פסוק א:ואברהם זקן בא בימים. בא, עיין ברמב״ן, ולדינא ר״ל כך, דהנה ע׳ ברמב״ם הלכות מלכים דגם ב״נ רק גדול ולא קטן, אך מ״מ נ״מ כך, דע׳ בנזיר דף ס״ד מבואר דאף למ״ד מופלא סמוך לאיש דרבנן, גבי ב״נ מה״ת ע״ש, והנה שיטת רבינו הגדול הרמב״ם ז״ל בהל׳ שבועות. ובפה״מ נדרים ונזיר כך דמופלא ר״ל בן י״ג בלא שערות, וכן הוא בספרי פ׳ נשא ופרשת מטות ע״ש בזה, עכ״פ כך דבן נח הוה גדול בן י״ג בלא שערות וישראל רק בשערות, והגדר דגבי ב״נ ליכא גדר צירוף בזא״ז רק בב״א ולא מצטרך בכדי אבילת פרס וכדומה, ועמ״ש הרמב״ם ז״ל בהל׳ מא״ס, גבי שיעורין ובהל׳ מלכים, לכך ליכא גבי ב״נ דין דנזירות, עי׳ בנזיר דף ס״א ע״ש ודין תרימין (?) לר״ע דהעדר (?) אין לו כלל, וזה הגדר דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וזה שאמר כאן דמאז שנעשה אברהם גדר ישראל גמור דמצרף וזה [שערות] וכן שליחות וקידושין וכמה דברים.
פסוק א:[וה׳ ברך את אברהם בכל.] מן זמן של ׳בכל׳ דהיינו נ״ב, עיין ע״ז דף ט׳ ע״א דאז בזמן שאאע״ה התחיל לגייר גרים הנפש אשר עשו [בחרן] אז היה בן נ״ב ואז התהלך בו אלהים, תורה, וזה בת של אברהם ומרגליות טובה ב״ב דף ט״ז ע״ב, ואצטנגינות דשם והלאה בגלגל חמה, ומזה הוה לוחות הראשונות [חצוצרת] למלחמה במדרש. וזה בת של אברהם אבינו תורה כלולה כתב וע״פ ביחד, וזה אשה שיש לה לדידן ה׳ אברים יתירים כמבואר בכורות דף מ״ה, ע״א, ועיקר הוא מפתח לר״ע, וזה מפתח של תורה לר״ע, עיין בירושלמי שקלים פ״ה כללות ופרטות וריבוי ומיעוט ועל כל קוץ וקוץ ודריש, עיין סוטה דף מ״ט ומנחות דף ס״ח וסנהדרין דף נ״א וכ״מ בזה, ועיין קדושין דף פ״ב ע״ש בזה.
פסוק א:[וד׳ ברך את אברהם בכל. מה דמבואר בירושלמי פ״ט דברכות אברהם הפשיר עמו ועשה אותו טוב, וזה הוה אף קודם המילה כמ״ש התו״י נדרים דף ל״ב גבי לב דאברהם הי׳ בו ד׳ גדרים, בן ג׳ הוה בו אמונה שכליות, ובן נ״ב היה לומד תורה כמבואר בע״ז דף ט׳, ע״א גמירי כו׳. וזהו הגדר בכל, וזה מרגליות טובה דמבואר בב״ב דף ט״ז, ע״ב שאח״כ נקבע בגלגל חמה, וזהו מה דמבואר במדרש דלוחות הראשונות נחצבו מגלגל חמה, ר״ל משל מרגליות של אברהם. ואח״כ בעת מלחמות המלכים כשהיה בן ע״ה לפי שיטות הראשונים אז התחיל עשיית המצות, דהיינו מחוט כו׳, וזה תפילין וציצית כמבואר בחולין דף פ״ט, וזה כנגד הלב, וזהו דמבואר ברש״י תענית דף י״ב, ע״ב דהרימותי ידי הוה שבועה, וכעין דמבואר בנזיר דף ג׳, ע״ב דיד שמאל הוה שבועה משום תפילין, וכן מבואר בספרי ואתחנן פ׳ ל״ג. ואח״כ בן ק׳ הוה גדר מילה, ר״ל מעשים טובים דסוטה דף מ״ד, ע״א, וזהו תחילה לגרים דחגיגה דף ג׳, ועיין בירושלמי תענית פ״ד דששה טפחים הוה לוחות, שנים בידו של משה, ר״ל למסור לישראל, ושנים בידו של הקב״ה, ר״ל סתרי תורה, כעין הך דפסחים דף קי״ט ושנים באמצע זהו טעמי תורה המבואר שם בפסחים, ומשה חטפם לעצמו, כמבואר בנדרים דף ל״ח דפלפול לא ניתן רק למשה לבד, וזה גדר דפסקי טעמים לאו דאורייתא לדידן לר״י בנדרים שם, רק ללוים נתנה משום שירה, וזה ניתן למשה רבינו כמבואר בערכין דף י״א, עיקר שירה מן התורה יליף מן הך משה ידבר כו׳, ע״ש ברש״י דמשה לוי היה, ועיין בתוספתא סוף קדושין שנתגלה לאברהם טעמי תורה ודקדוקיה, וזה הני ב׳ טפחים, ועיין יומא דף כ״ח, ע״ב].
פסוק ב:שים נא ידך תחת ירכי. עיין שבועות דף ל״ח, ע״ב ע״ש, ואף דזה הי׳ שבועה לא של ב״ד ומה שייך בזה בנק״ח, עיין רש״י גיטין דף ל״ה, ע״א ע״ש, צ״ל דבאמת שליח עשה אותו יצחק אבינו, אך אברהם אבינו התנה עליו התנאי הנ״ל וגדר ב״ד.
פסוק י:ויקח העבד עשרה גמלים וגו׳. ר״ל לבד שלו מחמת דצריך לברכת אירוסין עשרה [ב״ח] ועבד לא מצטרף, כמ״ש הר״מ ז״ל בהל׳ ברכות, וגם נקט אנשים לקמן גבי ויאכלו, ר״ל גדולים לא קטנים, ועיין בקדושין דף פ״ב גמלים רובם כשרים, לצרפן לברכת חתנים ע״ש.
פסוק טו:וכדה על שכמה. ע״ז דף כ״ט.
פסוק טז:והנערה טובת מראה מאד. כאן נקט טובת כו׳ מאד, ור״ל כי יצחק היה עולה תמימה, אימרא דלא ינק מן יומוהי, כמבואר בירושלמי נדרים פ״א על הך דדף י׳, ע״ב, ועיין בתו״כ פ׳ בחקתי דיצחק לא שייך זכירה רק ראי׳ מחמת אפרו, ועמ״ש זבחים דף ס״ב וברכות דף ס״ב, הי׳ בגדר עצם לא נרכב, וגדר קודש ולא קדוש, ועיין שבת דף פ״ט [בני ולא בניך], ר״ל דהוא עצם כמו אדה״ר קודם החטא. וטוב הוא גמר ולכך גבי׳ כתיב וישקף אבימלך כו׳ דהוה כמו אדה״ר קודם החטא ולא יתבוששו דכן הוא המציאות לא ח״ו תאוה.
פסוק כא:והאיש משתאה לה וגו׳. בירושלמי ר״ה ספ״א דברה, משום דכ״כ בתוס׳ חולין דף צ״ה ע״ב וברמב״ם בהל׳ ע״ז וע״ש בהשגות ואם גדר נחש למ״ד ב״נ מוזהר על כישוף וזה הוה מספקא לאליעזר איך לעשות וזה תליא אם כ״ג ישנו בגדר השגחה פרטית אז גם הוא מוזהר על כישוף דזה גדר פעולה ע״י הטבע בשינוי ואם לא אז מותר וזה ר״ל מחריש לדעת כו׳ דרכו רק גדר פרט, אך מ״מ אח״כ הכריע דב״נ אין מוזהר על זה ועשה מעשה ע״י נסיון וקדשה כד״ת כי עתה בת י״ד שנה כמ״ש התוס׳ ביבמות דף ס״א ע״ב ע״ש ודף ס״ד, אך מ״מ אח״כ בזמן שסיפר זה להם ולבן מזכיר עליו בגדר ברוך ה׳, ועי׳ בירושלמי ערלה פ״א ברכה, ור״ל דלבן אמר דגם ב״נ הוה גדר השגחה עליונה מעצם העילה לכן הוכרח לומר הדבר בספק שלא ידונו אותו למיתה, ועי׳ בירושלמי פ״א דקדושין דגם מפי עצמו.
פסוק כב:בקע משקלו וגו׳ עשרה זהב משקלה. זה הוה גדר קידושין וא״כ צריך שומא ובפרט דבר שאין שומתו ידוע דהבא [פריכא], ועיין קידושין דף [ז׳] ודף ט׳ בתוס׳ וב״מ דף מ״ד ע״ב וכתובות דף ס״ה וכ״מ בזה.
פסוק ל:כה דבר אלי האיש וגו׳ בוא ברוך ה׳ וגו׳. ר״ל דרבקה סברה איך שמתחלה קדשה דאח״כ שאל אותה וא״כ ס״ל דאין ב״נ מוזהר על הכישוף וכמ״ש התוס׳ והרמב״ם, וא״כ ס״ל דליכא גבי ב״נ השגחה פרטית רק גדר מזלות וכמו דכתיב אשר חלק כו׳, לכן אמר בא ברוך ה׳, ר״ל דגם אתה יש לך גדר השגחה וא״כ אתה חייב מיתה, ועיין סנהדרין דף נ״ז ע״ב וירושלמי קידושין פ״א …
פסוק לא:בא ברוך ה׳. ירושלמי פ״א דערלה, ע׳ בזה.
פסוק לא:ברוך ה׳. ר״ל דגם אתה יש לך גדר פרט השגחה, וא״כ אתה חייב מיתה… עי׳ סנהדרין דף סו… ירושלמי…
פסוק לג:ויושם לפניו לאכל. [סעודת אירוסין] פסחים דף מ״ט סעודת סבלונות, ועיין ב״ב דף קמ״ו, אבל [ע״י] שליח לא, והם רצו שיהי׳ הסבלונות שלהם אף אם ימות… עדיף מן שליח עיין ב״מ דף צ״ו ע״ש בזה.
פסוק לט:אלי לא תלך האשה אחרי. ר״ל כך, דזה ספק אם אחד עשה שליח לקדש לו אשה ויש לשליח בת קטנה או נערה אם יכול לקבל הקידושין עבור בתו הקטנה, ועמ״ש גיטין דף כ״ד וב״מ דף י׳ ע״ב בזה.
פסוק מז:ואשים הנזם וגו׳. לקידושין, ודוקא שיהיה לה הנאה מן החפץ, גדר דקידושין דף מ״ז בקע בו קנאו ע״ש, ובתוספתא קידושין פ״ג, וכבר כתבתי בזה ברמב״ם בהל׳ אישות ואכמ״ל.
פסוק נג:ויוצא העבד וגו׳ ויאכלו וישתו וגו׳. זה סעודה שני׳ פסחים דף מ״ט ע״ש בזה דהוה ב׳ אחד מצוה ואחד רשות, [ע״ש דהוה פלוגתא אם של סבלונות הוה מצוה וזה שייך להלכה וכאן נתן זה שליח של החתן ומטעם שכתבתי מחמת חשש הפסד סבלונות ועבד גרע כמ״ש מהך דב״מ דף צ״ו ע״ב בזה, ועי׳ ב״ב דף קמ״ו ואכמ״ל], וזה דנקט ״הוא והאנשים״ ר״ל דאז לא הוה גדר מצוה.
פסוק ס:ויברכו את רבקה וגו׳. עי׳ תוס׳ כתובות דף ז׳ ע״ש גבי ברכות אירוסין, והוא נטל עשרה גמלים דצריך עשרה לבד ממנו וצריך בני חורין דוקא כמ״ש הרמב״ם ז״ל.
פסוק סג:ויצא יצחק לשוח בשדה וגו׳. תפילת מנחה כמבואר בברכות, ועיין ביומא דף כ״ח ע״ב דאברהם ג״כ התפלל מנחה ע״ש בתו״י בזה, ועי׳ ברכות דף ו׳ ע״ב, וזה גדר אפרו של יצחק ברכות דף ס״ב ע״ב, ועי׳ זבחים דף ס״ב ובתו״כ פ׳ בחקתי דלכך לא [כתיב] זכירה ביצחק דזה ראיה שמש [והוה] מס״נ, וזה גדר רבקה טובת מראה, וטוב הוא גמר הדבר וא״צ שום תיקון לזה, כמו אדה״ר קודם חטא, ובזמן שאדם קידש החודש, עי׳ תוס׳ ר״ה דף ח׳ ע״ב עולה תמימה הכל לגבוה.
