פסוק א:ואברהם זקן. א"ר יהושע מפני ד' דברים זקנה קופצת על אדם. מפני יראה מפני כעס מפני אשה רעה מפני מלחמה. וכלם מקראי נפקי. מפני היראה דכתיב ולא יכול המלך דוד לצאת ולבא כי נבעת מפני חרב מלאך האלהים. וכתיב והמלך דוד זקן. מפני כעס דכתיב ועלי זקן בא בימים ושמע את אשר יעשו לו בניו. מפני אשה רעה דכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו לבבו. מפני מלחמה דכתיב ויהושע בן נון בא בימים אחרי אשר נלחם עם ל"א מלכים. אבל גבי אברהם למה כתיב זקן הרי לא היה לו אשה רעה שהרי אשתו מכבדתו ביותר וקוראה אותו אדון דכתיב ואדני זקן. י"ל שנזקן מפני כעס שידע שישמעאל יצא לתרבות רעה. עוד י"ל כשלמד סניגורייא על סדום א"ל הקב"ה יפיפית מבני אדם לימים אחר עקידת יצחק נתן לב והבין שאין העולם מכבדין אותו יותר מיצחק בנו שדומים זה לזה. אמר אברהם להקב"ה רבש"ע אמרת עלי בשעה שלמדתי הסניגורייא על סדום יפיפית מבני אדם ואיזה יפוי יש לי בשעה שאני ובני נכנסים לעיר אין נודע מי האב ומי הבן משנינו לנהוג בו כבוד. א"ל הקב"ה ממך תתחיל הזקנה. אותה לילה הלבינו כל שערות ראשו אמר אברהם להקב"ה עשיתני דוגמא בעולם. א"ל והדר זקנים שיבה והיינו דכתיב ואברהם זקן:
פסוק א:ואברהם זקן בא בימים. לפי שיש בני אדם שדומין לזקן ואינו בא בימים ויש שבא בימים ואינו זקן. בא הכתוב והעיד על אברהם שהוא זקן בא בימים. בא בימים מיום שלא היו כי אם ב"א ימים כלומר ג' שנים הכיר את בוראו:
פסוק ז:אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. אבל לא אלהי הארץ כי עדיין לא נודע אלהותו בבריות כאשר לקחו מבית אביו. ומטעם זה ליכא מלכות כגון מלך העולם בברכה ראשונה של שמנה עשרה כי בפרק שהתחיל להיות אלהי אברהם עדיין לא נודע מלכותו בעולם. ומ"מ נרמז בו מלכות מלך עוזר ומושיע:
פסוק ח:משבועתי זאת. אין זאת אלא מיעוט כלומר מן השבועה דכי אל ארצי ואל מולדתי תנקה ומן השבועה דלא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. ומשבועה רק את בני לא תשב שמה לא תפטר:
פסוק ח:לא תשב שמה. אע"פ שמעולם לא היה יצחק לשם נופל הלשון עליו. מפני דגבי אליעזר שהיה הולך עמו היה השבה גמורה. וכן מצינו ברות המואביה דכתיב בה השבה משדי מואב. ואע"ף שלא היתה שם מעולם קורא לה לשון השבה מפני נעמי ההולכת עמה דהוייא לגבה השבה גמורה:
פסוק י:ויקח העבד עשרה גמלים. לקח עשרה אנשים מילדי אברהם רוכבים על עשרה גמלים לברך ברכת אירוסין. וכל טוב אדוניו כלומר מן החשובים:
פסוק יד:והיה הנערה אשר אומר אליה וכו'. אמרו רבותינו דג' שאלו שלא כהוגן וחשיב אליעזר ושאול ויפתח. אליעזר שאל שלא כהוגן כשאמר והיה הנערה וכו' וכי היה יודע שלא ימצא נערה חגרת או סומא. וקשה אם היה אליעזר רואה אותה חגרת או סומא לא ישאל אותה שום דבר ומאי קאמר. י"ל דאליעזר עשה סימן כל אותה שימצא ראשונה בין הוייא חגרת או סומא ישאל לה שתעשה כדברים האמורים בפרשה אבל לממזרת ונתינה ליכא למיחש דעדיין לא נאסרו:
פסוק יד:אותה הוכחת. פי' לעבדך ליצחק ראויה. כי בבית אדוני באים אורחים תמיד וצריך לו אשה שעינה יפות לאורחים. פ"ה אותה הוכחת אותה שהוכחת לעבדך תאמר אלי כן ולא אשה אחרת שלא הוכחת:
פסוק יט:גם לגמליך אשאב. לא רצתה לומר אשקה כמו שאמר העבד שאין דרך אשה להשקות הזכרים כדאמרי' בכתובות. לא תתן לפני בהמתו כי אין האיש רשאי לכוף את אשתו ליתן מאכל לפני בהמה זכר. א"נ י"ל שהיה שם שוקת ששותים שם הבהמות ולא היתה צריכה כי אם לשאוב ולמלאת השוקת כדכתי' ותער כדה אל השוקת:
פסוק כב:ויקח האיש נזם זהב וכו' ויאמר בת מי את. לאחר ששאל לה בת מי את נתן לה ואין מוקדם ומאוחר בתורה כדכתיב בסמוך ואשאל אותה ואומר בת מי את ואשים הנזם על אפה והא דכתיב ויקח האיש נזם ה"פ לקחם ממקום שהם טמונים שם כדי שיהיו מזומנים בידו ושאל אותה ואח"ך נתן לה כך פי' רשב"ם. וה"ר בכור שור פי' שנתן לה הנזם קודם ששאל לה בת מי את ולא נתן לה אלא בשכר הטובה שעשתה לו להשקות הגמלים בלא ציווי. ואח"ך שאל לה בת מי את אולי ראויה לו להתחתן בה. וכששמע שהיא בת בתואל אז השתחוה. אבל כשספר להם הדבר אמר שבתחלה שאל בת מי את ואח"ך נתן לה הנזם והצמידים. וכשראה לבן הצמידים וכשמעו את דברי רבקה אחותו שבשביל שהשקתה הגמלים נתן לה רץ גם הוא לשמשו כדי להשתכר ולכך א"ל ואנכי פניתי הבית כלומר טרחתי הרבה בשבילך. וגם רץ כמו כן כדי שיראהו עיף ונופח בנשימתו כאדם שטרח ואליעזר ידע שמשקר כי כבר אמרה לו רבקה גם תבן גם מספא רב עמנו גם מקום ללון כלומר פנוי:
פסוק כד:בת בתואל בן מלכה. כלו' אבי מיוחס שהוא בן הגברת אשת נחור ולא מן הפלגש:
פסוק כה:גם מקום ללון. הוא שאל מהרבה לינות כדי לפוש ולנוח הבהמות מפני עייפות הדרך. וכן משמעות דללין לינות הרבה ורבקה אמרה ללון לינה אחת כי אין לשהת זמן מרובה מפני גילולי אביה ורש"י פי' איפכא:
פסוק כז:אנכי בדרך נחני ה'. ה"פ אנכי בכלל אותו החסד כי נחני ה' בית אחי אדוני ולכך נקוד רביע על אנכי לפי שאינו דבוק לתיבה שלאחריו:
פסוק כט:על העין. פי' על עין העולם אלבו"אה בלע"ז כי עדיין לא הלך אל המעין שהרי כתיב אחרי כן ויבא אל האיש והנה עומד על הגמלים על העין משמע שקודם כן לא הלך לבן אל המעין אלא ה"פ ותרץ הנערה ותגד לבית אמה כששמע לבן את דברי רבקה היה סבור שהוא בעיר. והיינו דכתיב וירץ לבן אל האיש החוצה ולא מצאו וחזר לשאול את רבקה היכן הוא וכששמע דברי רבקה שהוא על המעין הלך אל המעין לדבר אליו:
פסוק לא:בא ברוך ה'. אליעזר היה כנען ונקרא ארור וקראו ברוך לפי ששמש אברהם בנאמנות:
פסוק לג:ויושם לפניו לאכול. פ' סם המות הושם לפניו כדי שישאר לו כל הממון. בא גבריאל ונתנו לפני בתואל ומת. ויש במדרש שבתואל נתן לפני אליעזר בקערתו לפי שהורגלו בני עירו כשמשיאין בנותיהן ליבעל לבתואל תחלה ולפי' נקרא בתואל והיו בני עירו אומרים שיהרגו בתואל אם לא יקח בתולי בתו כמו מן האחרות. בא ונתן סם המות לפני אליעזר כדי שלא תהיה רבקה נשואה. ובא גבריאל והחליף הקערה מאליעזר לתת אותה לפני בתואל. וקערת בתואל שם לפני אליעזר. והיינו דכתיב ויאמר אחיה ואמה אבל בתואל היה מת מסם המות שאכל:
פסוק לד:ויאמר עבד אברהם אנכי. הפשט כן הוא לפי שאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי אמר שמא יתמהו ממה שלא רציתי לאכול עד לאחר הדיבור לכך אמר עבד אברהם אנכי ואין לי לעשות כלום לעצמי עד שאעשה מצות אדוני. ובפ' החובל אמרי' אמרי אינשי מילתא דאית בך קדים אמרה. לכך הקדים אליעזר ואמר עבד אברהם אנכי והודיע לכל:
פסוק לד:ברך את אדוני מאד ויגדל. כלומר גדולי מלכות חפצים להזדווג אליו אם היה חפץ:
פסוק לו:ויתן לו את כל אשר לו. ולא חלקו אחיו עמו:
פסוק לז:אשר אנכי יושב בארצו. ולעיל גבי הציווי א"ל אברהם אשר אנכי יושב בקרבו. וי"ל דגבי אברהם שייך לומר בקרבו שהקב"ה נתן לו את הארץ. אבל העבד לא רצה לומר בקרבו שלא יאמרו בדאי הוא שלא היתה עדיין שלו אלא לכנעני כדכתיב והכנעני אז בארץ:
פסוק לט:אלי לא תאבה האשה. אלי חסר וא"ו למדרש אלי תנהו לי לבתי. ואברהם א"ל בני ברוך ובתך ארור ולא נאה לברוך לידבק בארור. וא"ת א"כ היכי א"ל ליקח אשה מבנות ענר אשכול וממרא שהיו כנענים שהרי פירש"י כן על ונקית משבועתי. וי"ל שכן הקללה נתקיימה בו שהרי הוא היה נמכר לעבד אבל הם לא היו מכורים להיות עבדים עוד י"ל דזילא ביה מילתא ליקח בת אליעזר שהוא עבדו. ועוד דאמרי' בב"ר אליעזר בנו של חם היה:
פסוק מט:ואפנה על ימין או על שמאל. כלומר אלך לבנות לוט או אל בנות ישמעאל אבל מבנות כנען לא קאמר. ותימא שהרי רש"י ז"ל פי' על קרא ונקית משבועתי זאת ותקח אשה לבני מבנות ענר אשכול וממרא וגם הם כנעניים כדכתיב והוא יושב באלוני ממרא האמורי. וי"ל דהאמורי לא קאי לממרא אלא לאלוני כלומר אלוני היתה בארץ האמורי: (אש"ה לפ"ז לק"מ מה שהקשו לעיל ד"ה אלי):
פסוק נה:ימים או עשור. מכאן שנותנים לבתולה י"ב חדש. ועל כל זאת נקרא לנערה ונשאלה את פיה אם רוצה לעכב ימים או עשור או מיד כדבריך:
פסוק נח:ותאמר אלך. פירש"י ואפילו לא ירצו. וקשה וכי היתה רבקה כל כך פרוצה ללכת בלא רשות אחיה ואמה. לכך נראה לפרש הכי ותאמר אלך בלשון שאלה כלומר דעתיכם שאלך עמו:
פסוק ס:אחותנו את היי. מדרש לפי שברכה לבן הרשע נעשית עקרה כדי שלא יאמרו מברכתנו עשתה פירות:
פסוק סג:ויצא יצחק. מהיכן יצא מג"ע ורבקה נשאה עיניה למרום וראתה שעתיד עשו לצאת ממנה ונזדעזעה ונפלה לארץ כדכתיב ותפול מעל הגמל ונעשית מוכת עץ ונשרו בתוליה לארץ ובאו העופות וכיסו דמה. וכשנכנס (נ"ל להגיה וכשכנסה) יצחק ולא מצא לה בתולים כעס עליה וסיפרה לו כל המאורע והוא לא האמינה אלא אמר שאליעזר נגע בה. וישבע לו אליעזר שלא נגע בה אפי' באצבע קטנה. וא"ל יצחק לאליעזר כן תהיה בג"ע שלא נגעת בה ויאמר לו אליעזר אדוני כן יהיה ובשבועת אלהי ישראל נקי אנכי. ובא עמי ואראך המקום שנפלה שם הלכו יחד ומצאו אותו עץ ודם סביב לו שהיה מכוסה ולכך זכו העופות לכיסוי הדם. מיד ידע יצחק שהיא טהורה ושאליעזר צדיק גמור. אמר הקב"ה למלאכי השרת הכניסו אליעזר בג"ע נכנס בג"ע והוא אליעזר בן נמרוד והיינו דאמר ר' יוסי יהי חלקי עם מי שחושדין אותו ואין בו:
פסוק סה:מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו. גמגום יש על פסוק זה וכי היתה שואלת מכל האנשים שהיתה פוגעת ועוד למה כתיב בשדה לקראתינו. ונראה שהמקרא קצר וחסורי מיחסרא והכי ר"ל מי האיש הלזה ההולך בשדה ופנה מדרכו לבא לקראתינו. כך פי' רשב"ם:
