פסוק א:ואברהם זקן בא וכו' בכל בגימ' בן, בן בנו"ן פשוטה עולה שבת, לומר שמי שיש לו בן זוכה לעולם שכולו שבת ולזה נמול בשבת האיש שורר בביתו. ובן מלשון בנין שמי שיש לו בן בנינו קיים. בן באותיות קדמיי אם ולזה אז"ל הבנים לאם:
פסוק א:ואברהם זקן. יש לשאול למה קראו זקן הלא באותו זמן היו מאריכין ימים ובאותו פרק היה אברהם בן קל"ז שנה ולפי ערך זמנם אינו זקן כ"כ, ומהו בא בימים ולמה צוה לעבד יצוה ליצחק שהיה בן ל"ז שנה. ועוד למה אל עבדו זקן ביתו המושל וכו', למה כולי האי, ועוד למה השביעו בלשון שלילה שאמר לא תקח ישביעו קודם שיקח מבני משפחתו ואחר כך לא תקח אשה מבנות כנען, ועוד למה אמר הכנעני בה' הידיעה, ועוד שאמר הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו משמע הבדל הא מן הכנעני שאינו יושב בקרבו יקח, ועוד כשהשביעו אמר ה' אלהי השמים ואלהי הארץ וגו' ואחר כך אמר ה' אלהי השמים אשר לקחני וכו' ולא אמר ואלהי הארץ, ועוד שאמר הוא ישלח מלאכו ולקחת אשה בודאי, ולמה שם ספק בדבר ואמר ואם לא תאבה האשה מאחר שהוא מובטח בה' שיתנו לו. ועוד אומרו אשר דבר לי ואשר נשבע לי וגו', מאחר שיש שם שבועה למה הזכיר הדבור. אלא אמר ואברהם זקן לפי שנתמעטו השנים מדור המבול שאמר ויהיו ימיו ק"כ שנה, וכשעבר אברהם מק"כ שנה שהיה בן קל"ז שנה נקרא זקן שעבר הזמן, וזהו בא בימים ופחד שמא ימות בדרך אם הוא ילך לזה השביע לעבד, ואמר אל עבדו זקן ביתו שהיה דומה לו במדות, וזהו המושל בכל אשר לו שהיה גובר על יצרו, בכל אשר לו, בגימ' זה יצרו הרע עם ג' המלות. המשל, השלם שהיה שלם במדותיו, ולכך האמינו להביא אשה, או נאמר המשל בכל אשר לו שנבא שסרס עצמו כדאיתא פרקי רבי אליעזר. ואמר מבנות הכנעני, כיון עליו שלא יפתהו ליצחק שיקח בתו ולזה אמר הכנעני בה"א הידיעה וזהו אשר אנכי יושב בקרבו ממש ולכך לא צוה ליצחק שלא יקח אשה מבנות הכנעני כי אין צריך שהרי היה בן ל"ז ולא הוזקק לנשואין ועל זה הקדים השלילה ואמר לא תקח. אמר לו העבד אני אעשה כל ההשתדלות ואולי לא תאבה אלי כתיב כאחז"ל, אמר לו אברהם מובטח אני שתקח אשה ממשפחתי, לפי שהש"י דבר לי בנסיון ראשון לך לך ויקח אברם את שרי וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן הרי הדבור, וג"כ בין הבתרים אמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת, הרי האמירה שאמר לאמר לזרעך וכו ובעקידה אמר בי נשבעתי וכו' ויירש זרעך את שער אויביו ומי הוא האויב זה הכנעני שהיה כובש את הארץ מזרעו של שם, א"כ מאחר שיש דבור ואמירה ושבועה ודאי שיתנו לך, ובפרט שאמר לזרעך ואם יקח אשה מבנות כנען אינו זרעו כי הולד הולך אחר הפגום ואיך אמר לזרעך אלא ודאי יתנו, ואמר אלהי השמים לפי כשלקחו מבית אביו לא נתפרסם אלהותו בארץ אבל כשהשביעו כבר נתפרסם אלהותו על ידו שהיה הולך ממקום למקום וקורא בשם ה' אז הוא אלהי הארץ, ואם לא תאבה האשה ללכת, אם יש ספק שלא תאבה ללכת, אחריך אם אתה לבדך, אבל מאחר שישלח מלאכו ולקחת אשה לבני ודאי:
פסוק א:או נאמר ואברהם זקן. שבאכזריות שרצה לשחוט את בנו נתלבן ברחמים והביא רחמים לעולם להי שזה הוא נסיון העשירי, ונכנס בשער העליון הוא שער הרחמים, ולזה היו י' נסיונות להכניסו בי' שערים עליונים, ולכך היו עשרה נסיונות להוציאו מי' שערי טומאה לפי שהיה מזרע עובד ע"א וצריך לבון וטהרה ולשנות שמו, ובנסיון ראשון נאמר לך לך ללבן חומרו ולצרפו, לך לך בגימטריא מאה שהוא השער העשירי שבו נכנסים הגרים שנקרא שערי צדק, ובנסיון העשירי נאמר לו לך לך הוא השער העשירי ממטה למעלה, וזהו בא בימים, עליונים, וכן ימים בגימטריא ק'. וה' ברך את אברהם בכל, בא"ת ב"ש שלך שנעשה לו הקב"ה פטרון שלו, ולזה אמר לו שיצא מתחת ממשלת השרים מחוצה לארץ ויצחק הוא מגזעו שבא אחר שנמול שהוא נסיון שמיני לא הוצרך לעשרה נסיונות ונמול לח' ועלה למדת הפחד והגבורה לכובשה לפי שבא אחר נסיון ח' שהוא הבינה שלא תשלוט בעולם לרחם על בניו, ולזה אנו אומרים ביום ר"ה ויוה"כ ביום הדין בברכת הגבורה מי כמוך אב הרחמן, הרחמן בגימ' זה הוא יצחק אבינו ע"ה כמו שדרז"ל על פסוק כי אברהם לא ידענו, וא"א לו לצאת לפי שנתעלה למעלה שהעלהו אביו ממעל לעצים לקפל עליהם הרחמים ולקלף מעליהם הדין, וצריך לשמור משמרתו ולשמור מדתו שלא תצא ותחריב העולם במדה"ד, לזה הוצרך להשביע לעבד, ומה שלא לקח מבנות לוט לפי שנתנבא שעתיד הקב"ה להרחיקם שנאמר לא יבא עמוני ומואבי, ואע"פ שרז"ל דרשו עמוני ולא עמונית זה לא נאמר אלא אחר שעור י"ב דורות מלוט עד דוד, ולזה נרמז בתורה שאמר גם דור עשירי לא יבא להם עד עולם, אין זה לעולם כל ימי עולם אלא עד שעברו י' דורות ודור אחר שהוא נ' שנה שהוא עולם, ולז"א אל משפחתי ואל בית אבי לאפוקי לוט שאינו בבית אביו:
פסוק י:ויקח העבד עשרה גמלים. כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, ולקח גמלים ולא בהמה אחרת לרמוז שהוא מצפה לתשלום גמול, ולזה אמר מגמלי אדוניו מגמילות חסדים של אדוניו, וגם כן לקח עמו כל טוב אדוניו, הטובה שהיה עושה עם הבריות שהיה מאכילם ומשקם ומכניסם תחת כנפי השכינה וזהו וכל טו"ב בא"ת ב"ש נפש, הם הנפשות שגיירום, ועכ"ז הוצרך לתפלה שאמר ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם הקרה נא וכו', להודיעך כמה מעלתה של תפלה שאע"פ שהיה עמו כמה זכיות עכ"ז הוצרך לתפלה לומר שהצדיקים אינם תולים במעשיהם אלא בחסדי ה', ולמד העבד מאדוניו וסדר שבחו של הקב"ה תחלה שאמר אלהי אדוני אברהם שהיא ברכת אבות, ואח"כ שאל שאלתו שאמר הקרה נא, ואח"כ הודאה שאמר ברוך ה אלהי כסדר שתקנו רז"ל. ודע והבן למה ואת רבקה היתה ע"י העבד ומה היה ענין שרכב על הגמלים, שנאמר והוא רוכב על הגמלים, אבל סוד הענין הוא כי כשבא סמאל לפתות את חוה רכב על הנחש שהיה דמותו כדמות גמל כדאיתא בפרקי ר"א וזה לשונו, היה סמאל שר גדול בשמים החיות בד' כנפים, ושרפים בשש, וסמאל בי"ב, מה עשה סמאל לקח כת שלו וירד וראה כל הבריות ולא ראה בהם חכם להרע כנחש שנאמר והנחש היה ערום מכל חית השדה, והיה דמותו כדמות גמל ועלה ורכב עליו ופתה את חוה, וכשבא אצל שרה לבשרה על ענין העקידה ומצאה אותו רוכב על גמל חשבה שבא לפתותה ומרוב הפחד פרחה נשמתה כמו שאמרנו בתחילת הפרשה, וכשנתבשר ברבקה שנאמר לו הנה ילדה שבשרו שנולדה זוגתו ובא וראה שרה שמתה, אז ידע שנשמת שרה היא ברבקה כפי דעת חז"ל, וכמו שיצאה על ידי עבד רוכב על גמל כך צריך להחזירה על ידי עבד רוכב על גמל, ולזה אמר לו שים נא ידך תחת ירכי שתהיה כפות למדתי, והשביעו גם כן כדי שלא יחזור לסורו, וכמו שיצתה נשמתה על ידי מלאך לזה אמר לו הוא ישלח מלאכו לפניך, ומה שהיו עשרה גמלים שכיון לעשר ועשר במלואו עי"ן שי"ן רי"ש גימ' אלף היינו אל"ף כזה א' כיון לאחד דשרה במ"ק, בגימט' בטוב והיינו וכל טוב אדוניו בידו, ובא וישב על עין המים מימי החסד, לעת צאת השואבות השאבת כתיב לראות מי היא ששאבה הנשמה של שרה, ואמר העבד איך אירע זה שרה אדונתי היתה נדיבת לב ולא היתה עינה צרה, לכך אמר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואמרה שתה וגם לגמליך אשאב שגבירתי היתה מאכילה ומשקה לאורחים להם ולבהמותיהם, והיתה זריזה שאמר לה מהרי שלש סאים במהירות בלא צרות עין ובנקיות, והיתה נביאה שאברהם היה טפל לה בנבואה, לזה צריכה הנערה שתכנס במקומה שיהיה בה הכנה לנבואה כמו שארז"ל אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, העושר יש בבית אדוני אבל החכמה והגבורה כמו שהיתה בשרה שמיהרה שלש סאים אע"פ שהיו לה כמה שפחות שהיה בה מדת הסבלנות, כל זה יבחן בזו, הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך וכו' ואמרה שתה זה מורה על מדת הסבלנות שלא אקח הכד בידי אלא היא תטה הכד בעודו על ידה, וזה ג"כ יורה על הנדיבות ועל עין יפה שלא תאמר אתה נצב על עין המים שתה, ועל מבחן אם היא חכמה וגבורה שיהיה לה הכנה לחול בה הנבואה, ולא תהיה חצופה, אדע זה באומרה גם לגמליך אשקה, בזה אבין חכמתה, לפי ששתיתי ואם תוליך שאר המים לבית אין לה חכמה כי שמא זה האיש ששתה יש בו שום חולי, ואם תשפוך אותם בפני זה חציפות, אין שום תחבולה אלא להשקות הגמלים והם עשרה גמלים ותשאב לכלם, יורה על כח גבורתה ועל חכמתה, וכן היה ותורד כדה על ידה ותשקהו ותמהר ותער כדה, המהירות יורה על זריזותה כמו שרה שאמר לה מהרי, וגם מורה על חכמתה הגדולה שקודם שאמר הגמלים אינם צריכים, מיד ותירד כדה אל השוקת, וכדי להודיע שלא עשתה זו בערמה ותרץ עוד אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו, וגם זה יורה על נדיבותה כמו שרה שהיתה נותנת להם כל צרכם, לכך שאל לה היש בית אביך מקום לנו ללון, והיא אמרה גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון, וכשראה כל הסימנים אז נתאמת לו שהיא שרה ויקוד וישתחו. ואין לשאול איך יצחק נושא אמו, שהרי כל השבטים נשאו אחותיהם ויעקב נשא שתי אחיות רחל ולאה, וסוד הענין הוא כמו שתמצא שכתב רבי יהודה חייט במערכת פ"ט וזה לשונו ועוד אגלה לך הפגם הגדול אשר עשה אדם בחטאו כי הוא נברא בדיוקן של מעלה וכמו ששם אין פירוד בעריות בין אח ואחות ואין שם ערוה ופרוד כי הכל באחדות ואחוה כן היה ראוי להיות באדם לולא הפרץ שעשה כי בעבורו נצטוה בעריות והביא ראיה מספר התיקונים תיקון נ"ו א"ר אלעזר אבא שיעורא דעריות אינון באתר ידיע או לא והאריך ע"ש, ובסוף אמר ת"ח בשעתא דבעא קב"ה למברי אדם הכי בעא למעבד ליה בדיוקנא דיליה בלא ערוה ובלא פירוד כמד"א נעשה אדם בצלמנו כדמותנו למהוי כל ספירן כלילן ביה בלא פירוד וקצוץ כלל ולא תאחד בן עם בת דאינון אחים דעלייהו אתמר אחים תאומים הה"ד ויהיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחד דא טבעת דאות ברית, מילה דאיהו שיעור דכל עדיין לתתא ויחודא לעילא, ולעילא אתמר ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, אבל לתתא אתמר ביה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, לא תערב טוב עם רע, והיינו ערוה ר"ע ו"ה, דעביד פרודא בין קב"ה ושכינתיה הני קוב"ה סליק מיניה בת זוגיה ואסתלק קב"ה מיניה דבאתר דלא שריא שכינתא תמן לא שריא קב"ה תמן, ומנ"ל דאסתלק בת זוגיה מיניה כד"א ויאמר ה' לא טוב היות האדם לבדו. וכתב הוא ז"ל הכלל העולה כי מפני הקצוץ שעשה אדם באות ברית מילה דאיהו שיעור נאסרו לו העריות. וכבר הקדמתי לך שבא אברהם לתיקון אדם, אברהם אבר מ"ה ומ"ה היינו אדם, ולכך נתנסי בעשר נסיונות ועמד בהם, ר"ל שתיקן הי' והעמידם שנתן להם העמדה וקיום ובפרט במילה שנמול בן תשעים ותשע שהיא המדה הט' שהיא הטבעת האחת, כמו שאמר דמן יחודא דכולא, א"כ מעתה יכול להתיחד הבן עם אמו ואח עם אחותו ולקיחת ב' אחיות, כי נתחבר האהל ונהיה אחד ו' עם ה' ראשונה דהיינו אם, ועם ה' אחרונה, דהיינו אחות, בין תרין ההי"ן דהיינו בין תרין אחיות, וכן הוא ראוי להיות לדורות אלא שחטאו בעגל כמו שחטא אדם שהקריב שור על חטאו בשביל שחטא רצה להתכפר, נאסרו העריות שהפרידו והכניסו הרע, לזה ערוה רע ו"ה, ולזה אמר אהרן למשה אתה ידעת את העם כי ברע הוא לזה נאסרו העריות, ואמר אחות אמך ובפשעכם שולחה אמכם ערות אחותך וכו', א"כ לזה אמר כאן וכל טוב אדוניו בידו, טוב היינו יסוד במ"ק. וכתב רבינו בחיי ז"ל הנני מבאר לך טעם איסור העריות, דע כי הקורבה על ג' חלקים, הא' קורבה שלא היה שם פירוד מעולם, הב' הנפרדים שלא היה להם קורבה מעולם, הג' קרובים בשאר בשר שהיו נפרדים כבר. קורבה שלא היה שם פירוד מעולם ומותרים לבא זה בזה כעין קורבת אדם הראשון עם בניו ובנותיו שהיו כולם מותרים לבא זה בזה, כעין השרש המתאחז בענפיו, והוא שדרשו ז"ל עלו למטה ב' וירדו ז כי היו שבעתים ליחוד, כעין ז' קני מנורה שהיו יוצאים מעיקר אחד כן היו התולדות האלו מעיקר אחד, ועל זה דרשו חז"ל ראויה היתה בתו לאדם אלא שעשה חסד עם קין ונתנה לו שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה ונאמר ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא נפרדים שלא היה קורבה מעולם מותרים לבא זה בזה כמין הענף הנכרת מן האילן שנוטעין אותו להחזירו. שורש, כן הרחוקים ראוים להיות להתאחד וליעשות שורש. קרובים שהיו קרובים יותר מדאי אסורים לבא זה בזה, לפי שהיו נפרדים כבר ועל זה נכתבה פרשה זו של עריות בתורה שהתורה תאסור הקרובים שהיו נפרדים כבר קודם הקורבה ההיא, לפי שאי אפשר לנפרדים שיהיה אות וסימן ליחוד כיון שהיה פירוד ביניהם ע"כ. הרי נתבאר מדבריו מחלק הא' שאמר קורבה שלא היה ביניהם פרוד מותרים לבא זה בזה, ובחלק הג' אמר הקרובים שהיו רחוקים יותר מדאי אסורים לפי שהיו נפרדים כבר, א"כ מכאן יתבאר לך כי במקום שיש קורבה שלא היה בה פירוד מותר והבן. א"כ לפי שיצחק היה סבה שפרחה נשמתה לזה ויביאה יצחק האהלה גימט' אמו ע"ה. ובא ב"פ אמו לאמת הענין:
פסוק יא:ויברך את הגמלים מחוץ לעיר. שלא היו נכנסים למקום שמצוי שם ע"א, ולזה אמר לו ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים, פניתי הבית מע"א ובזה יש מקום לך ולגמלים:
פסוק יא:לעת ערב. שהיא מדתו של יצחק שהיא עת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, לעת צאת השואבות בערב לעת שהנשמות שואבות זו מזו ומתיחדות זו עם זו לזה רצה לראות הנשמה שהיא שואבת מדתו של יצחק. ויאמר ה' אלהי אדוני, ועשה חסד עם אדוני אע"פ שמדתו חסד עתה שהוא עת ערב והיא מדת הדין אני רוצה שתגבר מדת החסד:
פסוק טז:בתולה ואיש לא ידעה. פירש"י ז"ל בתולה ממקום בתולים ואיש לא ידעה שלא כדרכה לפי שבנות העכו"ם היו משמרות מקום בתוליהם ומפקירות עצמן. ממקום אחר העיד על זו שנקיה מכל אלו, לפי שהוקשה לו ז"ל היינו בתולה היינו ואיש לא ידעה הוצרך לפרש כן. ויש לשאול שרבקה באותו פרק היתה פחותה משלש שנים ופחות מג' שנים בתולתויה חוזרים א"כ מהו זה שהעיד עליה שהיא בתולה ואפשר על זה אמר ואיש לא ידעה. ובמדרש א"ר יוחנן ממשמע שנאמר בתולה אין אנו יודעים שאיש לא ידעה אלא לומר לך שלא תבעה אדם מעולם על שם לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, וכדי שלא יאמר מה ששייר פלוני לקח יצחק. רבי יוחנן אמר לא נבעלה אשה ממהול לשמונה אלא רבקה. ומה ראה רבי יוחנן לומר שאחר שלא תבעה אדם מעולם למה לו לומר שלא נבעלה אשה ממהול לשמונה תחילה, אלא שהוקשה לו לפי כך מה שאמר שלא תבעה אדם מעולם היינו ואיש לא ידעה, אבל בתולה למה לי מאחר שהיא פחותה מג' שנים, ועוד מפני מה לא נשתבחה רחל שהיתה יותר גדולה והיתה רועה, וגם כן בנות יתרו להם נאות לומר שאע"פ שהיו רועות היו בתולות, לזה אמר לא נבעלה אשה כו' ולזה אמר זו בתולה בערך זה ולא אחרת. ועוד אפשר לומר שאיש לא ידעה הוא פירוש בתולה, ואמר שזו היא בתולה ודאי למה לפי שאיש לא ידעה, שאינה לאיש שהיא פחותה מג' שנים כמ"ש באנשי מדין וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם, א"כ לזה לא נאמר ברחל ובצפורה בתולה לפי שהיו גדולות יותר משלש שנים והם ראויות לאיש:
פסוק כב:ויהי כאשר כלו הגמלים לשתת כתיב שכבר שתו מקודם ולא שתו אלא דבר מועט, או שהקב"ה רוה צמאם כדי שלא להטריחה, כי היא לא עשתה אלא בתחבולה כדי שלא יכיר כשהעירה כדה שהוא כדי שלא תוליך שיירי שתייתו או תשפוך אותם ויתבזה ויהיה לה לחציפות:
פסוק כב:ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו. ולא אמר ששם אותו באפה כמו שאמר בספור דבריו ואשים הנזם על אפה, וכן למה ספר משקל הנזם ומשקל הצמידים, אלא כשעשו התכשיטין לא עשו אותם אל כמדת אשה גדולה ראויה לנשואין וכן אמר לו ולקחת אשה לבני, וזו היתה בת ג' שנים ודאי שלא היו כמדתה לזה לקח הנזם שהיה משקלו בקע שהוא י' גרה וראה שאינו ראוי לה שהוא גדול הניח הנזם ולקח הצמידים ושם אותם על ידיה ובאו כמדתה זהו על ידיה שהיו כאילו נעשו על ידיה, או אמר כמו שהצמידים באו כמדתה כן בא הנזם ולא אמר ששם הנזם לפי שדרך לשים הגרוע קודם ואח"כ החשוב והוא שם החשוב קודם שהם הצמידים לזה לא נזכרה בו שימה:
פסוק כג:ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין. כוון לבודקה אם הדברים שעושה הם בדעת ובכוונה או לאו, כי אולי מפני שאין לה דעת הורידה כדה על ידיה כי לא היה לה דעת לומר לו הנה עין המים לפניך שתה משם, לזה שאל ממנה שתי שאלות בבת אחת לדעת אם יש לה הבנה להבין שהם ארבע שאלות, ואם תשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ושאל לה שתי שאלות ברמז אם יש לו מאכל ולגמלים, ולזה אמר לה בת מי את היש בית אביך וגו' והיא הבינה והשיבה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ותאמר בת בתואל אנכי, וחזרה פעם אחרת ותאמר גם תבן גם מספוא וכו' ב' פעמים ותאמר, להודיעו שהבינה כוונתו שהם ב' שאלות, והבינה ג"כ שאומרו היש בית אביך, כי היה לו לומר היש בבית אביך או היש מקום בבית אביך ואמר היש בית אביך, כלומר יש שום דבר לאכול והעלים הדבר כי לא רצה לשאול בפירוש כל זה לבודקה, וכמו שהוא אמר ברמז גם היא אמרה ברמז שאמר גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון כלומר כמו שהתבן הוא לחמה של בהמה והמספוא הוא הלפתן גם יש לך לחם ולפתן, וזהו גם תבן גם מספוא רב עמנו, גם מקום ללון, שלש פעמים גם:
פסוק כה:ללון. הוא אמר ללין והיא, אמרה ללון הוא אמר ללין הוא לבד והיא אמרה ללון לו ולגמלים. היש בית אביך מקום לנו ללין ר"ת גימט' מזון, שאל מזון ברמז, וכשראה שהבינה השאלות והרמז ויקוד האיש, ובזה יותרו הספקות. עוד כוונה גם תבן גם מספוא לומר שאם הוא עובד ע"א יש בבית אביה עובד ע"א ואם הוא עובד ה' יש ג"כ עובד ה' כוונה על עצמה, הע"א נקראה תבן, מה לתבן את הבר, מספוא, גימטריא מקום ע"ה, ולכך כששמע שיש בביתה עובד ה' ויקוד וישתחו לה'. מצאתי כתוב בספר החסידים אם האדם ובהמה הם צמאים האדם קודם והראיה מרבקה שנאמר ותכל להשקותו ואחר כך ותשאב לכל גמליו וכה"א והשקית את העדה ואת בעירם אבל באכילה הבהמה קודמת שנאמר ויתן תבן ומספוא לגמלים ואח"כ ויושם לפניו לאכול, וכה"א ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת שבעת (ברכות מ'):
פסוק לא:ויאמר בוא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ. רמז לו מאחר שעושה שליחותו באמונה אע"פ שהוא מזרע ארור הוא ברוך. זהו למה תעמוד בחוץ חוץ מהברכה הואיל ואתה שלוחו של ברוך:
פסוק לא:ובזוהר ת"ח אליעזר עבד אברהם מבני כנען היה כד"א כנען בידו מאזני מרמה כתיב עליה ארור כנען ובגין דהוה שליחא מהימנא מה כתיב בוא ברוך ה' ועל דא אכתיב הכי באורייתא בגין דנפק מההוא קללה ואתבריך לא די דנפק מינה אלא דאתבריך בשמא דקב"ה ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מלה דא בפומיה דלבן, ולזה ויאמר בוא ברוך ה' ולא אמר ויאמר לבן:
פסוק לד:ויאמר עבד אברהם אנכי. הקדים לומר שאל יאשימוהו אם השולחן ערוך והמאכל יפסד ויצטנן, כי הוא עבד ואינו ראוי לשום מעלה ולא לשום כבוד ובין יהיה חם או צונן הכל שוה בערך שהוא עבד, ובפרט שאני עבד אברהם ולמדתי ממנו השפלות והענוה, וכיון שלא לאכול קודם כדי שיוכל לדבר, ואם יאכל קודם אולי יש להם בת אחרת כעורה או גדולה ממנה ויאמר לו לא יעשה כן במקומנו כמ"ש ליעקב ומאחר שאכל לא יוכל להשיב על דבריהם ויתבייש כי הגבירו חסדיהם עליו בהאכילו מאחר שהוא בא עיף ויגע מטורח הדרך, והוא כוונתו ברבקה לפי שבדקה וראה בה כל הסימנים כמו שאמר ולא לזולתה, ולזה אמר לא אוכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר, ויאמר עבד אברהם, כיון לומר שאם יעשו לו שום נזק כמו שאירע ששמו לו סם המות לא יוכלו לו שהוא נתלה באשלא רברבא שהוא זכות אברהם:
פסוק לה:וה' ברך את אדוני מאד ויגדל וכו'. וה' הוא ובית דינו ולזה נשלם שבא לו הגדולה והמעלה משניהם, מצד ב"ד נולד לו ישמעאל לפי שהוא התחיל משם שאמר אדני, אבל אחר כך נולד לו בן מצד הרחמים ולזה היה אב רחמן, ולזה ותלד שרה מוטעם גרש לומר שזה עיקר שהוא מאשת אדוני אבל לא ישמעאל שהוא מצד הקליפה. ולזה הזכיר ח' מינים שאמר ויהי לו צאן ובקר וכסף וזהב ד' מצד הרחמים, ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים ד' מצד הדין. ותלד שרה אשת אדוני בן לאדוני, לומר שכוונה לו בשעת הביאה, כמ"ש על פ' ותהר ותלד שרה לאברהם, אם כן אין לו שום אחיזה בקליפה, לכך וישביעני אדוני וכו' לאמר לא תקח וכו' שעיקר השבועה היא על השלילה, וזהו לאמר לא תקח והוא שאין ראוי לו לידבק בקליפה:
פסוק לח:אם לא אל בית אבי ואל משפחתי תלך וגו'. ואברהם לא אמר לו. אלא כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, אמר לו אויר המדינה גורם, כך הבין הוא, ולזה אמר והנה הנערה אשר אומר וגו' איזו שתהיה, כששאל אותה ואמרה בת בתואל אמר נחני ה' בית אחי אדוני, אני הייתי חושב שכוונת אדוני הוא ליקח לו אשה מארצו אפילו שלא תהיה ממשפחתו, עתה שהנחני ה' בית אחי אדוני נראה שכוונתו לא היתה אלא לבית אביו ממש, לזה אמר אם לא אל בית אבי תלך וכו', וספר להם המאורע שנראה ממנו שהוא מה', ולזה אמר ועתה אם ישכם עושים חסד אם יהיה על ידכם אבל מאתו יתברך הוא אמת, ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל, על ימין מבנות ישמעאל, כי השבועה לא היתה אלא שלא אקח מבנות כנען, או על שמאל מבנות לוט שכן אמר לו אברהם אם הימין ואשמאילה. וכתב רבינו בחיי ואשמאילה ואשמאיל אותך על כרחך שתצטרך שתלך לצפון. והביא ראיה שנמצא בתרגום מדוייק ואם את לדרומא ואצפינך כלומר על כרחך כי לא אתן לך רשות להתעכב בדרום:
פסוק מב:ואבא היום אל העין. לא אמר אל עין המים אלא העין שהודיעם שלא קפצה לי הארץ כמו שאמרו ז"ל היום יצאתי והיום באתי אלא בזכותו של אברהם שהוא עינו של עולם שהכל פונים בו:
פסוק מג:הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה אשר אומר אליה וכו'. מה לו בניחוש הזה ומה ראה כי לא נחש ביעקב והוא היה ת"ח שהיה זקן ביתו, ואולי היתה מזדמנת לו ממזרת, אלא העבד היה יודע שביתו של אברהם יש בו הכנסת אורחים ויש בו עוברים ושבים וכן יהיה יצחק אחריו שנאמר למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, אם כן האשה שתכנס לבית זה צריכה שתהיה שלמה באלה שבע מדות. א' שלא תהיה עינה צרה כמו שרה שלא היתה עינה צרה באורחים שהיו תמיד באים, ב' שתהיה סבלנית כי פעמים יבאו אורחים כבדים ושואלים דברים המכבידים על בעל הבית. ג' שתהיה נקיה שיהיו כליה נקיים כדי שיתאוו לאכול בהם האורחים ויאכלו בתאוה ובתאבון. ד' שתהיה זריזה במעשיה. ה' שתהיה בעלת שכל לא כמו שאר הנשים שדעתן קלה. ו' שיהיה לה מתיקות הלשון כמו שנאמר ותפק לרעב נפשך. ז' שתהיה מקבלת אותם בסבר פנים יפות, כי פעמים לא ימצא בעל הבית בבית והאשה מקבלתם לזה אמר כל אלו המדות בזה יוכרו ויבחנו, ראשונה שלא תהיה עינה צרה ותאמר הנה אתה נצב על עין המים ואתה שואל ממני מים הנה המים לפניך, או תאמר למה אתה שואל ממני ולא מאחרת, לזה אמר הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר, שאינה לבדה כדי שתוכל לומר מה ראית שאתה שואל ממני ולא מאחרת. שניה שתהיה סבלנית שאמר אליה הטי נא כדך, שאם לא תהיה סבלנית תאמר קח הכד ושתה, וכן עשתה ותורד כדה על ידה ותשקהו. שלישית שתהיה נקיה, וגם כן הרביעית שתהיה זריזה חרוצה במעשיה, והחמשית שתהיה בעלת שכל, כולם יזכרו ויבחנו, שאם תאמר שתה ותקח שאר המים זה יורה שאינה נקיה, כי מה יודעת אולי זה האיש הוא מצורע או מוכה שחין ותשקה את אנשי הבית, ואם תשפוך אותם בפני זה יורה על חציפותה, ומה לה תחבולה לעשות, שתאמר גם לגמליך אשקה, זה מוכיח מרוב השכל שבה, וכן עשתה שנאמר ותכל להשקותו ותאמר וגם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות שאין עינה צרה, ותמהר להראות הזריזות ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר במהרה קודם שיאמר כבר שתו וידע שלא העירה כדה אלא כדי שלא תקח משיירים ובתחבולה עשתה, לזה ותרץ עוד אל הבאר לשאוב וכו', וששית שיהיה לה מתיקות הלשון שאמרה שתה אדוני, ז' שתהיה מקבלת אורחים בסבר פנים יפות, שאמרה גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון:
פסוק מז:ואשים הנזם על אפה. לא אמר באפה אלא על אפה לפי שכבשה אפה ולא אמרה לו אדם גדול כמוך ואתה יושב על העין ואני קטנה ואתה מטריחני שאוריד לך הכד על ידי ויהי זה נתון בידי עד שתשתה. ולכן נתן הצמידים על ידיה עשרה זהב משקלם, על שאחזה הכד בעשר אצבעותיה, שנא' ותורד כדה על ידה ולא אמר בידה, או על שהשקתה י' גמלים. ובספור הדברים אמר ותורד כדה מעליה, לפי שבזוי וגנאי הוא לו שיטריח בת קטנה כ"כ ויאמרו שהוא מרוב עצלות, ומ"ש וישם הנזם על אפה והצמידים על ידיה מכאן דרשו ז"ל שרמז לה שעתיד לצאת ממנה עם שיביאו שקלי בקע לגלגולת ויקבלו שני לוחות הברית שבהם עשרת הדברות:
פסוק נ:ויען לבן וגו' מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב. הקדימו רע קודם הטוב שהם היו מתאוים שיהיה להם שום טובה או שום רעה כדי שיתעללו בה אפילו שתהיה רעה גדולה כגון מיתה כדי שיתנצלו בה שלא לשלחה, ולזה הקדימו הרעה לומר שהיו בוחרים ברעה ולא ישלחו אותה לפי שנתביישו ממנו כשאמר עבד אברהם אנכי כי היה שמעו הולך בכל העולם שהיה אב המון גוים ואילו היה שולח לתבוע בת מלכים היו נותנים אותה לשפחה הלא תראה מאליעזר בן נמרוד והגר בת פרעה. כמאמר פר"א, כל רוחו יוציא כסיל כשראה שהדברים מאתו יתברך, ולפי שהקדימו רע לטוב פיהם הכשילם שמת בתואל ואחר שאמר הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה, אמר אתה אף אם שלחך אדונך לקחת אשה לשפחה היה לנו לתתה כ"ש לאשה, וכל שכן לבן אדוניך, כי אפי' היה לוקחה לעבד אחד מעבדיו היה לנו לתתה לו, ואחר שאמרו כן אי אפשר להם לחזור מדבורם:
פסוק נ:או נאמר שאמר רע קודם לפי שמת בתואל, אמרו הואיל ומה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך שתמתין עד אחר אבלות אביה ואחר כך תנשא הואיל ומה' יצא כאילו נעשה, והדין הוא שאם אחר שהחתן הכין כל צרכו מת אבי החתן או אבי **(לפי ההלכה דוקא אביו של חתן או אמה של כלה, ואיפכא לא, אבל הדברים בכאן דרך דרוש:
פסוק נ:אך לפלא שהלא כתיב ויען לבן ובתואל וגו' רע או טוב, הרי שבתואל ביחד עם לבן אמרו הדברים ועדיין היה חי:)** הכלה מכניסין את המת לחדר ואת הכלה לחופה ונוהג שבעת ימי שמחה ואח"כ ז' ימי אבלות, לזה הקדימו הרע כלומר זה היה לנו לומר קודם שלא תנשא אבל מאחר שהוא מה' לא נוכל דבר אליך. רע שכבר יצא הדבר רע, ולא טוב גם כן לפי שאתה היית סבה שמת. עוד הקדימו הרע לומר שהוא היה סבה שמת אביהם והיה מן הראוי לעשות עמו רע אלא הואיל ומה' יצא הדבר לא נוכל דבר לא מיבעי עשיה אלא אפילו דבור רע לא נוכל. ואמר הנה רבקה לפניך קח ולך כאשר דבר ה', יהיה פירוש דבר ה' כמו ידבר עמים תחתנו, כלומר הואיל וה' הדבירה והכניעה שמת אביה ואנו לא נתן לנו רשות להשיאה כי הרשות ביד אביה שנאמר את בתי נתתי וכו' א"כ קח ולך:
פסוק נ:עוד נאמר ויען לבן וגו' מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע הקדימו הרע שכן היתה כוונתם להמיתו, כמו שאמרו ז"ל ויהי כראות את הנזם הלך להמיתו ואליעזר הכיר בו שכוונתו רעה הזכיר שם והעמיד הגמלים על העין באויר והוא עומד על הגמלים באויר, ויהי כראות כן הכיר שהוא צדיק ואמר לו בוא ברוך ה' שהיה סבור שהוא אברהם שהיה קלסתר פניו דומה לו, ונראה שלזה אמר עבד אברהם אנכי, אל תחשבו שאני אברהם, וסוף המאמר כנען הוא אליעזר ולפי ששמש את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לברוך אמר רבי יעקב בשם רבי יוחנן ומה אם אליעזר לפי ששמש את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לברוך ישראל שהם עושים חסד עם גדוליהם בידיהם וברגליהם עאכ"ו ע"כ. אם כן יכולין לומר שמה שאמר או על שמאל היה הכוונה על עצמו שהוא אמר לאברהם אולי דרשו ז"ל אלי תבא שתקח בתי אמר לו אתה ארור ובני ברוך וכו', א"כ עתה שאמר לו ברוך, עתה אלי תבא. ואפשר שלזה בשבועתו אמר אולי וכאן בספור הדברים אמר אלי כמו שאמרתי:
פסוק נ:נחזור לעניננו שאמר לא נוכל דבר אליך רע שהיתה כוונתם להמיתו כמו שאמרתי, או טוב מאחר שהדבר הוא מה' אנו מובטחים בו אם כן הנה רבקה לפניך קח ולך קחנה אתה בידיך, כי אפילו שניתן אנו בידינו אין לנו בה שום זכות, שהתורה לא נתנה רשות לאחיה ולאמה אלא לאביה שנאמר את בתי נתתי ומאחר שמת אביה אין לנו רשות בה אם כן קח ולך כאשר דבר ה'. ויהי כאשר שמע עבד אברהם וישתחו וכו' ויקומו בבקר ויאמר שלחוני, שלחני כתיב שבתואל מת ואחיה רמאי ואע"פ שאמר הנה רבקה לפניך קח ולך זה היה במעמד אביה אבל עתה שמת אביה נכנסה ברשות אחיה לזה לקח רשות ממנו. ויאמר אחיה ואמה אם נשלחנה עתה אין לנו בה שום חנות ואפי' טובת הנאה אבל תשב ואחר תלך, אמר להם אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי, ואם תאחרו אולי לא יהיה כל כך הצלחה כי תעבור השעה, ויאמר נקרא לנערה, אתה אומר שה' הצליח דרכך נשאל פיה והנבואה מצויה בפי התינוקות, לזה אמרו את פיה ולא אמרו נשאל אותה אלא פיה ומשם נדע שהשעה עומדת לך ולא שעה אחרת, ויקראו לרבקה ויאמרו אליה, לא אמר לה אלא אליה רמזו לה לאמר לא יהא אליה, לא יהא, כלומר שתאמר לא יהא, ואמרו לה גם כן התלכי עם האיש בה"א התימה, אפשר שתעשי דבר זה ותלכי עם האיש הזה שאמר שהוא עבד ותניחי משפחתך ובית אביך, וכוונתם היתה שתמאן, ותאמר אלך, אז"ל אלך על כרחכם, דרשו ז"ל שלא אמרה, כן אני אלך אל אמרה אלך, מיד כשראו כך וישלחו את רבקה:
פסוק נא:או נאמר הנה רבקה לפניך, שאמר לו הואיל וכל הבחינות שבחנתה נמצאו בה ועמדה בכולם אם כן אע"פ שהיא קטנה היא לפניך ותהי אשה לבן אדוניך, יש באפשרות שתהיה אשה גדולה. עוד אמר ותהי אשה שאמר הואיל ומצאת כל הבחינות דבר זה יורה שהוא מאתו ית' לעשותה גדולה ולשנות טבעה:
פסוק סג:ויצחק בא כו' ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, מהיכן יצא מגן עדן, וכן במדרש כשחשדו יצחק שמא נגע בה ואח"כ נמצא שלא נגע בה כמ"ש המדרש אמר הקב"ה מה אעשה לעבד זה שהיה חשוד אמר למלאכי השרת והכניסוהו לג"ע אתמהא יצחק יצא ואליעזר כנס, וזהו לפנות ערב לפנות הערבות כדי ליקח רבקה, וכשראתה אותו ואור ג"ע עמו אמרה אין כדאי זה שיצא ממנו עשו:
פסוק סג:וכן במדרש ותרכבנה על הגמלים רבנן אמרי מה גמל זה יש בו סימן טומאה וסימן טהרה כך העמידה רבקה צדיק ורשע, מאומרו גמלים כי ודאי לא היה לו לעבד לא סוס ולא פרד ולא חמור ולא היו לו אלא גמלים שנאמר ויקח העבד עשרה גמלים וכו'. וכתיב ותפול מעל הגמל, אמרו לפי שראתה שעתיד לצאת ממנה עשו נזדעזעה ונפלו בתוליה. בעת הרכיבה עדיין לא ראתה יצחק אמרה גמלים אחד צדיק ואחד רשע, כשראתה ליצחק אמרה אין כדאי זה שיצא ממנו עשו אין הדבר תלוי אלא בי לכך ותפול מע"ל הגמל, בשביל המעל הגדול שעשו יוצא ממנה, ונפלו בתוליה וחשבה שאולי בנפילת הבתולים יחשב לה במקום נפל כאילו נתעברה והפילה והקליפה קודמת לפרי שהוא עשו ואם כן אין לה אלא עיבור אחד של הצדיק, ולזה כשנתעברה ויאמר לה ה' שני גוים כו' אמר לה טוב כוונת שלא תתעברי אלא פעם אחת אבל בזה הפעם באו שניהם כאחד:
פסוק סז:ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. אז"ל האהלה שרה אמו הרי היא כשרה אמו שכל זמן שהיתה שרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לע"ש וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל, הכוונה היא שחוה גרמה לכבות נרו של עולם שהוא אדם הראשון והיה חלתו של עולם ושפכה דמו, לזה שרה שבאה לתקן היה נר דלוק, וברכה מצויה בעיסה שהיא חלה, וענן קשור על האהל כנגד מה ששפכה דמו, ושלשתן רמוזים בנר, הנר היא האשה, והפתילה כנגד החלה, והשמן כנגד הדם, והאור כנגד אדם שהיה אורו של עולם, וצריכה האשה כשתדליק נר שבת שתתכוון לזה:
