פסוק א:ברך את אברהם בכל. בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה:
פסוק ב:זקן ביתו. לפי שהוא דבוק נקוד זקן:
פסוק ב:תחת ירכי. לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה, כגון ספר תורה או תפלין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו ונטלה:
פסוק ז:ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. ולא אמר ואלהי הארץ, ולמעלה אמר (פסוק ג) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ:
פסוק ז:ומארץ מולדתי. מאור כשדים:
פסוק ז:ואשר דבר לי. לצרכי, כמו (מל"א ב ד) אשר דבר עלי, וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפורשים בלשון על, ותרגום שלהם עלי עלוהי עליהון, שאין נופל אצל דבור לשון לי ולו ולהם, אלא אלי אליו אליהם ותרגום שלהם עמי עמיה עמהון, אבל אצל אמירה נופל לשון לי ולו ולהם:
פסוק ז:ואשר נשבע לי. בין הבתרים:
פסוק ח:ונקית משבועתי וגו'. וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא:
פסוק ח:רק את בני וגו'. רק, מעוט הוא בני אינו חוזר, אבל יעקב בן בני, סופו לחזור:
פסוק י:מגמלי אדניו. נכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל שלא ירעו בשדות אחרים:
פסוק י:וכל טוב אדניו בידו. שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם:
פסוק י:ארם נהרים. בין שתי נהרות יושבת:
פסוק יא:ויברך הגמלים. הרביצם:
פסוק יד:אתה הכחת. ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי לכנס בביתו של אברהם ולשון הוכחת בררת, אפרוביש"ט בלע"ז:
פסוק יד:ובה אדע. לשון תחנה, הודע לי בה:
פסוק יד:כי עשית חסד. אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו, אדע כי עשית חסד:
פסוק טז:בתולה. ממקום בתולים:
פסוק טז:ואיש לא ידעה. שלא כדרכה, לפי שבנות הגוים היו משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקיה מכל:
פסוק יז:וירץ העבד לקראתה. לפי שראה שעלו המים לקראתה:
פסוק יז:הגמיאיני נא. לשון גמיעה, הומיי"ר בלע"ז:
פסוק יח:ותרד כדה. מעל שכמה:
פסוק יט:עד אם כלו. הרי אם משמש בלשון אשר, אם כלו, דיספקון, שזו היא גמר שתיתן כששתו די ספוקן:
פסוק כ:ותער. לשון נפיצה, והרבה יש בלשון משנה (עבודה זרה ה ז) המערה מכלי אל כלי, ובמקרא יש לו דומה (תהלים קמא ח) אל תער נפשי, (ישעיה נג יב) אשר הערה למות נפשו:
פסוק כ:השקת. אבן חלולה ששותים בה הגמלים:
פסוק כא:משתאה. לשון שאיה, כמו (ישעיה ו יא) שאו ערים, תשאה שממה:
פסוק כא:משתאה. משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו. ואל תתמה בתי"ו של משתאה שאין לך תיבה שתחלת יסודה שי"ן ומדברת בלשון מתפעל שאין תי"ו מפרידה בין שתי אותיות של עיקר היסוד כגון משתאה מגזרת שאה, (ישעיה נט טו) משתולל מגזרת שולל, (שם נט טו) וישתומם מגזרת שממה, (מיכה ו טז) וישתמר חקות עמרי מגזרת וישמר, אף כאן משתאה מגזרת תשאה, וכשם שאתה מוצא לשון משומם באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות, כמו (איוב יח כ) על יומו נשמו אחרונים, (ירמיה ב יב) שמו שמים, (דניאל ד טז) אשתומם כשעה חדא, כך תפרש לשון שאיה באדם בהול ובעל מחשבות. ואונקלוס תרגם לשון שהיה וגוברא שהי, שוהא ועומד במקום אחד לראות ההצליח ה' דרכו. ואין לתרגם שתי, שהרי אינו לשון שתיה, שאין אל"ף נופלת בלשון שתיה:
פסוק כא:משתאה לה. משתומם עליה כמו (לעיל כ יג) אמרי לי אחי הוא, וכמו (לקמן כו ז) וישאלו אנשי המקום לאשתו:
פסוק כב:בקע. רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת:
פסוק כב:ושני צמידים. רמז לשני לוחות מצמדות:
פסוק כב:עשרה זהב משקלם. רמז לעשרת הדברות שבהן:
פסוק כג:ויאמר בת מי את. לאחר שנתן לה שאלה, לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקדוש ברוך הוא דרכו:
פסוק כג:ללין. לינה אחת לין שם דבר והיא אמרה ללון כמה לינות:
פסוק כד:בת בתואל. השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:
פסוק כה:מספוא. כל מאכל הגמלים קרוי מספוא כגון תבן ושעורים:
פסוק כז:בדרך. דרך המימן, דרך הישר, באותו דרך שהייתי צריך וכן כל בי"ת ולמ"ד וה"א המשמשים בראש התבה ונקודים בפת"ח מדברים בדבר הפשוט שנזכר כבר במקום אחר או שהוא מבורר וניכר באיזו הוא מדבר:
פסוק כח:לבית אמה. דרך הנשים היתה להיות להן בית לישב בו למלאכתן, ואין הבת מגדת אלא לאמה:
פסוק כט:וירץ. למה וירץ ועל מה רץ, ויהי כראות את הנזם, אמר עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון:
פסוק ל:על הגמלים. לשמרן, כמו (לעיל יח ח) והוא עומד עליהם, לשמשם:
פסוק לא:פניתי הבית. מעבודה זרה:
פסוק לב:ויפתח. התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים:
פסוק לג:עד אם דברתי. הרי אם משמש בלשון אשר ובלשון כי, כמו (לקמן מט י) עד כי יבא שילה, וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כי משמש בארבע לשונות, והאחת אי, והוא אם:
פסוק לו:ויתן לו את כל אשר לו. שטר מתנה הראה להם:
פסוק לז:לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. אם לא תלך תחלה אל בית אבי ולא תאבה ללכת אחריך:
פסוק לט:אלי לא תלך האשה. אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עלה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך:
פסוק מב:ואבא היום. היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה:
פסוק מד:גם אתה. גם לרבות אנשים שעמו:
פסוק מד:הכיח. ברר והודיע, וכן כל הוכחה שבמקרא ברור דבר:
פסוק מה:טרם אכלה. טרם שאני מכלה, וכן כל לשון הוה פעמים שהוא מדבר בלשון עבר ויכול לכתוב כמו טרם כליתי, ופעמים שמדבר בלשון עתיד, כמו (איוב א ה) כי אמר איוב, הרי לשון עבר, (שם) ככה יעשה איוב הרי לשון עתיד ופירוש שניהם לשון הווה, כי אומר היה איוב (שם) אולי חטאו בני וגו' והיה עושה כך:
פסוק מז:ואשאל ואשים. שנה הסדר, שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה, ועדיין אינך יודע מי היא:
פסוק מט:על ימין. מבנות ישמעאל:
פסוק מט:על שמאל. מבנות לוט שהיה יושב לשמאלו של אברהם:
פסוק נ:ויען לבן ובתואל. רשע היה וקפץ להשיב לפני אביו:
פסוק נ:לא נוכל דבר אליך. למאן בדבר הזה, לא על ידי תשובת דבר רע ולא על ידי תשובת דבר הגון לפי שנכר שמה' יצא הדבר, לפי דבריך שזמנה לך:
פסוק נב:וישתחו ארצה. מכאן שמודים על בשורה טובה:
פסוק נג:ומגדנות. לשון מגדים, שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל:
פסוק נד:וילינו. כל לינה שבמקרא לינת לילה אחד:
פסוק נה:ויאמר אחיה ואמה. ובתואל היכן היה, הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו:
פסוק נה:ימים. שנה, כמו (ויקרא כה כט) ימים תהיה גאלתו, שכך נותנין לבתולה זמן שנים עשר חדש לפרנס את עצמה בתכשיטים:
פסוק נה:או עשור. עשרה חדשים ואם תאמר ימים ממש, אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט ואם לא תרצה תן לנו מרבה מזה:
פסוק נז:ונשאלה את פיה. מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה:
פסוק נח:ותאמר אלך. מעצמי, ואף אם אינכם רוצים:
פסוק ס:את היי לאלפי רבבה. את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם בהר המוריה (לעיל כב יז) הרבה ארבה את זרעך וגו' יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת:
פסוק סב:מבוא באר לחי ראי. שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה:
פסוק סב:יושב בארץ הנגב. קרוב לאותו באר, שנאמר (לעיל כ א) ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור, ושם היה הבאר, שנאמר (שם טז יד) הנה בין קדש ובין ברד:
פסוק סג:לשוח. לשון תפלה, כמו (תהלים קב א) ישפוך שיחו:
פסוק סד:ותרא את יצחק. ראתה אותו הדור ותוהא מפניו:
פסוק סד:ותפל. השמיטה עצמה לארץ, כתרגומו ואתרכינת הטתה עצמה לארץ ולא הגיעה עד הקרקע, כמו (פסוק יד) הטי נא כדך, ארכיני, (ש"ב כב י) ויט שמים, וארכין, לשון מטה לארץ, ודומה לו (תהלים לז כד) כי יפל לא יוטל, כלומר אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע:
פסוק סה:ותתכס. לשון ותתפעל, כמו ותקבר, ותשבר:
פסוק סו:ויספר העבד. גלה לו נסים שנעשו לו שקפצה לו הארץ ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו:
פסוק סז:האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה ונעשית דגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו:
פסוק סז:אחרי אמו. דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קימת כרוך הוא אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו:
