אודך ה' כי אנפת בי
פרקנו הקצר פותח:
וְאָֽמַרְתָּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אוֹדְךָ֣ יְהוָ֔ה כִּ֥י אָנַ֖פְתָּ בִּ֑י יָשֹׁ֥ב אַפְּךָ֖ וּֽתְנַחֲמֵֽנִי׃
(ישעיה יב א)
ואמרו חז"ל:
רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחֵם דְּגַלְיָא, לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין וְקָרְבַּן תּוֹדָה אֵינוֹ בָּטֵל.
(ויקרא רבה פרשה ט אות ז)
שואלים המפרשים: הרי קרבן תודה, מטרתו להודות על נסי ה' עם האדם, והרי לעתיד לא יבואו ייסורים על האדם ולשם מה אפוא יהיה צורך להקריב קרבן תודה?
מסביר הרב זייטשיק(תורה אור פרשת צו) כי אכן לא יהיו ייסורים, אך כוונת חז"ל לומר שהאדם יקריב קרבן תודה על ייסורי העבר. פירוש הדברים - רק לעתיד יוכל האדם לראות שכל הייסורים והתלאות שפקדו אותו היו לטובתו ולא היה בהם רע.
לכן ביאור הפסוק שלנו הוא שעם ישראל יודה לה' (באמצעות קרבן תודה...) על אשר כעס ה' עלינו, משום שייווכח בעליל כי הכעס והייסורים היו לטובתנו.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'