פסוק ה:וישמור משמרתי. שם כלל כל מה שהוא חייב לשמור ממצות וחוקים ותורות, ויתכן המצוה "לך לך" (בראשית יב א) גם "קח נא את בנך" (בראשית כב כב):
פסוק ה:והחוקים. הם חוקות השם שילך האדם אחרי מעשיו כאשר אפרש בפסוק שעטנז (ויקרא יט יט), ואלה החוקות נטועות בלב, והתורה שמל עצמו, ובניו ועבדיו, ובפסוק "והתורה והמצוה" (שמות כד יב) אבארם היטיב:
פסוק ו:וישב יצחק בגרר. עשה כאשר צוהו השם:
פסוק ז:לאשתו. בעבור אשתו כמו "פן יאמרו לי" (שופ' ט נד),
פסוק ז:כי ירא פועל עבר, וכן "ויהי כי זָקֵן יצחק" (בראשית כז א), ותחסר מלת "כי אמר" פן יהרגוני, וכן "כי הפרני אלהים" (בראשית מא נב):
פסוק יב:מאה שערים. בדברי קדמונינו ז"ל שיעור, כי מצא מאה משיעור הזרע, והוא מגזרת כי "כמו שער בנפשו" (משלי כג ז):
פסוק יד:ועבדה. עבדים ושפחות שיעבדוהו והוא תואר השם או שם כמו סגולה:
פסוק טו:בא סמיכות בארות על שני דרכים:
פסוק יט:מים חיים. שהם נובעים תמיד:
פסוק כ:עשק. ידוע בדברי קדמונים, רק במקרא אין לו ריע:
פסוק כה:ויכרו. חפרו וכן "אשר כריתי לי" (בראשית ג ה), וכן "כי יכרה" (שמות כא לג) "כרה שחת" (משלי כו כז):
פסוק כח:בינותינו. ריבוי אחר רבוי:
פסוק לג:באר שבע. נקרא כן על ב' דברים או היא עיר אחרת:
פסוק לד:יהודית. שם ולא הוליד ממנה:
פסוק לד:ובשמת. היא עדה ויש לה שני שמות, ובמקרא נמצאין למאות כן:
פסוק לה:מרת רוח. כל אחת מהן, וי"א מלשון "סורר ומורה" (דבר' כא יח), ועל דעתי שהוא מגזרת "מרה כלענה" (משלי ה, ד), כטעם מרירות נפש וכן כתוב "כי רעות בנות כנען" (בראשית כח, ה) ונכתבה זו הפרשה שישמרו בני ישראל מבנות כנען: