ואברהם זקן לא יוכל עוד לצאת ולבא לפיכך שלח עבדו.זקן ביתו ואין לחשדו על העריות.תחת ירכי לפי הפשט אינו נראה על המילה דא״כ היה לו להשבע על מצות המילה והרי הוא נשבע בשם כדכתיב ואשביעך בה׳ אלא כך היה המשפט באותן הימים שכל אדם שהיה כפוף לאדם אחר נותן ידו תחת ירכו לאות שהוא אדוניו הרי ידי תחת רשותך לעשות רצונך ומשפט זה עודנו היום בארץ הודו.[תחת ירכי בית הרחם].מבנות הכנעני פן יאמרו עלי ע״י ירושה ומתנה נכנס הוא לארץ לפיכך איני רוצה אלא ע״י הקב״ה שיתננה לי בחזקה.אל ארצי חרן.ואל מולדתי אור כשדים איני רוצה שתירש שום נכרית את נכסיו.ההשב אשיב את בנך אעפ״י שמעולם לא בא יצחק לשם מאחר שאליעזר ישוב קרי ליה שיבה גבי יצחק כמו שמצינו ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה ואעפ״י שמעולם לא היתה שם רות קורא בה לשון שיבה, לפי שלגבי נעמי ההולכת עמה הויא שיבה גמורה.ה׳ אלהי השמים פרש״י ולא אלהי הארץ, שלא היו באי העולם מכירים בו. ובשטה זו תצטרך לפרש כביכול לפני שברא שום דבר שבעולם לא היה אלהי השמים. ועל דוגמא זו אמר הנביא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה אחר שתפסוק מפי הבריות ידיעת אלהותו, כלומר אחר שיהיה כל העולם עבר ובטל לא תהיה שום יראה בלעדי אמנם הוא לבדו בלי תחלה ובלי תכלה ומטעם זה ליכא מלכות בברכה ראשונה של תפלת של שמונה עשרה דלא שייך לומר מלך העולם אלקי אברהם שהרי בפרק שהתחיל להיות אלקי אברהם לא היה עדין מלך על כל העולם.אשר לקחני מבית אבי שהרחקני מקרובי לתת לי את הארץ הזאת ואינו רוצה שיתרחק זרעי מכאן לפיכך יודע אני שישלח מלאכו וגו׳ לקיים לי הבטחתו לתת לזרעו את הארץ הזאת שאם אין דעתו כך למה הבאני כאן.ולקחת אשה לבני נבואה היא זו ולא תפלה והיינו דכתיב לקמן כאשר דבר ה'. ויש מפרשים הוא ישלח מלאכו תפלה היא דאילו נבואה היא מהו דכתיב ואם לא תאבה האשה ללכת הרי נתנבא שתצלח דרכו.רק את בני פרש״י בני אינו חוזר וכו׳ לפי שהוא עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לו.לא תשב שמה איני רוצה שיצא מארץ אחוזתו שנתן לו הקב״ה.תחת ירך אברהם אבל יוסף לא עשה כך מפני כבוד אביו כמו ששנו רבותינו עם הכל אדם רוחץ חוץ מאביו.ויקח העבד היכולת בידו, שהרי וכל טוב אדניו בידו.עשרה גמלים להרכיב עליהם עשרה אנשים לברך ברכת אירוסין ונשואין.מגמלי אדניו מן המובחרים שבהן מאותן שגדלו בביתו.וכל טוב אדניו בידו י״מ שהוא חסר מ״ם ומוסב אל מ״ם של מגמלי פי׳ ומכל טוב אדוניו עם העשרה גמלים כדכתיב כלי כסף וכלי זהב ומגדנות. וכל כך כדי להמשיך אליו לב רואיו.ויברך הגמלים שני ברכים יש לו זה למעלה מזה וצריך להבריכו שני פעמים קודם שישחה, והוא ששנינו בחולין וכנגדו בגמל ניכר.הנה אנכי נצב מתעכב.על עין המים לבדוק בענינה אם היא הגונה כי כל מה שתעשה הרי היא מחכמת עצמה אבל מה שתעשה בבית הרי היא אינה מחכמה אלא מחכמת קרוביה שיצוו עליה לעשות.והיה הנערה פי׳ והיה הענין שהנערה שאומר אליה וגו׳ דוגמא כי יהיה נערה בתולה.ואמרה שתה אין זה ניחוש אלא סימן בעלמא ולא סמך על הסימן לתת לה התכשיטין קודם שישאל בת מי את אלא הזמינם לתת לה.[טבת מראה מאד קודם שילדה, אבל לאחר מכן כי טבת מראה היא]. בתולה חז״ק מאי רבותא הוא למאן דאמר בת שלש שנים היתה הרי בתולותיה חוזרים אם נבעלה כבר.ותער כדה אל השקת דרך ארץ עשתה שלא הערתה תוך המעין מה שהותיר אליעזר.משתאה לה עליה, כמו כעת יאמר ליעקב ולישראל וגו'.ויקח האיש ויתן אין כתיב כאן אלא ויקח האיש נזם זהב, ושני צמידים בידו לתת על ידיה אם תהיה הגונה.בקע משקלו שקל חלוק לשני חצאין לשון נטה ידך על הים ובקעהו.ויאמר בת מי את וכבר אמר לה בת מי את קודם שנתן לה כלום, וכן מוכיח ספור הדברים. ד״א ויקח האיש נזם זהב כמשמעו עשה כהוגן ליתן לה דבר הגון כדי לקנות שם להודיע שהוא עבד לנדיב ועשיר. אבל בספור הדברים אמר שלא נתן לה עד ששאל בת מי את לומר שלכבודם נתן לה. נזם זהב חז״ק שהתרגום משונה כאן מבפרשת ויקהל ומבפרשת מטות. נזם שייך באף ובאוזן.ושני צמידים על ידיה חסר והוא כאלו כתוב ושני צמידים שם על ידיה.ללין שם דבר בית לינה פונדק שרגילין בני אדם להתאכסן שם ללין כמו לדין כאשר יאמר מן וירב ריב, ככה יאמר מן וילן לין.בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור אמרה לו כולי האי, לומר אל תהי סבור שבתואל אבי נולד מן הפלגש כי בן מלכה הוא.גם תבן גם מספוא שלא שאלת, גם מקום ששאלת. גם לרבות צרכו וצורך האנשים אשר אתו.ללון עצמכם כמו לדון לשוב לקום לומר אין שום פונדק מיוחד להתאכסן בו אדם ברגילות אבל יש לו מקום להתלונן עמו.ברוך ה' כל לשון ברוך דגבי הקב״ה הן במקרא הן במשנה הן בתפלה הן במצוה הן בפירות כולם מפורשים לשון נתינת שלום שלומי״ר בלע״ז או לשון שבח.[על הגמלים על העין סמוך לגמלים, סמוך לעין].ברוך ה' אמרו רבותינו נעשה חפשי ויצא מכלל ארור לבוא לברוך ע״י ששמש את אברהם הצדיק באמונה.לרחץ רגליו ורגלי וגו׳ אעפ״י שעובד ע״ז היה כדכתיב ואנכי פניתי הבית משמע שפינהו מע״ז מ״מ מקפיד היה על ע״ז אחרת משלו.ויישם כתיב ויושם קרי.ועבדם חסר לומר שלא היו לאברהם עבדים אלא הוא והרי הוא לו כעבדים הרבה.אחרי זקנתה ושוב לא יהיה לו בן ממנה.אלי תניינא חסר. לומר בשעת ספור דברים כדי לחבב בעיניהם אמר להם אם היה רצון מדוע הייתי מעכבו אלי.ואבא היום פרש״י פרשתו של אליעזר כפולה וכו'. ולפי הפשט נכפלה להודיעך כי הוא ספר להם איך השביעו אברהם ואיך אירעה לו רבקה בתפלתו שאם לא כן תתמה היאך הסכימו לו מיד קרובי רבקה הוא שנאמר ויאמרו מה׳ יצא הדבר.והיה העלמה לעיל קרי לה נערה וכאן עלמה, אלא כסבור היה אליעזר שלא היו מספרים אלא לשון ארמי לפי שהוא מארם והם היו יודעים אף עברי כדכתיב לקמן תשב הנערה.את בת אחי אדני לבנו קדמאה בציר״ה והדין נותן נחני אל משפחתו ואל קרוביו של אדוני. והדין שהזכיר בו הלקוחים נקוד בחיר״ק לשון יחיד, פי׳ לקחת את בת אחד מקרוביו של אדוני.[ויוצא כמו ויוציא]ויוצא העבד כלי כסף הללו לשם קדושין נתנן והראשונים לשם מתנה ושדוכים דמסבלי והדר מקדשי, ולפי הפשט הדברים החשובים נתן לה יודע היה שישובו עמה, והדברים קלים נתן לאחיה ולאמה אבל בתואל לא היה צריך פיוס. שמח היה שנתן בתו ליצחק בן דודו. וכמו״כ ויאמר אחיה ואמה אבל בתואל לא היה חפץ באחור אך חפץ היה בזווג לפי שקרובו היה. ולפי הפשט בשביל המתנות שקבלו הקדימן לדבר, או שמא לבן גדול מאביו בחכמה היה. ונמצא באגדה בתואל בקש להאכיל אליעזר סם המות כדי שיירש הממון ובא גבריאל והחליף הקערה והניחה לפני בתואל, לכך לא הזכירו כאן הכתוב. ד״א בני דורו קראו שמו בתואל על שם שהבתולות כולן נבעלות לו תחלה והיה מולך על ארם ורצו בני עירו שיבעול אף רבקה בתו קודם שתלך לנשואיה ואם לאו יהרגוהו ונתרצה בדבר ובא גבריאל והרגו.תשב הנערה אתנו וא״ת הרי כבר אמרו הנה רבקה לפניך קח ולך, אלא בתחלה לא היו יודעים שהוא היה שליח לקדש לפיכך אמרו קח ולך הוליכהו ליצחק שיקדשנה ולאחר מכן שראו שהוא עצמו קדש אז אמרו מאחר שהיא מקודשת תשב הנערה אתנו וגו׳ כמו ששנינו נותנין זמן לבתולה י״ב חדש אחר קדושיה.ימים או עשור ימים י״ב חדשים כדכתיב כדת הנשים שנים עשר חדש וגו'.ואת מנקתה בנעוריה והזכירה עכשיו, שלא תתמה לכשתגיע לפרשת מיתתה לומר מאין באה.בא מבא באר לחי ראי לא בא מבאר לחי רואי, אלא מגבולו כמו מלבא חמת בואך אשורה והרי הוא כאלו כתוב מן בא, ובא הוא שם כניסת העיר כמו הראנו נא מבוא העיר והמ״ם במבוא כמו מ״ם של מתום שהוא כמו תום.ויצא יצחק מהיכן יצא מגן עדן שהיה שם משעת העקידה עד עכשיו שלש שנים.לשוח בשדה לשון שיח השדה תחת אחד השיחים כלומר לנטוע אילנות ולראות ענין פועליו. ד״א לשון שיחה לדבר לאיש הצורך לדבר עמו.ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל ראתה אותו הדור ובעל קומה ופרצוף מהלך לעבר השדות בלא דרך כי בושה והיא היתה קטנה בת שלש שנים כסבורה אנס או לסטים הוא ונתבהלה ונפלה. ד״א ותפל מעל הגמל מסורס הוא אחר ותאמר אל העבד וכן הפי׳ ותרא את יצחק ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ואחר כך ותפל מעל הגמל ותקח הצעיף ותתכס, מרוב צניעות הפילה עצמה מרצונה כמו ויפול על פניו.ויביאה, האהלה שרה אמו כל תיבה הצריכה למ״ד בתחלה הטיל לה כו׳ פי׳ הביאה אל האהל המבורר שהיא של שרה אמו.שרה אמו פרש״י כל זמן שהיתה קימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל, כנגד קיום מצות נדה חלה הדלקת הנר, ענן קשור הוא דוגמת נדה שהענין שלהם חוזר ושוב פוסק וחוזר.וינחם יצחק אחרי אמו אחרי שהיתה דומה לאמו במעשיה.
