פסוק ב:בעת ההיא אמר ה' כו' ראוי לשום לב מה ענין אומרו בעת ההיא שיורה היות ייחס לעת ההיא אל הציווי ולא אמר ויאמר ה' אל יהושע. ב' אומרו לך שהוא מיותר. ג' אומר חרבות צורים מה צורך לצוות על חרבות יצוה שימול אותם והוא יבקש חרבות. וגם למה צוה יתב' יהיו צורים שאם הוא שלא יהיו פגומים אין צורך לאומרו ואם הוא שיחדדם יותר מדאי למה יצוה על זה. ועוד אומ' ושוב ואומרו שנית שהוא כופל הדבר ועוד מה ענין גבעת הערלות לפי הפשט. ועוד אומ' וזה הדבר כי אין לשון דבר צודק והל"ל ואת אלה מל יהושע כל הילודים במדבר שלא מלו אותם בדרך אך כל פסוק זה וחצי פסוק שאחריו מיותרים. ועוד שמתחיל במי שלא מל שהם כל אנשי המלחמה אשר מתו במדבר ואיך יאמר זה הדבר אשר מל יהושע ומפרש כל העם היוצא כו' מתו כו' והם אשר לא מל. ועוד למה קורא אותם אנשי המלחמה. ועוד אומרו כי מולים היו כל העם היוצאים כי הלא א"כ לא מל אותם יהושע ואיך חוזר זה אל אומרו זה הדבר אשר מל יהושע ועוד אומרו כי מולים הם שמורה שבא לתת טעם כטבע ל' כי והוא להפך והיה צודק אומרו כי הילודים בדרך לא מלו כלומר שעל כן הוצרך למול אותם ועוד אומרו כי ארבעים שנה כו' איך הוא נתינת טעם אל הקודם, ועוד כי הרי נאמר זה למעלה כל העם היוצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה מתו במדבר וכו' ולמה חוזר לאומרו ולא עוד אלא שהפסיק בנתים במה שאינו מן הענין:
פסוק ב:ויתכן שהוא סמוך אל מקרא שלפניו ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני כו' אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל והוא כי ראה יתברך כי היה פתחון פה לישראל לימנע מלימול כל ימי כיבוש משום חולשא והם צריכים גבורה למלחמה ואיך יחלישו כח ע"י המילה ע"כ מה עשה ית' כאשר ע"י יבושת מימי הירדן נמס לבב כל המלכים ההם ולא היה בם עוד רוח אז אמר זה עת לימול כי לא יאמרו שצריך גבורה נגד הגוים כי הלא כבר המה כמתים וגם יכירו כי אין הכיבוש ההוא בטבע וזהו ויהי כשמוע וכו' בעת ההיא אמר ה' אל יהושע כו' עוד גזרה חכמתו יתב' ימולו מיד במחרת עלותם מהירדן ביום אחד למען יעברו שלשת ימים שהנימול חולה בהם מחמת מילה למען יעשו את הפסח בארבעה עשר אחר היותם בריאים כי קרבן פסח צריך זריזות ומה גם לעורכי מלחמה ויכנסו לחוג בבריאות והוא מאמר הכתוב לפנים ויהי כאשר תמו כל הגוי להמול וישבו תחתם עד חיותם ויחנו בגלגל ויעשו את הפסח בארבעה עשר וכו' ידוע כי חיותם הוא אחר יום ג' למילתם וע"כ הוצרכו כלם לימול יום אחד שהוא בי"א לניסן וגם ידוע כי אין להקדים פסח למילה כי כל ערל לא יאכל בו ע"כ אמר הוא יתברך ליהושע עשה לך חרבות צורים לך שאתה זריז במצות חרבות חדים שעל ידי הכנה זו ימולו יום א' וכן היה כי על היום ההוא אמר ה' על מלתם היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם שהוא כמ"ש ז"ל שהיו אומר' כי כוכב דם נגד פניהם ונחלף לדם מילה ואמר ושוב מול וכו' הנה לבוא אל הענין נעתיק לשון מאמר ז"ל בפרקי ר"א וז"ל תניא ר' ישמעאל אומר וכי ערלים שמעו קולו של הקב"ה בסיני ח"ו נמולים היו אלא שלא כתקנן והיו כורתין ולא פורעין וכל מי שמל ולא פרע כאלו לא מל לכך אמר הכתוב לא מלו וכשבאו לא"י א"ל הקב"ה ליהושע יהושע אי אתה יודע שאין ישראל נמולין כדרכן וכתקנן חזר ומול את ישראל פעם שנית עכ"ל ז"ל:
פסוק ב:וזה נבא אל הענין והוא ע"ד ר' ישמעאל ויותכו דברי הכתובים והוא כי אמר אלהים אל יהושע שוב מול את בני ישראל שהוא את אשר כבר מלו בלא פריעה שוב מול דהיינו פריעה הנקראת גם היא מילה כמ"ש ז"ל על כפל לשון המול ימול שהוא מילה ופריעה ועל אשר לא נמולו כלל שהם הילודים בדרך אמר שנית שהוא כי כאשר נמולו כל ישראל שהיו ערלים בצאתם ממצרים ימולו עתה שנית והנה למול את כל שני הסוגים האלה יום א' עשה לו חרבות צורים מחודדות כדבר ה'.
פסוק ג:ויעש כן וימל כו' והנה עשה בחכמה כי תחלה מל את אשר היה לא להם מילה כלל שאין לשהותם ערלים ואח"כ פרע את הראשונים שלא היו חסרים רק להשלים מילתם וזהו וימל את בני ישראל הם אשר פרע אותם היכן אל גבעת הערלות כי תחלה עשה גבעה מערלות הערלים ואח"כ מל שם את בני ישראל מחסרון פריעתם שהיא גם היא מילה כמדובר.
פסוק ד:וש"ת למה נבחר יהושע להיות הוא המוהל ולא היה זולתי בחור מעם ימהר יחישה מעשהו ומה גם למה שכתבנו שהיה רצון אלהים לנחץ הדבר ביום אחד כאשר כתבנו ויותר יזדרז בחיר מעם לז"א וזה הדבר אשר מל יהושע לומר זה הדבר והעם אשר מל יהושע ולא זולתו את ישראל והוא כי כל העם היוצא ממצרים הזכרים אשר היו אנשי המלחמה שהוא אשר היו בני עשרים שהם כל יוצא צבא כלם מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים כלומר ויהושע היה מהם כי למעלה מעשרים שנה היה ע"כ הוצרך יהיה הוא המתקן את בניהם ליכנס לארץ אחר שהוא נשאר מכל העם היוצא כי גם הוא היה הולך אחריהם לולא משה בחירו יתב' התפלל עליו ושינה שמו מהושע ליהושע משא"כ כלב בן יפונה שבא בשכרו כמאמר הכתוב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי שהוא בזכותו בלי תפלת זולתו:
פסוק ה:הנה מהאמור יוצאים שני דברים אחד ששני סוגים היו לסוג הא' פרע ולשני מל ופרע עוד שנית אמר כי הדבר והטעם שהיה יהושע המוהל היה על כי כל העם היוצא ממצרים אותם שהיו אנשי המלחמה שהם כל יוצאי צבא בישראל דהיינו מעשרים שנה ומעלה מתו במדבר בדרך ועל זה צרי להודיע מה תיקן לבלתי בא בכלל הגזירה במה שמל את בניהם כיון של תיקן בבני גילו עצמם אשר היו בני עשרים שנה כמוהו כי אותם לא שב למול יהושע כי אם לפחותים מבני עשרים בצאתם ע"כ בא ופירש מה שאמרתי שיש סוג ששב למול אחר שהוחלו לימול שהוא שפרע אותם הלא הוא כי מולים היו כל העם היוצאים שהוא מילה בלי פריעה שאותם פרע שהם הנשארים שלא היו בני עשרים בצאתם ומה שאמרתי שהיה סוג שני שמל ופרע הלא הוא כי וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו כלל.
פסוק ו:ולמה לא מלו הלא הוא כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר עד תום כל הדור אנשי המלחמה היוצאים ממצרים והוא ענין ויניעם במדבר ארבעים שנה הכתוב בתורה שהוא כי הרגישו הור' בדרך וע"כ לא נמלו כל הזמן ההוא וזכינו בדרך הזה שנמצא בכתוב א' מהטעמים האמורים בגמרא שהוא משום חולשא דאורחא וזהו כי ארבעים שנה הלכו כו' שהוא נתינת טעם אל מה שלא מלו אותם בדרך כי הלא הניעם ה' ארבעים שנה במדבר ומה שאמרתי שהדבר שמל אותם יהושע שהוא על כי כל אנשי המלחמה שהם כל יוצאי צבא שיצאו מעשרים ומעלה מתו במדבר ואם לא תפלת משה היה יהושע בכללם ושע"כ רצה יתברך יהיה הוא המתקן במה שע"י מה שמל אותם זכו על ידו ליכנ' לארץ אל תתמה על זה באמור כי הלא התיקון היה אלו הי' מתקן את הדור שהי' הוא מכללם שע"כ ניצול מגזרתם משא"כ בדור אחר לז"א הנה אלה הם כאבותם כי הלא אשר נשבע ה' להם הי' לבלתי הראותם את הארץ כו' ואת בניהם הקים תחתם והוא מאז"ל במדבר רבה משל למלך שאמ' לבנו הנה זמנתי לך אשה הגונה ויפה עד מאד א"ל בנו אני רוצה לראות' א"ל חייך שתראנ' אך לא תהי' לך שלא האמנת כך אמר הקב"ה אני אמרתי שהארץ שנתתי לכם טובה ואמרתם נשלחה אנשים לפנינו כו' חייכ' שלא אתננה לכם כ"א לבניכם וזהו אשר נשבע להם וכו' ואת בניהם הקים תחתם וכו' וא"כ אחר שבמקומה הקים את בניה' כך הוא מה שתיקן יהושע בבניהם כמו בהם וזהו ואת בניהם הקים תחתם אותם מל יהושע כלומר כי אחר שאת בניהם הקים תחתם של אבותם כנזכרים הרי הוא כאלו אותם מל יהושע ושמא תאמר למה לא צוה יתב' ימולו גם אבותם מבני עשרים ומעלה ולא ימותו ערלים הלא הוא כי ערלים היו בניהם הנאמרים כי לא מלו אותם בדרך וע"כ על אלה חס רחמנא ולא לאבותם שלא היו ערלים שלא חסרו רק פריע':
פסוק ט:ויאמר ה' אל יהושע היום גלותי וכו' ויחנו וכו' ראוי לשום לב כי על שם אומרו ית' היום גלותי היה לו לקרא שם המקום גלוי ולא גלגל. ועוד למה הודיענו שאמר כך הקב"ה. ועוד אומר ויחנו בני ישראל בגלגל הרי נאמר למעלה והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ויחנו בגלגל ולמה אחר שכבר נמולו שם חוזר ואומר ויחנו בני ישראל בגלגל. ועוד מה צורך אומרו בערבות יריחו:
פסוק ט:אמנם לבא אל הענין נזכיר שני מאמרי רז"ל אחר שאמר להם יהושע וכי יעלה על דעתיכם שאתה נכנסים לארץ ערלים וכו' בב"ר אמרו רז"ל שאמר הקב"ה לאברהם אם מקבלים בניך את המילה הם נכנסו לארץ עוד אמרו כי חרפת מצרים היא שהיה פרעה אומר אני רואה באצטגנינות שלי שכוכב המור' דם נגדיכם וזהו כי רעה נגד פניכם. ונבא אל הענין והוא כי אחרי אומרו שעברו הירדן וחנו בגלגל בעשור לחדש ובמחרתו עלו חל עליו חובת ביאור למה המתין הוא יתברך לצוו' להם המילה ביום השני לכניסתם ולא קודם עכור את הירדן אח' שאין ליכנס לארץ ערלים לז"א. ויהי כאשר תמו כל הגוי להמול וכו' ויאמר ה' אל יהושע היום גלותי וכו' והוא כי אותו כוכב רעה היה שולט לפי תכונת הגלגל ביום ההוא וזהו היום גלותי וכו' להורות כי חרפת מצרים הוא מהגלגל החוזר שעל ידי שליטתו בהיותו מגלגל היתה שפיטתו רעה קרא למקום גלגל שהמסור' גלגל והמקרא גלוי ושמא תאמ' היה להם להתעכב מלעבו' את הירדן עד עבור יום י"א שנמולו בו ואח"כ יעברו את הירדן ויכנסו לארץ נמולים לז"א ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח בארבעה עשר בערב כלומר שלא הי' אפשר לעשות הקרבן פסח אלא אחר שחנו בגלגל והוא כי אין פסח בבמת יחיד אלא בבמת ציבור ולא היתה במת ציבור אלא בגלגל בא"י כי דווקא פסח מצרים הותר ליעשות בח"ל וא"כ אם היו נמולי' ביום אחד עשר טרם עבור הירדן היו צריכין להמתין מלעבו' משום חולשא דאורחא עד חיותם והי' יום י"ד עובר על כן הוכרח לבלתי ימולו עד אחרי עוברם את הירדן כדי שימולו בי"א ויעבור רוב יום י"ג למילתם ויעשו את הפסח בערב יום י"ד כמו שכתבנו למעלה על אומרם וישבו תחתם במחנה עד חיותם שלא הלכו אנה ואנ' עד חיותם עד עבור רוב יום י"ג וזהו אומרו ויחנו בני ישראל בגלגל וכו' תדע למה לא נמולו עד עבור הירדן ולא קודם מפני שלא היו יכולין לעשות אח הפסח אלא אחר חנייתם בגלגל וזהו ויחנו וכו' ויעשו וגם היה בי"ד בערב שהוא אחר עבור יום י"ג למילת' וע"כ לא היו יכולי' להתעכב מלעבור את הירדן עד אח' שימולו שהרי היו צריכים להיות במחנה עד חיותם ולא היו יכולים לנסוע מהמחנה לעבור את הירדן עד יעבור לפחות רוב יום שלישי למילתם והוא זמן קרבן פסח ואין לומר שיעשו אותו במשכן בערבות מואב לז"א בערבות יריחו כלומר בערבות יריחו הוא מקום ליעשות קרבן פסח שהוא א"י ולא בערבות מואב כי לא הותר בח"ל אלא פסח מצרים בלבד וזהו אומרו בערבות יריחו:
פסוק יא:ויאכלו מעבור וכו' הנה אומרו מצות וקלוי ירא' לבלי צורך כי מי לא ידע שלא יאכל חמץ בפסח ואם אמר מצות למה אמר קלוי והנה בגמ' הקשו איך הקריבו העומר מעבור הארץ והלא קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי ומתוך המשא והמתן מסיק דבעשור לחדש שנכנסו עדיין לא בא השלי' ביד נכרי ובחמשה יומי נתמלאת התבואות ונגמר' כי ארץ צבי כתיב ואפשר כי אין חסר מהכתוב כלום שאמר ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח כלומר ולא מקודם שהוא עד הקריב העומר ושמא תאמ' והלא הוא קציר נכרי לז"א מצות וקלוי בעצם היום הזה לומר כי בעצם היום הזה היו שני מיני' בתבוא' אחד שנתבשלה כל צרכה התבוא' עד עשות ממנה מצות שנגמרה התבואה ונקצרה ונטחנה ונאפית מצות בזמן שהי' ג"כ קלוי שהיא תבואה לחה שעדיין לא נגמרה וקולין השיבלים באש והיות עדיין זמן קלוי הוראה שמה שנגמרה ונעשית מצות הי' משפע נסיי אשר בארץ הצבי שבימים מועטין נתבשלה ונגמרה מהתבואה בקרב ימים באופן שקרב העומ' בהיו' גידול התבואה ביד ישראל:
פסוק יב:וישבת המן וכו' ראוי לשים לב למה תלה שביתת המן באכילת מעבור הארץ. ועוד אומר ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנ' ההיא כי הלא מכ"ש שאכלוה בשאר השני' ומהו או' בשנה ההיא. ויתכן עשה להם הוא יתב' בזה כאשר עשה בעמוד אש וענן כי לא הי' מש עמוד הענן עד בא עמוד האש כך לא הושב' המו עד אכלם מעבור הארץ והוא כי ביום סלוק מרע"ה חדל מטר המן מן השמים ומאשר לקטו ביום ההוא אכלו עד יום י"ו בניסן והנה לא יבצר מהיו' תבואה בערבות מואב שהיו יכולין לאכול בין סילוק משה לי"ו בניסן אלא שרצה הקב"ה שיבאו מקדש לקדש ועד אכלם מעבור הארץ כנען שהוא בי"ז בניסן אחר העומר בירך את המן שיתקיים לאכול ממנו עד אכלם כבר מעבור הארץ ואח"כ הושבת וזהו וישבת המן ממחר' באכלם מעבור הארץ ומאז לא היה עוד לבני ישראל מן לא ירד לא נאמר אלא לא הי' כי מאש' הי' להם מיום סילוק מרע"ה לא נתקיים עוד לזון ממנו ולמה הי' הדבר הזה שלא הושבת ונתקיים על דרך נס כדי צורך כל ישראל מ' יום מה שלקטו ביום אחד הלא הוא שע"י כך נמצא כי ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא שנכנסו מקדושת המן ללחם הארץ ולא אכלו בשנה ההיא ביני וביני מדגן ערבות מואב:
פסוק יג:ויהי בהיות יהושע ביריחו וכו' ראוי לשים לב על מה זה בא מלאך הלז כי הנה מאמרם ז"ל שאמר אמש בטלתם תמיד של בין הערבים עכשיו בטלתם תלמוד תורה הנה אין מזה דבר בכתוב. ואם כדעת המפרשים לבשרו לא בשרו דבר. ועוד מה ענין הודיענו שהיה יהושע ביריחו. ועוד למה הלך יהושע אליו והוא מסתפק אם לצריו היה בא לעזור ולא פחד פן יכנו בחרבו הקשה שבידו. וגם מה ענין שאלתו הלנו אתה וכו' האם הי' לצריו אין זה כ"א שנסתפק אם הי' שרו של מלך כנען והיתכן יעלה על רוחו שלא הפיל יתברך את שרו של כנען כבר כענין יפקוד ה' את צבא המרום. ועוד מה השיב לו לא כי אני שר צבא ה' ועתה באתי מה חדש לו באומרו עתה באתי והי' לו לאמר לו מיד של נעלך וכו'. ועוד כי הראוי יאמר לו ענין המלחמה ולא שישלוף נעלו כי אינו ענין עצמיי. ועוד איך מתקשר לזה אומר ויריחו סוגרת ומסוגרת וכו' ועוד אומר ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך וכו' כי אין זה הדבר הנראה לעין לומר ראה:
פסוק יג:והנה ארז"ל בתנחומא כיון שאמר לו הלנו אתה התחיל צועק מתחת צפורני רגליו אמר לו ב' פעמים באתי להנחיל את ישראל באתי בימי משה רבך ודח' אותי וכו' וגם שאין אנו זזים מפשט כי הלא בימי משה לא בא כ"א שהקב"ה אמר למשה מלאכי ילך לפניך ולא רצה משה אך לא בא בפועל אלא עתה אבל ננקוט מיהא הדברים שמלאך הזה הוא מלאכי האמור בפרשה הנה מלאכי ילך לפניך הוא מטטרון ששמו כשם רבו שעליו נאמ' כי שמי בקרבו:
פסוק יג:ולבא אל הענין נזכיר ענין ידוע מרז"ל כי המלאך הלזה שהוא שרו של עולם נקרא נער והוא האומר נער הייתי גם זקנתי כו' מצורף לזה כי יש לו שייכות עם יהושע הנק' נער כד"א ויהושע בן נון נער. ונבא אל הענין והוא כי גם שבימי משה אמר לו הוא ית' שישלחנו ומשה לא רצה עתה בימי יהושע שלמטה ממשה והוא נער ממדרגתו ע"כ נשתלח עתה ולהוראת כי ליהושע שהוא דוגמתו בידו תנתן הארץ כי חרבו שלופה על כל הגוים ההם וזהו בהיות יהושע ביריחו הקשה ליכבש וישא עיניו וירא איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו כי היו שני דברים שלא הי' קרב אל יהושע כ"א עומד נצב לקראתו במקומו והוא לנגדו אז דן בשכלו כי אין זה אלא חרב של שלום שע"כ הי' עומד ע"כ ערב אל לבו ללכת אליו ואז אמר לו הלנו אתה כלנו להצילנו אתה בתמיהא כלומר לא אתה המעותד לזה כ"א הקב"ה כאשר נאמר ע"י משה ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם אם לצרינו להכות בם או להכניעם וגם זה בתמיה כלומר כי גם זה אינו ע"י מלאך כי לא היה המלאך רק לשמיר' בדרך אך הוא יתברך בעצמו הלוחם ומפיל האויבים כד"א הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך כלומר בלבד אך לא להפיל האויבים כי אם ואיבתי את אויביך וצרתי את צוררך וזהו כמתמיה או' אם לצרינו אז ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי כלומר מטטרון נער דוגמתך שאתה נער שר צבא ישראל וע"כ עתה באתי כי בימי משה שהי' למעלה מגדר זה לא באתי אך עתה בזמנך באתי:
פסוק יג:או יאמר אל תדחנו כי תהי' זה חרפה לי מאש' הי' בימי משה כי אז דחה אותי טרם בואי אך עתה כבר באתי בפועל אז ויאמר מה אדוני מדבר אל עבדו כלומר מכיר אני כי איני כמשה כי אני כעבד לך בערכו כי איני דוח' אותך וזהו מה אדוני מדבר אל עבדו אז ויאמר שר צבא ה' כי' של נעלך כולי לומר אשר תמהת הלנו אתה כלומר כי אין הצלתכם וגם לא הפיל השרי' נתון לי כ"א לה' האמת אתך כי הנה השכינ' היא אשר באה ואני שר צבא מרכבת' והיא העיקר והיא תעש' את הכל וזהו של נעלך כלומר כי אתך השכינה במקומך ולכן של נעלך כי המקו' אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא כי שרת' בך שכינה נמצא מקומך שעתה עומד בו שם השכינה כלומר ומזה תעש' עיק' כי היא אשר תעש' את הכל ויעש יהושע כן כי האמין כי כן הוא והנה עתה חל עליו חובת ביאור א"כ למה נתראה אליו המלאך ההוא ע"כ פירש ואמ' כי הנה יריחו סוגרת במציאו' וגם מסוגרת מפני בני ישראל שאין זכות' בלי זכות יהושע מספיק ליכבש כ"א ע"י נס ע"כ ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך וכו' לומר ראה המלא' הזה אשר הראיתיך הוא כי בו תדע כי ביד' נתתי את יריחו כי זה דוגמתך כי זה נקרא נער ואתה כן ויהושע בן נון נער והראתי לך כי חרבך שלופה כי אתה בזכותך הכובש ומנחיל אך לה' התשוע' ולא למלאך כי לא בא אלא להוראה זו: