שאתה עולה תמימה. שהיא קדש קדשים וכל הארץ חשובה אצלו כמו העזרה וחוצה לארץ חשובה אצלו כחוץ מן העזרה ואין קדש קדשים יוצא לחוץ מן העזרה ואם יצא נפסל ונאסר לעולם אף על פי שחזר למקומו דאם לא כן מאי שנא מאביו:
אדם אומר לבנו. ופי' והתברכו בפה לא שתגיע להם הברכה בסבתו:
וכן בכל המקרא. כשהברכה מחוברת עם בי"ת ואב לכלם בך יברך ישראל דכתיב בתריה לאמר:
משמרתי גזרות להרחקה על האזהרות שבתורה כגון שניות לעריות ושבות לשבת. ביבמות פרק כיצד אמרו רמז לשניות מן התורה מניין מהכא ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי הרי שקרא הכתוב גזרות השניות לעריות וכיוצא בהן שהן הרחקה על אזהרות התורה משמרת אף כאן סתם משמרתי הן הגזרות להרחק' על אזהרות שבתורה שהן שניות לעריות וכיוצא בהן ונשאר תורותי לתורה שבכתב ולתורה שבע"פ ששתיהן יחד מפיו של הקב"ה וזהו היותר קרוב לפשוטו של מקרא אבל ביומ' פר' אמר להם הממונה אמ' רב ואיתימא ר' אסי קיי' אברהם אבינו אפי' עירובי תבשילין שנ' תורותי תרתי אחת ד"ת ואחת ד"ס והרב ז"ל לא פנה אליו ומפני שממלת תורותי משמע דתרוייהו הן תורותיו של הקב"ה וא"א זה משום דדברי סופרים אף על פי שצונו השם לשמוע דבריהן ושלא נסור מהן כדאיתא בשבת פ' במה מדליקין גבי נר חנוכה היכן צונו בלאו דלא תסור מכל מקום אין דרך הפשט סובל שיקראו תורתו. והרמב"ן ז"ל שאל אם כן איך הקים יעקב מצבה ונשא שתי אחיות ועמרם נשא את דודתו ומשה רבינו הקי' י"ב מצבות והיאך אפשר שיהיו נוהגין היתר במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על זה והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו וביעקב דרשו ששמר את השבת וקבע תחומין. והשיב ואמר שהנראה אלי מדעת רבותינו ז"ל שלמד אברהם התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה ושמר אותה כלה כמי שאינו מצווה ועושה ושמירתו אות' היה בארץ בלבד ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות וכן עמרם כי המצות משפט אלהי הארץ הם אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה ואני אעירך בו בע"ה והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע היא כמו שדרשו באשר שנא ה' אלהיך ששנאה אחרי היותה חביבה בימי האבות וביוסף דרשו שהיה משמר את השבת אפילו במצרים מפני שהיא שקולה ככל המצות שהיא עדות על חדוש העולם והיה עושה כן ללמד לבניו אמונת החדוש ושהשם ברא את העולם. אבל יש לתמוה אם אין המצות חובה רק בארץ לבדה מה זה שאמרו בפרק ערבי פסחים שכשיאמרו לו ליעקב אבינו ע"ה טול ברוך יאמר איני מברך מפני שנשאתי שתי אחיות והלא לא חטא בזה כלום מכיון שנשאן בח"ל:
כי ארכו אמר מעתה אין לי לדאג. ופי' וישקף שהניח מקום ההשקפה פתוח ולא חשש כי אמר מעתה אין לי לדאג לא מפני שארכו הימים השקיף או היה מצחק כי אין האורך סבת השחוק וההשקפה:
וירא ראהו שהיה משמש מטתו. דאל"כ איך ידע מאותו צחוק שהיא אשתו אבל עדיין לא ידעתי מאין הוציא שהיה משמש מטתו דילמא נישוק וגיפוף וכיוצ' בהן היה אבל ליכא לאקשויי היאך היה משמש מטתו ביום והלא ישראל קדושי' הם ואין משמשין מטותיהן ביום כדפריך בשבת פרק רבי עקיבא והיאך היה יכול לשמש מטתו בזמן הרעב אפילו בלילה הא כתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב ודרז"ל מכאן שאסור לשמש מטתו בשני רעבון משום דאיכא למימר בבית אפל הוה כדמשני התם בבית אפל מותר א"נ מאפיל בטליתו הוה דאמ' רבא ת"ח מאפיל בטליתו ומותר ומשום רעב ליכא מאחר שבגרר שבא יצחק שם לא היה בו רעב דטעמא מאי אסרו בזמן הרעב משום דאין ראוי להיות כל העולם בצער והוא במנוחה ובאותו מקום כולהו במנוחה הוו:
המיוחד שבעם זה המלך. דאל"כ והבאת עליו אשם מיבעי ליה:
אם שכב כבר הבאת עלינו אשם. נרא' שבספר החומש שבידו היתה מלת והבאת מלעיל שפירושה כבר הבאת ולפיכך הוכרח לפרש אם שכב כבר הבאת עלינו אשם:
אף על פי שאינה חשובה כא"י עצמה כארץ ז' גוים בשנה ההיא אע"פ שאינה כתקונה. ב"ר דאם לא כן מעוטא דההיא ההיא למה לי אבל מה שאמר שאינה חשובה כארץ ישראל עצמה שהוסיף מלת עצמה וחזר ואמר כארץ ז' גוים הוא מפני שנם גרר שהיא ארץ פלשתים מארץ ישראל היא כדמשמע ממה שפי' למעלה אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך כלומ' אבל ארץ גרר אינה חוצה לארץ ולפיכך אמר כא"י עצמה כלומר כעיקר ארץ ישראל שאע"פ שאינה תשובה כחוצה לארץ לגמרי מכל מקום גם אינה חשובה כא"י עצמה ולפיכך חזר ואמר כארץ ז' גוים כלומר שהיא עיקר של א"י:
שאמרוה כמה ראויה לעשות. שפי' שערים הוא מן כמו שער בנפשו ופירושו מאה שעורים כמו השעור ששערוה שעשתה על אחד מאה ממה שאמדוה כלומר מאה כפלי השעור שאמדוה:
ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות היה. אינו ר"ל שרבותינו חולקים בזה ואומרים במקום כמה ראוי לעשות כמה מעשר ראוי' לעשו' דמאי נפקא מינה הגע עצמך ששערו אותה לעשות תבוא' מאה סאין או ששערו אותה לעשות מעשר י' סאין הנה הק' פעמים שעשתה כמו השעור ההוא בין כך ובין כך י' אלפים סאין הן שהרי מאה פעמים מא' סאין י' אלפים סאין הן וק' פעמים י' סאין מעשר הן אלף סאין מעש' שהן י' אלפים סאין תבואה אלא ה"פ ורבותינו נתנו טעם על האומד הזה מפני מה הוצרכו בו וכי דרכן של בני אדם לאמד תבואות השדה של כל אח' וא' ואמרו אומד זה למעשרות היה שדרך העולם הוא לאמד השדות לענין המעשרות וכן משמע נמי מלישנא דב"ר שאמרו ק' מניינים ק' כורים לא נאמר אלא ק' שערים מלמד שאמדו אותה והלא אין הברכ' שורה בדבר שבמשקל ושבמדה ושבמנין אלא מפני מה אמדו אותה מפני המעשרות:
עד כי גדל מאד שהיו אומרים זבל פרדותיו כו'. ב"ר דאל"כ עד כי גדל מאד למה לי ויגדל האיש וילך הלוך וגדל ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר מיבעי ליה מת"ל עד כי גדל מאד לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו עד כי גדל מאד לחוד ויהי לו מקנה צאן לחוד שפי' שגדל מאד וגם היה לו מקנה צאן כו' שאז יחוייב שיהוה פי' כי גדל מאד ענין לעצמו לא שהיו לו צאן ובקר כו' ואין זה אלא שהיו מגדלים אותו בגדול' אלהית שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק יותר מבורכת ויותר מוצלח' כשישימוה בשדותיהן מכל כספו וזהבו של אבימלך:
סתמום פלשתים מפני שאמרו תקלה הם לנו. ולא מפני שקנאו בו כדכתיב לעיל מיניה ויקנאו אותו פלשתים דא"כ ויקנאו אותו פלשתים ויסתמו את כל הבארות אשר חפרו וגו' מיבעי ליה ועוד אם סתמום תחלה בעבור שקנאו בו איך הניחוהו לחזור לפותחם דכתיב וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו וגו' ועוד מדכתיב ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם משמע שסתמום קודם בא יצחק בגרר שהיה אחרי מיתת אביו הילכך עכ"ל דקר' דוכל הבארו' מילת' באנפי נפש' היא וכתב' פה משו' דבעי למיכתב אחר זה וישב יצחק ויחפור ומפני שמלת סתמום שתרגמה המתרגם טמונינון יש לחשוב שהיא מלשון הטמנה שהטמינום לעצמם ולא מפני שאמרו תקלה הם לנו הוצרך לפר' שלשון טמונינין הוא מלשון סתימה ולא מלשון הטמנה:
רחוק מן העיר. שאלו היה קרוב לעיר היה מגרש אותו משם כמו שגרש אותו מן העיר ונקרא נחל גרר מפני שהוא עובר משם:
וישב ויחפור את הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו ופלשתים סתמום וקודם שנסע יצחק מגרר חזר וחפרן. מפני שסדר המקרא הזה מורה שאחר שנסע יצחק מגרר אל נחל גרר חזר וחפר שם את הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו הוצרך לומר שאין הדבר כן אלא אותן הבארות שהיו בגרר קודם שנסע מגרר חזר וחפרן וקרא דוישב יצחק דבק עם סתמום פלשתים וימלאו' עפר דאל"כ היאך חזר וחפרן אח' שנסע מגרר ששם היו הבארות כפי המובן מן המקראו' ומה שהפך וכתב ופלשתים סתמום במקום ויסתמום פלשתים הוא מפני שממאמר ויסתמום פלשתים נראה שאחר שחזר יצחק וחפרן חזרו פלשתים וסתמום ועם ההפוך נראה שהסתום הנזכר פה הוא הסתום הנזכר למעלה לא שחזרו וסתמום אחר החפירה השנית אבל מה שהשמיט שם יצחק וכתב וישב ויחפור במקום וישב יצחק ויחפור גם כתב את הבארות סתם במקום את בארות המים אינו אלא להודיענו שכך היה ראוי שיכתב כפי סדר המקראות לא עם שם יצחק ועם שם בארות המים כי כבר הוזכרו למעלה. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואיננו נכון כי היאך יתנו לו רשות והם שאמרו תקלה הם לנו מפני הגייסות ואינה טענה כי הרב ז"ל ישיב שבזמן שנתנו רשות ליצחק לפתחן לא היו גייסות בעולם כי השלימו הכל זה עם זה ועוד שזאת הטענה עליו להשיבה כי הוא עצמו פי' שאלה הבארות הם בארות אחרות במקום אחר שחפר אברהם כשגר במקום ההוא ימים ופלשתים יושבי הארץ כאשר מת אברהם ויצחק לא ישב שם סתמום ולא לשנאתו רק בימי אברהם לא רצו לסותמם מפני כבודו כי אמרו אולי ישוב לשבת פה ולכן שב יצחק ויחפור אותם ואם כן צריך לתת טעם למה סתמום מאחר שלא היו שונאים אותו והטעם שיתן הוא בסתימתן איזה טעם שיהי' יש לטעון עליו איך הניחוהו לפותחן מאחר שבפתיחתן יבטל טעם והתשובה שישיב הוא לעצמו תספיק גם לרש"י ז"ל וכל שכן שהוא עצמו פי' אחר זה שפחד המלך פן ילחם בו בגרשו אותו מארצו ואם כן יש לומר שבעל כרחן פתחן ולא ברשותן:
עשק ערעור. אף על פי ששם העשק מורה על ההתעשקות בכלל אם לטובה אם לרעה ופה אינו אלא לרעה כדכתיב ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק וכתיב ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו שפי' נתעסקו עמו במריבה וערעור ושם הערעור בכל מקום מורה על הרעה פי' עשק ערעור ועוד שלא יתכן לקראתו עשק בעבור ההתעשקותו בכלל מפני שכל הדברים הנעשים על ידי אדם אינם נעשים רק על ידי התעסקות ומה טעם לקריאת השם הזה על הבאר הזה ופי' עשק ערעור ולא מריבה על שם ויריבו מפני שהבאר האחרת קראו אותה שטנה שפי' מריבה:
כי התעשקו עמו התעסקו עליה במריבה וערעור. פי' התעשקו עמו התעשקו עליה מפני שכתוב אחריו ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה שטעמו כמו על הבאר הראשונה ואל יקשה עליך בעבור שמלת עמו כנוי לזכר והבאר בלשון נקבה כי פירושו התעשקו עמו עליה והוא מקרא קצר ופי' מלת התעשקות במריבה וערעור ולא ערערו בסתם כמו מלת עשק שפי' אותה ערעור מפני שעשק הוא שם מורה על ענין מה ואמר שהמכוון פה הוא הערעור אבל התעשקו הוא פועל ואם יפרש אותה ערערו כפי הוראתה לא נדע הערעור ההוא איזה מין ערעור הוא לפיכך הוכרח לפרש אותה ואמר התעשקו במריבה וערעור ומפני שהעשק אינו נופל בראשונה על הערעור כי הערעור הוא המתחייב מן ההתעשקות ולא יפול עליה אלא לשון יציאה כמאמר רז"ל משפחה שיצא עליה ערעור לפיכך הוצרך לומר התעשקו עליה במריבה ומפני שהמכוון פה הוא הערעור הוצרך לומר ערעור ומריבה שניהם יחד האחד לתיקון הלשון והאחר בשביל המכוון:
ופרינו בארץ ונפוש בארעא. כי הוי"ו השיבו לעתיד ואע"פ שיצדק שיהיה פועל עבר אף על פי שהוא בוי"ו ומ"מ הענין מוכיח שהוא עתיד כי אחר ההרחב' צריך זמן לפרות ואיך יאמר כי עתה הרחיב גם פרינו:
ואחזת מרעהו וסיעת מרחמוהי. ב"ר כרבי נחמיה ולא כר' יהודה דאמר אחזת מרעהו היה שמו ופי' סיעת כת ופי' מרחמוהי מאוהביו ומ"ם מרחמוהי מ"ם השמוש ולכך אין תי"ו ואחוזת תי"ו הסמיכות:
האלה אש' בינותינו מימי אביך תהי גם עתה בינינו וביניך. דאל"כ מאי בינותינו ומאי בינינו וביניך בחד מינייהו סגי ופירוש נא כמו עתה וזה שאמר תהי גם עתה והוסיף מלת גם מפני שאותה הברית שעשה עם אברהם חזר לעשותה גם עתה עם יצחק גם הוסיף מלת אשר על מלת בינותינו וה"א על מלת אלה מפני שהוא ספור מה שנעשה עם אברהם וצריך לומר האלה בה"א ואשר על מלת בינותינו להורות על האלה הקדומה שנעשתה בינו לבין אברהם:
אתה גם עתה עשה עמנו כן. זהו פי' אתה עתה ברוך ה' והרצון בזה כמו שהשוה עצמו עם יצחק בענין העדר הרעה ואמר אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך שפי' כמו שלא עשינו גם אנחנו לך שום רעה כן השוה עצמו עם יצחק גם בענין הטוב ואמר וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום כן גם אתה עשה עמנו כן עתה שאתה ברוך ה' ויש לך כח לעשות עמנו טוב וכמוהו נאמר לאברהם כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ולכן צריך לגרוס לפי הפי' הזה עתה גם אתה עשה עמנו כן שפירושו ועתה מחוייב גם אתה לעשות לנו כן והסופרים תפשו סדר הכתוב וכתבו עתה אחר מלת אתה דאם לא כן מאי גם עתה עשה עמנו כן דמשמע כמו שעשית עמנו בפעם הראשונה והוא לא עשה להם טובה מעולם אלא הם עשו לו כמו שכתוב וכאשר עשינו עמך רק טוב ועוד שההשואה הזאת צריך שתהי' דומה להשואה הראשונה וכמו שההשואה הראשונה שבענין העדר הרעה היא בינם לבינו כן ההשואה השנית שבענין עשיית הטוב צריך שתהיה בינם לבינו לא בין הפעם הראשונה והשנית גם יתכן לגרוס אתה גם אתה עשה עמנו כן שניהם באל"ף ותהי' הראשונה מלשון התורה והשנית מלשון הרב והוסיף עליה מלת גם כאלו אמר שמלת אתה הכתובה בתורה פירושה גם אתה עשה עמנו כן ובמלת עתה ברוך ה' לא פי' כלום כי אין צורך בה וזהו הפי' היותר נכון לפי מנהג הרב שבכל מקום מביא לשון הכתוב תחלה ואחר כך מביא הפי' עליו ועל שתי הגרסאות מלת גם אתה צריך שתהי' באל"ף לא בעי"ן:
שבעה על שם הברית. כי שבועה מגזרת שבעה והראיה מן הכתוב אחריו על כן שם העיר באר שבע ובפרשת וירא על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם ואין צורך לדברי האומר שנקרא כן על שני דברים או היא עיר אחרת:
מרת רוח לשון ממרים. ולא מלשון מרירות כי המרירות שרשו מרר ומורת רוח וממרים שרשן מרה ופי' כל אחת מהן היתה מרת הרצון והוא שם בפלס ולדבר על ה' תועה או בינוני והתי"ו כתי"ו ושבת לנשיא:
שהיו עובדות עבודת כוכבים. ב"ר למה ליצחק תחלה אלא ע"י שהיתה רבקה בת כומרים לא היתה מקפדת בטנופת עבודת כוכבים וזה ע"י שהי' בן קדושים הי' מקפיד על טנופת עבודת כוכבים לפיכך ליצחק תחלה:
