פסוק א:סיכום סיפור מעבר הירדן: וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, עברו המערבי, שהרי בעבר הירדן המזרחי ישראל כבר כבשו כל מה שיכלו, וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת הנס הגדול והנפלא אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם, וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מלכי הארץ חששו מאוד ממסע הכיבוש של העם המתקרב לפתחם; על אחת כמה וכמה הם איבדו את האמון בעצמם נוכח האותות והמופתים היוצאים מגדרי הטבע שליוו את ישראל.
פסוק ב:בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים, סכינים מאבן צור, וְשׁוּב מֹל באמצעותן אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית. בפעם הראשונה נימולו אבותיהם במצרים קודם יציאתם למדבר.
פסוק ג:וַיַּעַשׂ לוֹ, לאו דווקא לעצמו, יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים כדי שימולו בהן. וַיָּמָל, ציווה למול אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת, בגבעת הָעֲרָלוֹת. כך כונה המקום לאחר מכן על שם המאורע, אולי משום שהצטברו שם ערלות כה רבות שנעשתה מהן גבעה קטנה.
פסוק ד:זה היה תקציר הסיפור. עתה יופיע הסבר מפורט. וְזֶה הַדָּבָר, העניין, הרקע למעשה זה אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ: כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים, כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם כמסופר בתורה. הנכנסים לארץ כנען היו ילדיהם שנולדו במדבר או שהיו צעירים מאוד קודם לכן.
פסוק ה:כִּי, אמנם מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים, גם אם חלקם לא נימולו במשך שהותם במצרים, הורה להם משה ערב יציאתם משם שרק הנימולים ישתתפו בקרבן הפסח. על כן נימולו כל היוצאים לשם עשיית הפסח במצרים. וְאולם כָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, לֹא מָלוּ אותם בגלל מזג האוויר ששרר במדבר או משום טלטולי הדרך.
פסוק ו:כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם, על אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' בחטא המרגלים, אֲשֶׁר על כן נִשְׁבַּע ה' לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, כמסופר בתורה.
פסוק ז:וְאֶת בְּנֵיהֶם של יוצאי מצרים שהֵקִים ה' תַּחְתָּם – אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ, כִּי עֲרֵלִים הָיוּ, כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ.
פסוק ח:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי, העם לְהִמּוֹל, וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם, עד שהתרפאו. למבוגרים המילה קשה יותר, ולכן נשארו במקומם אחרי שנימולו ונמנעו מתנועה מיותרת, עד שהפצע הגליד.
פסוק ט:וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: הַיּוֹם גַּלּוֹתִי, הסרתי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם, היא הערלוּת מֵעֲלֵיכֶם. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה. לעיל הוזכר שבגלגל הוקמו שתים-עשרה האבנים, אך ייתכן שהוא נקרא בשם זה רק כעת, לאחר שנגולה חרפת מצרים מעל ישראל. אפשרות אחרת: המקום ההוא נקרא כך על שם גל האבנים שהוקם בו, ואילו הגלגל שבו נימולו ישראל הוא מקום אחר.
פסוק י:וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל, וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בזמנו – בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ, בשטח הפנוי שבין יריחו לבין הירדן.
פסוק יא:וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר, מתבואת הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח, מַצּוֹת וְקָלוּי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, ביום שנצטוו לאכול בו.
פסוק יב:נראה שישראל אכלו את המן ימים ספורים לאחר כניסתם לארץ. וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת, בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן מאותו היום ואילך. וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא. הם הגיעו אל הארץ בזמן שהתבואה שזרעו הכנענים הבשילה, קצרו ממנה ואכלו אותה.
פסוק יג:וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, סמוך לה – ייתכן שיצא לבדו לסיור אסטרטגי באזור – וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה דמות אִישׁ לא מוכר עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ: הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ, לאויבינו? כיוון שאתה זר נושא חרב עומד בשטח עימות – אמור לי לאיזה צד אתה שייך.
פסוק יד:וַיֹּאמֶר: לֹא. אינני אדם, ואינני נמנה עם הצבאות הללו, כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה', מלאך משמים, ועַתָּה בָאתִי כדי לשוחח אִתך כסימן וכאות ממרום. וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל, על פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ בכניעה, וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ?
פסוק טו:וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: שַׁל, הסר נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו – קֹדֶשׁ הוּא. וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן.
