פסוק א:קוּם עֲלֵה וְגוֹ׳ וְשֶׁב שָׁם וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ ״וְשֶׁב שָׁם״ פֵּרוּשׁ: הֲגַם שֶׁהוּא מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, שֵׁב שָׁם וְלֹא תִפְחַד מֵהֶם.
פסוק א:אוֹ יֹאמַר וְשֶׁב שָׁם וְלֹא תֵּשֵׁב כָּאן, כִּי שָׁכִיחַ הֶזֵּק שָׁם בִּמְקוֹם הַפִּרְצָה.
פסוק א:אוֹ יִרְמוֹז עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְשֶׁב שָׁם – פֵּרוּשׁ, שָׁם הָיָה לְךָ לָשֶׁבֶת וְלֹא בְּמָקוֹם זֶה, כִּי אֵין רָאוּי לָתֵת מַרְגּוֹעַ לְרַגְלֶיךָ עַד שָׁמָּה, וַעֲשֵׂה מִזְבֵּחַ וְגוֹ׳.
פסוק ב:הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר. פֵּרוּשׁ, לֶהֱיוֹת שֶׁרָצָה יַעֲקֹב לִסַּע מֵהַמָּקוֹם הַהוּא, חָשׁ שֶׁמָּא יִקְחוּ בְּיָדָם מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים וְיִהְיוּ בִּרְשׁוּתָם, וְלֶהֱיוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ עִמָּהֶם מֵהָאוּמּוֹת שֶׁיְּבַטְּלוּ אוֹתָם קֹדֶם שֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵיתָם, אֵין לָהֶם בִּטּוּל עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק ב:וְאִם תֹּאמַר לָמָּה לֹא בִּטְּלוּ אוֹתָם נְשֵׁי אַנְשֵׁי שְׁכֶם קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לְיָדָם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה מג.) גּוֹי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה בְּעַל כָּרְחוֹ וַאֲפִלּוּ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל חֲבֵרוֹ? וְיֵשׁ לוֹמַר כִּי הַנָּשִׁים דִּינָם כִּקְטַנִּים וְאֵין הַקְּטַנִּים מְבַטְּלִים עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְמוֹ דְּאָמְרִינַן בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה דַּף מ״ג וְאָמְרוּ שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנָם: וּשְׁמַע מִנָּהּ הַיּוֹדֵעַ בְּטִיב וְכוּ׳ וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּטִיב עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ אֵינוֹ מְבַטֵּל, עַד כָּאן, וְהַנָּשִׁים דִּינָם כְּקָטָן. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיוּ מְדַקְדְּקִים שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לְיָדָם עַד שֶׁיְּבַטְּלוּ אוֹתָם. אוֹ שֶׁהָיוּ עֲבוֹדָה זָרָה נִסְתָּרִים בַּכֵּלִים וְכַדּוֹמֶה, וְלֹא הָיוּ נִכָּרִים אֶצְלָם לְתַקֵּן בִּטּוּלָם קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ לְיָדָם, וְעַל זֶה צִוָּה יַעֲקֹב לִבְדֹּק לְהָסִיר הַכִּעוּר. אוֹ אוּלַי שֶׁנִּתְעָרְבָה עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ תַּשְׁמִישׁ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּא נִתְבַּטְּלוּ וְנֶאֶסְרוּ הַכֹּל.
פסוק ב:וְאָמַר לָהֶם שֶׁיִּטַּהֲרוּ מִמַּגַּע עָבָר, כִּי עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה אָדָם וְכֵלִים. וְאָמְרוֹ וְהַחֲלִיפוּ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ו׳ מֵהִלְכוֹת אֲבוֹת הַטֻּמְאָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כָּל אַב הַטֻּמְאָה שֶׁמְּטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, בֵּין אָב וְכוּ׳, אָדָם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ אוֹ הַנּוֹשְׂאוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. לָזֶה אָמַר לָהֶם שֶׁאֲפִלּוּ לֹא נָגְעוּ הַשְּׂמָלוֹת בַּעֲבוֹדָה זָרָה, הֲרֵי הֵם טְמֵאִים וּצְרִיכִין לְהַחְלִיפָם. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר שִׂמְלֹתֵיכֶם, פֵּרוּשׁ, אוֹתָם שֶׁהָיוּ עֲלֵיהֶם בְּעֵת שֶׁבָּזְזוּ הַבִּזָּה שֶׁהָיוּ בָּהֶם עֲבוֹדָה זָרָה.
פסוק ב:וְאִם תֹּאמַר: לָמָּה יָחוּשׁ לְהַחְלָפַת בְּגָדִים, וַהֲלֹא אֵין אָדָם וְכֵלִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא מֵאַב הַטֻּמְאָה, וּבְגָדִים אֵלּוּ לוּ יְהֵא שֶׁנָּגְעוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ, אֵינָם נַעֲשִׂים אַב הַטֻּמְאָה וְאֵינָם מְטַמְּאִים אָדָם? יֵרָאֶה, כֵּיוָן שֶׁמָּצִינוּ קְרִיאַת שֵׁם לַעֲבוֹדָה זָרָה מֵתִים, דִּכְתִיב (תהילים ק״ו:כ״ח) ״וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים״, וּמָצִינוּ שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה (חולין ג.) חֶרֶב הֲרֵי הוּא כְּחָלָל, וְכָתַב הָרַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ה׳ מֵהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר כֵּלִים וְכוּ׳ וּבְגָדִים, עַד כָּאן, אִם כֵּן נַעֲשׂוּ הַבְּגָדִים כְּטֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ, וְלָזֶה יְצַו הַצַּדִּיק לְהַחְלִיף הַבְּגָדִים.
פסוק ה:וַיִּסָּעוּ וַיְהִי וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁחִדּוּשׁ יַשְׁמִיעֵנוּ, כִּי הֲגַם שֶׁנָּסְעוּ מִשָּׁם, וְזֶה יַגִּיד עַל עֲנַף הַבְּרִיחָה, אַף עַל פִּי כֵן ״וַיְהִי חִתַּת״ וְגוֹ׳. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הֲגַם שֶׁרָאוּ שֶׁמִּלְּטוּ מִיָּדָם וְהָלְכוּ לָהֶם, אַף עַל פִּי כֵן נָפְלָה עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וְלֹא רָדְפוּ, וְהִסְכִּימוּ עַל מְלִיטָתָם.
פסוק ז:וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל וְגוֹ׳. הֲגַם שֶׁכְּבָר קְרָאוֹ כֵן בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי עֵשָׂו, חָזַר וְהוֹסִיף לוֹמַר ״אֵל בֵּית אֵל״. פֵּרוּשׁ: יִחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַמָּקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ בֵּית אֵל, וְנָתַן טַעַם לָזֶה ״כִּי שָׁם נִגְלוּ״ וְגוֹ׳, וּלְצַד שֶׁמָּקוֹם זֶה שָׁם קָנָה הַהַבְטָחוֹת שֶׁנִּתְקַיְּמוּ בּוֹ, יִחֵד הוֹסִיף לְהַעֲלוֹת לַמָּקוֹם הַהוּא.
פסוק י:לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ וְגוֹ׳ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל. צָרִיךְ לָדַעַת מַה נִשְׁתַּנָּה יַעֲקֹב מֵאַבְרָהָם, כִּי הַקּוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה (ברכות יג.), אֲבָל הַקּוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב אֵינוֹ עוֹבֵר. וַהֲגַם שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) אָמְרוּ כִּי יַעֲקֹב אַהְדְּרֵיהּ קְרָא, וְלָמָּה לֹא נִלְמַד מִמַּה דְּאַהְדְּרֵיהּ לְיַעֲקֹב הֲגַם שֶׁאָמַר בּוֹ ״לֹא יִקָּרֵא״ וְאַהְדְּרֵיהּ כְּמוֹ כֵן בְּאַבְרָהָם?
פסוק י:וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁשִּׁנָּה ה׳ דְּבָרוֹ הַטּוֹב הָאָמוּר בְּיַעֲקֹב מֵהָאָמוּר בְּאַבְרָהָם, בְּמַה שֶׁאָמַר ״שִׁמְךָ יַעֲקֹב״, כִּי לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, כִּי מַה חִדֵּשׁ בָּזֶה בְּאָמְרוֹ ״שִׁמְךָ יַעֲקֹב״? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֵׁם קָבוּעַ הוּא לְךָ. אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת טַעְמוֹ שֶׁל הקב״ה לָמָּה בְּאַבְרָהָם הִקְפִּיד עַל אַבְרָם, וְעַל יַעֲקֹב לֹא הִקְפִּיד. וְיֵרָאֶה כִּי יֵשׁ טַעַם נָכוֹן, וְהוּא לְמַה שֶׁקָּדַם לָנוּ כִּי שְׁמוֹת בְּנֵי הָאָדָם הֵם שְׁמוֹת נַפְשׁוֹתָם, וַה׳ שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ וְדָרְשׁוּ זַ״ל (ברכות ז.) וְכוּ׳. וְהִנֵּה יַעֲקֹב יִהְיֶה שֵׁם נֶפֶשׁ שֶׁהָיְתָה לוֹ, וְלָזֶה הֲגַם שֶׁנִּתּוֹסֵף בּוֹ רוּחַ אֱלֹהִים הַנִּקְרָא יִשְׂרָאֵל, לֹא מִפְּנֵי זֶה אָבַד הָרִאשׁוֹן, וַהֲרֵי יֶשְׁנָם לְרִאשׁוֹן גַּם שֵׁנִי וְיָכוֹל הוּא לִקָּרֵא יַעֲקֹב וְאֵין רָאוּי שֶׁיֵּעָקֵר שְׁמוֹ הָרִאשׁוֹן לַחֲלוּטִין. מַה שֶׁאֵין כֵּן אַבְרָהָם, כִּי גַּם אַחַר שִׁנּוּי שְׁמוֹ לְעִלּוּי לֹא נֶעֱקַר שֵׁם הָרִאשׁוֹן, כִּי יֵשׁ בִּכְלַל אַבְרָהָם אַבְרָם, וְלָזֶה יְצַו הָאֵל לִקְרוֹת לוֹ בִּתְמִידוּת אַבְרָהָם, וְאֵין עֲקִירָה לָרִאשׁוֹן כִּי בִּכְלַל אַבְרָהָם אַבְרָם. וְאוּלַי כִּי זֶה רָמַז הַכָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א׳ א:כו) ״אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם״. וּכְפִי זֶה אָמְרוֹ לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ לְבַד אֶלָּא גַּם יִשְׂרָאֵל. גַּם דִּיֵּק בְּאָמְרוֹ ״לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד״ וְלֹא אָמַר ״לֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ״ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית יז:ה), וְהָבֵן:
פסוק יב:לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק. עַיֵּין מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָרָשַׁת תּוֹלְדוֹת בְּפָסוּק (בראשית כ״ו:ג׳) ״כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ״ וְגוֹ׳, כִּי יִצְחָק נִתּוֹסֵף לוֹ זְכוּת בְּחֵלֶק אֶחָד יָתֵר עַל אַבְרָהָם, וְאוֹתוֹ נָתַן ה׳ גַּם כֵּן לְיַעֲקֹב.
פסוק יב:אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לַחְזוֹר לוֹמַר ״אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ״ וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר ״לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ״? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי לוֹ, לְיַעֲקֹב, נָתַן הָאָרֶץ שֶׁיֶּאֱחֹז בָּהּ, וְאִלּוּ אָמַר ״לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ״ תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה שֶׁיִּתְּנֶנָּה לוֹ לְהַנְחִילָהּ לְזַרְעוֹ. לָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר שְׁתֵּי נְתִינוֹת, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְזַרְעוֹ, מַה שֶׁלֹּא דִקְדֵּק לוֹמַר כֵּן בְּהַבְטָחַת שְׁנֵי אָבוֹת.
פסוק טו:וַיִּקְרָא יַעֲקֹב וְגוֹ׳ אֲשֶׁר וְגוֹ׳ בֵּית אֵל. קָשֶׁה, וַהֲלֹא כְּבָר קְרָאוֹ כֵן, וְגַם בְּתוֹסֶפֶת ״אֵל בֵּית אֵל״, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (בראשית לה:ז), וּמָה חִדֵּשׁ בִּקְרִיאָה זוֹ? וְאוּלַי שֶׁהוֹסִיף לִקְרוֹת לַמָּקוֹם סָמוּךְ לְבֵית אֵל שֶׁגַּם הוּא יִקָּרֵא ״בֵּית אֵל״ כְּשֶׁדִּבֶּר ה׳ אֵלָיו בּוֹ, וְהוּא שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כִּי לְצַד הַדִּבּוּר שֶׁהָיָה שָׁם קָרָא לוֹ גַּם כֵּן וְכוּ׳, שֶׁאִלּוּ לַמָּקוֹם שֶׁנִּגְלָה שָׁם אֵלָיו בְּבָרְחוֹ לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״אֲשֶׁר דִּבֶּר״:
פסוק יז:אַל תִּירְאִי כִּי גַם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הִיא הַמּוֹרָא שֶׁמַּבְטִיחָתָהּ עָלָיו שֶׁלֹּא תִּירָא, וְלִכְשֶׁנֹּאמַר כִּי אֵימוֹת מָוֶת הָיוּ לָהּ, בַּמֶּה מְסִירָה מִמֶּנָּה הַמּוֹרָא בְּאָמְרָהּ כִּי גַם זֶה וְגוֹ׳? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת מַה כַּוָּנָתָהּ בְּאָמְרָהּ ״גַם״?
פסוק יז:אָכֵן יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פב:ח) כִּי בִּנְיָמִין נוֹלְדוּ עִמּוֹ שְׁתֵּי תְּאוֹמוֹת, מַה שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ כֵּן עִם יוֹסֵף כִּי אִם תְּאוֹמָה אַחַת, עַד כָּאן. וְלָזֶה ״וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ״ אָמְרָה לָהּ הַמְיַלֶּדֶת ״אַל תִּירְאִי״ מִמַּה שֶׁאַתְּ מִתְקַשֵּׁית בַּלֵּדָה שֶׁמָּא תִּסְתַּכְּנִי, כִּי יֵשׁ לָךְ הֵרָיוֹן מְשֻׁנֶּה מֵהָרִאשׁוֹן, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי גַם בְּתוֹסֶפֶת רִבּוּי זֶה לָךְ כֵּן, כְּאִלּוּ אָמַר ״כִּי גַם בֵּן זֶה לָךְ״.
פסוק יז:עוֹד תִּרְמֹז עַל פִּי מַה שֶׁיָּדוּעַ (נדה לא.) כִּי הַמְקַשָּׁה לֵילֵד בְּבֵן זָכָר אֵינָהּ מִסְתַּכֶּנֶת, וְהַמְקַשָּׁה לֵילֵד בְּבַת הִיא מִסְתַּכֶּנֶת, לָזֶה אָמְרָה כִּי וַדַּאי גַּם זֶה לָךְ בֵּן וְלֹא תִסְתַּכְּנִי.
פסוק כג:בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לְהוֹדִיעַ הֱיוֹתוֹ בְּכוֹר יַעֲקֹב, לוֹמַר שֶׁלֹּא תַחְשֹׁב בּוֹ דָּבָר בִּלְתִּי הָגוּן דִּכְתִיב בְּסָמוּךְ ״וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה״, כִּי לֹא שָׁכַב מַמָּשׁ. וְהָרְאָיָה, שֶׁחָזַר וּמְנָאוֹ עִם שְׁאָר אֶחָיו, דִּכְתִיב ״וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר״, וְלָזֶה רָשַׁם וְאָמַר בְּכוֹר יַעֲקֹב, כִּי הוּא בְּכוֹר יַעֲקֹב, וְלֶהֱיוֹתוֹ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב, בְּחִינָה זוֹ תַּשְׁרֵשׁ בּוֹ הַרְחָקַת הַתִּעוּב וְלֹא תַחְשְׁדֶנּוּ.
פסוק כח:וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר ״חַיִּים״ בְּיִצְחָק כְּמִנְהַג הַכָּתוּב בְּאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב, וְגַם בְּיוֹסֵף הִזְכִּיר חַיִּים דִּכְתִיב (בראשית נ:כב) ״וַיְחִי יוֹסֵף״, וְאוּלַי כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד עַד הָעֲקֵדָה לֹא הָיְתָה לוֹ בַּת זוּג, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קהלת רבה ט׳) הַשָּׁרוּי בְּלֹא אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא חַיִּים, וּמֵעֵת הָעֲקֵדָה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ׳ סה) שֶׁהִתְחִילוּ לִכְהוֹת עֵינָיו, לָזֶה לֹא הִזְכִּיר בּוֹ חַיִּים.
פסוק כח:אוֹ אֶפְשָׁר, לֶהֱיוֹת שֶׁלֹּא הֵבִיא עִמּוֹ חַיִּים עַד הָעֲקֵדָה לֹא הִזְכִּיר בּוֹ חַיִּים.
