' ולכן האלה אם הי' בתוך שכם או סמוך לה יחוייב שיהי' פירוש עם שכם אצל שכם בהכרח לא עמה: הב"ה בבית אל. הוצרך להוסיף בי"ת על מלת בית אל מפני שבזולתו יובן שהאל הוא בית אל ולא כן עם הבי"ת כי אז יהי' פירושו שהאל הוא בבית אל ומפני שפחד פן יחשבו שפירוש אל פה היא מלה קושרת ויהי' פי' אל בית אל כמו בבית אל ואין צורך להוסיף בי"ת הוכרח להחליף מלת אל במלת הב"ה ואמר הב"ה בבית אל ולא אמר האל בבית אל כלשון הכתוב והדין עמו שאלו היתה מלה קושרת היה האלף נקוד בסגול: אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלשון רבים. פירוש והראיה על הרבוי של זה השם הוא מפני שמורה על המרות ומנהג השמות המורים על המרות שיהיו בלשון רבי' שהרי אין שום אחד מכל שאר השמות של הב"ה בלשון רבים חוץ מזה שמורה על המרות: מתחת לבית אל העיר יושבת בהר ונקברה ברגלי ההר. מפני שמלת תחת בכל מקום מורה על התחתון בדברים שזה על גב זה כמו תחת משאו תחת האלה תחת השמים ואין זה רק מענין שפל המקומות אמר שהעיר יושבת בהר שהוא מקום גבוה ודבורה נקברה ברגלי ההר שפירושו בשפל המקומות וכן פירש אחר זה תחת האלון בשפולי מישר' שהי' מישור מלמעלה בשפוע והקבר מלמטה: ומישור של בית אל היו קורין לו אלון. פי' שם העצ' של המישור ההוא אלון לא שפיר' אלון מישור וכבר האריך הרב בזה בפרשת לך לך בפסוק איל פארן וטען עליו הרמב"ן ז"ל והשיבונו עליו ע"ש: הוגד לו על אמו שמתה. האגדה הזאת חולק על האגדה שאמרו שלשה שנותיהן שוים דאם לא כן חולקת עם ההוא דכתובות פרק אף על פי ועם ההוא דסדר עולם שאמרו בת שלש שנים היתה רבקה כשנשאת וכדפרש"י לעיל: לשון אדם הבא במארב ועוקבה אלא לשון שר ונגיד. פי' לא יאמר עוד שהברכות באו ביד' במארב ועוקבה כי אם בשררה ובגלוי פנים כי כבר הודה לו עשו על הברכות שלקח מאביו כנרמז מיהי לך אשר לך כדפרש"י לעיל: שאני כדאי לברך שהברכות שלי. דאם לא כן מאי אני וכמוהו אני אל שדי התהלך לפניו היה תמים ופרש"י אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה ולפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוה ולפטרון וכן אני פרעה ובלעדיך לא ירים ופרש"י אני פרעה שיש יכולת בידי לגזור גזרות על מלכותי ואני גוזר שלא ירים כו': ואף על פי שכבר נתעברה הימנו. בב"ר אמרו אני אל שדי פרה ורבה רבי יודן בשם רבי יצחק אמר הייתי אומר ראובן כבר הוא מבחוץ שמעון כבר הוא מבחוץ ובנימין כבר יצא מחלציו ועדיין הוא במעי אמו חזרתי ואמרתי גוי זה בנימין וקהל גוים זה מנשה ואפרים דכתיב וזרעו יהי' מלא הגוים ולא ידעתי מאין הוציאו זה כי למה לא נאמר שכשנתנבא עדיין לא נתעברה ושהה בבית אל מעת שנתנבא עד שנסע כמו זמן העבור ובסוף עיבורה נסע וילדה בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה: גוים מנשה ואפרים. מהכא משמע דמגוים לחודיה מפיק מנשה ואפרים דגוים תרתי משמע ואלו בפרשת ויחי כתב ונתתיך לקהל עמים בשרני שעתידים לצאת ממני עוד קהל עמים הוסיף ו"יו על מלת עמים דלהוי קהל חד ועמים חד וזה שאמר אחר זה ואע"פ שאמר לי גוי וקהל גוים גוי אמר לי על בנימין קהל גוים הרי שנים לבד מבנימין משמע דדריש קהל חד ועמים חד וקהל עמים היינו קהל גוים וליכא למימר דהתם נמי עמים מורה על מנשה ואפרים ומה שהוסיף וי"ו על מלת עמים הוא כדי שתפור' מלת וקהל על בנימין במקום גוי דהכא ונשאר מלת עמים על מנשה ואפרים כמו גוים דהכא אבל הכא דכתיב ביה גוי וקהל גוים שגוי מור' על בנימין ונשאר קהל גוי' על מנשה ואפרים אין צריך להוסיף וי"ו על מלת גוים והא דקאמר גוים מנשה ואפרים כאלו אמר וקהל גוים מנשה ואפרי' דא"כ מהו זה שמקשה אחר זה ואע"פ שאמ' לי גוי וקהל גוי' הרי כבר פי' פה קהל במקום גוי ועמים לחודיה במקום וקהל גוי' ואין הפרש בין גוי וקהל גוי' ובין לקהל ועמי' ועוד מהו זה שתרץ גוי אמר לי על בנימין קהל גוי' הרי שני' לבד מבנימין התם נמי איכא קהל ועמים קהל זה בנימין ועמים הרי שנים לבד מבנימין אלא עכ"ל דהתם לא מיירי בקהל ועמים אלא על מנשה ואפרים קהל חד ועמים חד ומשום הכי קשיא ליה מקרא דהכא דכתיב גוי וקהל גוים גוי זה בנימין קהל גוים הרי שנים לבד מבנימין ותירץ דגוי אמר לו אז על בנימין שעדיין לא נולד לו אבל עכשיו שכבר נולד אין צורך להזכיר אלא השנים הנשארים שעדיין לא נולדו שהם מנשה ואפרים וא"כ הדרא קושיא לדוכתה למה פי' כאן קהל גוים בלא וי"ו כאלו אמר קהל של גוים וגוים לחודיה מורה על מנשה ואפרים ואלו התם פי' לקהל עמים לקהל ועמים בתוספת וי"ו וקהל חד ועמים חד קהל אפרים ועמים מנשה לפיכך צריך לומר שהגירסאות הן משובשות בהכרח וצריך לגרוס בשני המקומות באופן אחד או בשניה' בתוספת וי"ו או בשניהם בלא תוספת וי"ו: שאול ואיש בשת. ב"ר כרבנין דאמרי אפשר אבנר אדם צדיק והוא חולק על מלכות בית דוד אלא מדרש דרש והמליך את איש בשת הה"ד ומלכים מחלציך יצאו זה שאול ואיש בשת ולא כר' ברכיה ורבי חלבו ורבי שמואל בר נחמן דאמרי מלכים מחלציך יצאו זה ירבעם ויהוא: שעדיין לא נולד. פי' והראיה על שמאמר מלכים מחלציך יצאו אינו אלא בעד אותן מלכים שיצאו משבט בנימין שהם שאול ואיש בושת שהרי מלת מחלציך אינה מורה אלא על אותם שלא נולדו עדיין שהם בתוך חלציו ואין זה אלא בשבט בנימין שעדיין לא נולד: שהניר מצוי. בב"ר נ"ל שהני' מצוי הוא פי' של חלולה ומנוקבת ככברה כאלו אמר בזמן שהניר מצוי שאז היא מנוקבת ע"י המחרשות והאתים לא בזמן השרב שגם אז היא מנוקבת ככברה כי שתי פעמים בשנה הארץ מנוקבת ככברה האחת בזמן הניר והאחרת בזמן השרב שנעשה בקעי' בקעי' ומפני שאז הליכת הדרך קשה מאד הוצרך לכרש שכאן מורה על זמן הניר שאז הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא ורצה להודיע ליוסף שלא מפני צער הליכת הדרך לא הכניסה לארץ לקוברה שהרי באותו זמן היתה הארץ מנוקבת ככברה והיתה הליכת הדרך קלה ולא היה לו צער בהליכה ואע"פ כן לא הכניסה לקוברה שם על פי הדבור וזהו שסיים אחר מאמר שהניר מצוי הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא כלומר שההליכה בדרך אז היא קלה: שהרי בנעמן מצינו וילך מאתו כברת ארץ. ואין שם הוראה מענין נקיבת הארץ ככברה שהרי אין כונת המאמר שם אלא מענין מעוט המהלך שעדיין לא הספיק ללכת אלא מהלך מועט ומיד רדף אחריו נחזי לבקש ממנו המנחה: שהיא בנגב כשאדם בא מארם נהרים. שארם נהרים מזרחית צפונית לארץ ישראל מזרחית דכתיב וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וכתיב מן ארם ינחני בלק מהררי קדם וגבול מואב מזרחי דרומי לארץ ישראל כדמשמע מגבולי הארץ שבאלה מסעי וצפונית שהרי יעקב אבינו בבואו מפדן ארם לארץ ישראל בא מלוז שהוא בית אל אל חברון ולוז היא בצפונו של יוסף שהוא צפונו של יהודה וחברון בגבול יהודה שהוא בנגב א"י כמו שמוכיחים המקראות בספר יהושע נמצא יעקב אבינו בבואו מפדן ארם לארץ ישראל היה בא מצפון לדרום וכן בלכתו מארץ ישראל לחרן היה נוסע מדרום לצפון דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע שהוא בגבול יהודה והלך לבית אל שהיא בצפונו של יוסף שהוא צפונו של יהודה. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ולא הבינותי זה שתהא ארץ ישראל דרומית לארם נהרים שהרי ארם מזרחית לארץ ישראל כדכתיב וילך ארצה בני קדם וכתיב מן ארם ינחני בלק מהררי קדם ויעקב עבר הירדן שהיא למזרחה של ארץ ישראל והיה חוזר דרך אדום שהיא בדרום א"י נמצא ארם נהרים מזרחית דרומית לארץ ישראל וא"י לצפונה עכ"ד. וכבר השיבותי עליו בפסוק ויפגעו בו מלאכי אלהים ע"ש: עד שלא בא לחברון אצל יצחק אביו אירעוהו כל אלה. כלומר על שלא מיהר ביאתו לאביו והוא מה שכתב למעלה בפסוק קום עלה בית אל לפי שאיחרת בדרך נענשת ובאה לך זאת דאם לא כן ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא למה לי: מתחיל לענין הראשון. שהוא דבק עם ותלד רחל כו' ואביו קרא לו בנימין ואז ויהיו בני יעקב י"ב שנשלמה מטתו שהיו עתידין לצאת ממנו ולפיכך הוצרך למנותן עכשיו: ממרא שם המישור. לא שם אדם שהוא ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר כי אחריו קרית הארבע היא חברון המורה על המקוש ובמקו' אחר אשר על פני ממרא היא חברון אבל גבי וישב באלוני ממרא פירשו על ממרא אחי אשכול ואחי ענר מפני שאלוני שהוא מישור סמוך אל ממרא והסמוך לעולם חוץ מעצם הנסמך ויחוייב בהכרח שלא יהא ממרא מורה על שם המישור ונקרא' המקום פה על שמו על שם ממרא אחי אשכול ולא שנקרא הוא על שם מקומו דלא אשכחן שיקרא האיש על שם המקום: קרית הארבע שם העיר. פי' שמה של זו העיר קרית הארבע לא קריה של ארבע דא"כ לא היה לו שום ה"א הידיעה על שם ארבע בין אם הוא שם אדם כדכתיב ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים בין אם הוא שם מקום כי ה"א הידיעה לא תבא על שם אדם ולא על שם מקום אבל אם שם העיר היה קרית הארבע יתכן שתב' עליו ה"א הידיעה וזה שאמר שה"א הידיעה לא תבא על שם מקום כמו שלא תבא על שם אדם ה"מ כשהשם הוא פשוט אבל אם הוא מהשמות המורכבים שהוא כמו שם תואר ושם התואר תבא עליו ה"א הידיעה וזהו שהשיב רש"י ז"ל אחר זה כן דרך המקרא בכל דבר ששמו כפול כו' שנותן הה"א בראש התיבה השנייה במקום ראש התיבה הראשונה ואין טענה ממה שלא פי' זה גבי ותמת שרה בקרית ארבע מפני שראיתו על הפירוש הזה אינו רק מה"א הידיעה שבמל' ארבע ושם אין ה"א הידיעה במלת ארבע ומה שחזר ואמ' ממרא קרית הארבע איל מישור של קרית ארבע הוא כדי להודיע שאין הה"א של קרית הארבע מן השם אלא לה"א הידיעה ולכן הפילו בלשונו ואמר של קרית ארבע גם להוסיף מלת אל קודם ממרא כי בזולת זה יהיה פירושו אל יצחק אביו שהוא ממרא:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך