פסוק ג:אתן את כל הארצות וגו׳. הנה באברהם קודם ברית נקט אתן ואח״כ נתתי ר״ל כבר נתתי כמ״ש בירושלמי פ״א דחלה, וזה גדר א״י מוחזקת ב״ב דף קי״ט דף מ״ו ודף נ״ד, ועיין תוס׳ ר״ה י״ג, ע״ב. אך ביצחק מחמת שלא יהי׳ גם לעשו חלק, דהוא ישראל מומר, עיין קדושין דך י״ח, חזר ואמר אתן ואח״כ אמר ונתתי לזרעך, ועיין נדרים דף ל״א, ומ״ש הרמב״ם ז״ל שם אקרא דכתיב לקמן ויתן לך את ברכת אברהם, ע״ש בזה.
פסוק יב:ויזרע יצחק. עיין בתוספ׳ פ״ט דברכות דרש אין הברכה שולט רק במעשה ידי ע״ש, משום דיצחק היה לו כספים ופרדות, עיין תוס׳ ב״מ דף פ״ו וכאן ברש״י, והני לא שייך ברכה עיין קדושין דף י״ז לכך זרע.
פסוק יט:באר מים חיים. עיין ב״ק דף פ״א גבי מעיין היוצא בתחילה, וגם נ״מ בין מעיין לבאר, ועיין תוס׳ ע״ז דף מ״ז ודף נ״ט ומעילה דף י״ג וביצה דף ל״ט, ולכן אז [מריבות] מחמת באר מים חיים. ועמ״ש בספרי פ׳ חקת גבי פרה אדומה, ואכמ״ל … ולכך התחילו (במקוה) [במעיין] בגדר פרה וצריך מים חיים, וכן בזב טה״ג [=טומאת הגוף] צריך מים חיים, וגם בע״ק לכתחילה כן, כמבואר בירושלמי פ״ג דברכות ע״ש, ועיין רש״י סנהדרין דף פ״ח ע״ש בזה, וזה לתקן של עשו דהוא ע״ז רציחה ותאוה, וזה תקן יצחק, ולכך מצא מים חיים דוקא [ויצחק רצה גדר ניסוך גם בבמה לכן נצרך רק מים חיים], וכן רצה גדר טהרה של פ״א [=פרה אדומה] דרק ע״י מים חיים. וזה הגדר דכתיב ברבקה טובת מראה כאן ולעיל, בגדר קרבן של פרה, עיין שבועות דף י״א מצא נאה כו׳, ע״ש בתוס׳ דף ט״ו, ואף דלא הוה קרבן גמור, עיין ביומא דף ס״ה, ע״ב ודף מ״ב בש״ס אם קדשי מזבח או בדה״ב [ע״ש ברש״י], מ״מ מראה שלה צריך להיות טובה לא לקוי, ועיין בפרה פלוגתא דר״י ור״ש גבי היתה בה יבלת וחתכה, ועיין בהשגת [מחמת] דהשיער, וזה הגדר נאה ולא יפה, ועיין בירושלמי פ״ו דיומא משובח בגופו משובח במראה, וע״ש דף כ״ה ע״ב גבי איברא דבישרא, עכ״פ נאה זה דבר [המתוקן] ביותר, וזה גדר טובת מראה, טוב, הוא מתוקן, וכן באסתר כה״ג הוה זה הגדר ולא יפה, עכ״פ זה גדר יצחק דהו׳ גדר משפיע לגדר ניסוך המים ולפרה אדומה, ועיין בספרי פ׳ חקת בזה, ולכן רצה יצחק לתקן עשו והוה אוהב גבי׳, וכמ״ש לקמן, וגדר קטורת וכמ״ש רבינו הרמב״ם בספר המורה טעמי המצוות, ויצחק תקן תפילת מנחה כנגד קטורת, כמ״ש התוס׳ ברכות דף כ״ו, ובירושלמי שם פ״ד וע״כ רצה לברך עשו ולחון רשע, וזה שדה של תפוחין … בזה, וכן עשה ניסוך המים, ואכמ״ל בזה.
פסוק כט:רק טוב. מבואר ביבמות דף ק״ג טובתם של רשעים רעה כו׳, והטוב האמיתי של רשע לצדיק במה שאין עושה לו רע כנ״ל.