תנ"ך על הפרק - יהושע ה - לפרק ה' / הרב אבנר בוטוש שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע ה

192 / 929
היום

הפרק

לב מלכי עבר הירדן נמס, מילת העם, פסח בערבות יריחו

וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ כָּל־מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֡י אֲשֶׁר֩ בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן יָ֗מָּה וְכָל־מַלְכֵ֤י הַֽכְּנַעֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַיָּ֔ם אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יְהוָ֜ה אֶת־מֵ֧י הַיַּרְדֵּ֛ן מִפְּנֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עברנועָבְרָ֑םוַיִּמַּ֣ס לְבָבָ֗ם וְלֹא־הָ֨יָה בָ֥ם עוֹד֙ ר֔וּחַ מִפְּנֵ֖י בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵֽל׃בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ עֲשֵׂ֥ה לְךָ֖ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וְשׁ֛וּב מֹ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁנִֽית׃וַיַּעַשׂ־ל֥וֹ יְהוֹשֻׁ֖עַ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וַיָּ֙מָל֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־גִּבְעַ֖ת הָעֲרָלֽוֹת׃וְזֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כָּל־הָעָ֣ם הַיֹּצֵא֩ מִמִּצְרַ֨יִם הַזְּכָרִ֜ים כֹּ֣ל ׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה מֵ֤תוּ בַמִּדְבָּר֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם׃כִּֽי־מֻלִ֣ים הָי֔וּ כָּל־הָעָ֖ם הַיֹּֽצְאִ֑ים וְכָל־הָ֠עָם הַיִּלֹּדִ֨ים בַּמִּדְבָּ֥ר בַּדֶּ֛רֶךְ בְּצֵאתָ֥ם מִמִּצְרַ֖יִם לֹא־מָֽלוּ׃כִּ֣י ׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה הָלְכ֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ בַּמִּדְבָּר֒ עַד־תֹּ֨ם כָּל־הַגּ֜וֹי אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִמִּצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהוָה֙ לָהֶ֔ם לְבִלְתִּ֞י הַרְאוֹתָ֣ם אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהוָ֤ה לַֽאֲבוֹתָם֙ לָ֣תֶת לָ֔נוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃וְאֶת־בְּנֵיהֶם֙ הֵקִ֣ים תַּחְתָּ֔ם אֹתָ֖ם מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּי־עֲרֵלִ֣ים הָי֔וּ כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם בַּדָּֽרֶךְ׃וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁר־תַּ֥מּוּ כָל־הַגּ֖וֹי לְהִמּ֑וֹל וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּ֛ם בַּֽמַּחֲנֶ֖ה עַ֥ד חֲיוֹתָֽם׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ הַיּ֗וֹם גַּלּ֛וֹתִי אֶת־חֶרְפַּ֥ת מִצְרַ֖יִם מֵעֲלֵיכֶ֑ם וַיִּקְרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ גִּלְגָּ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַיַּחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּגִּלְגָּ֑ל וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בָּעֶ֖רֶב בְּעַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ׃וַיֹּ֨אכְל֜וּ מֵעֲב֥וּר הָאָ֛רֶץ מִמָּֽחֳרַ֥ת הַפֶּ֖סַח מַצּ֣וֹת וְקָל֑וּי בְּעֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַיִּשְׁבֹּ֨ת הַמָּ֜ן מִֽמָּחֳרָ֗ת בְּאָכְלָם֙ מֵעֲב֣וּר הָאָ֔רֶץ וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מָ֑ן וַיֹּאכְל֗וּ מִתְּבוּאַת֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽיא׃וַיְהִ֗י בִּֽהְי֣וֹת יְהוֹשֻׁעַ֮ בִּירִיחוֹ֒ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִישׁ֙ עֹמֵ֣ד לְנֶגְדּ֔וֹ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלוּפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיֵּ֨לֶךְ יְהוֹשֻׁ֤עַ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ הֲלָ֥נוּ אַתָּ֖ה אִם־לְצָרֵֽינוּ׃וַיֹּ֣אמֶר ׀ לֹ֗א כִּ֛י אֲנִ֥י שַׂר־צְבָֽא־יְהוָ֖ה עַתָּ֣ה בָ֑אתִי וַיִּפֹּל֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֶל־פָּנָ֥יו אַ֙רְצָה֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֥ה אֲדֹנִ֖י מְדַבֵּ֥ר אֶל־עַבְדּֽוֹ׃וַיֹּאמֶר֩ שַׂר־צְבָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ שַׁל־נַֽעַלְךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔ךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה עֹמֵ֥ד עָלָ֖יו קֹ֣דֶשׁ ה֑וּא וַיַּ֥עַשׂ יְהוֹשֻׁ֖עַ כֵּֽן׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אבנר בוטוש שליט

לפרק ה'

בפרק ה', המכשול בכניסה לארץ כבר מאחורי יהושע, עתה עלינו להתכונן לכבוש את היעד המבוצר. יריחו. כיצד יתכונן רמטכ"ל יהודי למלחמה? על כך נלמד בפרק שלפנינו.

האם ה' יעשה ניסים למען קיום מצוות?

ה' מצווה את יהושע להכין "חרבות צורים" כלומר את סכיני המילה כדי למול את בנ"י ישראל אשר במשך כל 40 שנות ההליכה במדבר לא קיימו את מצוות המילה. רש"י מפרש לנו את :"וְשׁוּב מֹל אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שֵׁנִית" כפעם השנייה בלבד שקיימו ישראל ברית מילה כעם.


רש"י(יהושע ה ב):

"שנית - שמלו כבר בליל יציאתם ממצרים קהל גדול יחד וזו פעם שנית.  שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית ולא היה להם יום נוח למול כמו ששנינו ביבמות, ורבותינו אמרו שנית זו פריעת מילה שלא נתנה לאברהם אבינו:"


ואילו הרד"ק מביא קושיא מדוע שה' יעשה נס שיביא את התנאים לבריאות הנימולים(רוח צפונית) מבלי שיפגעו שאר הניסים כמו ענני הכבוד, הרי אינו מוגבל ביכולותיו!?
אלא עונה הרד"ק(יהושע ה ב):

"ואם יאמר אדם -יכול היה הקב"ה להשיב רוח צפונית ולא יתבדרו ענני כבוד ולא תבטל מצות מילה!? אמת הוא כי לא יבצר ממנו מזמה יתברך...
לפי שהמצוה אינה בטלה כי אם לא היתה בזמנה יכולה להיות אחר זמן ובעבור האריך זמן המצוה לא ישנה הקב"ה מנהג העולם כי אע"פ שמשנה מנהג העולם בקצת הנסים בקריע' ים סוף והירדן ועמיד' השמש לא יעשה כן ברוב הנסים כי אפי' בניצוח המלחמות ועזרו לאוהביו היה עושה ע"י סבה כמנהג העולם במלחמות"

כלומר הנהגת ה' היא דרך הטבע! ונס הוא האפשרות האחרונה כאשר אין מוצא טבעי.


קריאת שם על שום מה?

יהושע קורא למקום גלגל ע"ש "גלותי..."אבל השם "גלגל" נמצא עוד קודם בפרק ד'! האם השם נכתב לפי העתיד להיקרא?

אלא יש להבין כי הסיבה לקריאת מקום או אדם בשם זה או אחר אינה המקור לשם. יתכן שהאב הקורא לבנו במסיבת ברית המילה בשם מסוים, עושה זאת מטעמים השמורים עימו אך בדרשה לפני כל המוזמנים הוא מקשר את השם לפרשת השבוע/החג או הקרובים המונצחים בשם הרך הנולד. כך גם שמות ומדרשם בתנ"ך, ההסבר לשם, הוא דרש המקשר אל המאורע. לדוגמא: האם העיר באר שבע נקראת על שם השבועה או הבארות או הכבשות(בראשית כא כט-לא)?  הרי הגר הולכת לאיבוד במדבר באר שבע(בראשית כא יד) עוד קודם לטקס הסרת הלוט של בירת הנגב! אלא שהשם היה תחילה ועל גבי השם הקיים מוסיף אברהם תוכן רלוונטי ליחסים עם אבימלך הפלישתי.

הקשר בין מילה לפסח-כרת, ברית אישית ולאומית, קרבן אישי שהוא ציבורי.

מיד לאחר ברית המילה ההמוני עורכים ישראל את קורבן הפסח. האם הקשר הוא מקרי? האם זהו יומן אירועים המתאר מה נעשה ביום ההוא? נעיין במצוות פסח ומילה ובהקשרים בניהם. בד"כ יש עונשים חמורים יותר על מצוות לא תעשה מאשר על מצוות עשה. התורה מדריכה אותנו להתרחק תחילה מהרע, ואת המעשה הטוב היא עוטפת בשכר אך הימנעות מהמעשה הטוב אינה גוררת ענישה קשה. יוצאים מהכלל שתי מצוות עשה, שהעונש על ביטולן הוא כרת!
אלו הן מילה ופסח.

המונע מעצמו את ברית המילה והמונע את הצטרפותו לקורבן הפסח מוציאים עצמן מהאומה!

אנשים אלו כורתים את ענף הישראליות, את החיבור לשרשרת הדורות ועל כן אין זה עונש אלא תוצאה של המחדל, אין כאן רק פסיביות של אדישות אלא חציית הקו אדום ומעבר לצד השני של אומות העולם. ובאמת אלו שתי מצוות עשה שברוך ה', עם ישראל לדורותיו ולכל גווניו עושה בשמחה ובמסירות. לכן גם הקשר בכניסה לארץ בין המילה לפסח, הסמיכות אינה מקרית אלא מהותית!

תלמיד משה ופרשנו

למחרת הפסח אוכלים ישראל מלחם הארץ. מעניין למצוא מקבילות בכתוב לציווי משה בתורה על ספירת העומר, מתוך ההשוואה נוכל להבין כיצד יהושע מתמודד עם טענות הצדוקים כי הנפת העומר חייבת להיות ביום הראשון בשבוע ולא למחרת חג הפסח. מול דברי משה "ממחרת השבת" כותב יהושע "ממחרת הפסח" כפרשנות טבעית של תלמידו הבכיר של רבו. כך גם ביטויים אחרים בפרק מזכירים את האמור בויקרא פרק כג':

ויקרא כ"גיהושע ה'
דבר אל בני ישראל ואמרת... תבאו אל הארץ... ממחרת השבת ולחם וקלי וכרמל עד עצם היום
... ויעשו את הפסח... בערבות יריחו... מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה

המפגש עם המלאך/דחיית המלאך ע"י משה וקבלתו ע"י יהושע –הנהגות שונות

"של נעלך" זהו ציווי היוצר השוואה מתבקשת עם מעמד הסנה של משה רבו. אך בניגוד לרבו אין יהושע מנסה לדחות מעליו את המשימה, כי יהושע הוכן לתפקידו במשך 40 שנות נערות באוהל משה, המינוי שלו כבר נעשה בערבות מואב ואילו המפגש עם המלאך מרומם אותו למקום בו היה רבו בתחילת שליחותו.

בספר שמות יש קריאת של ה' אל משה ואילו ליהושע רק מלאך. יש פער ברור בין משה שהוא בבחינת המאור הגדול, פני חמה לעומת יהושע שהוא רק מחזיר אור בבחינת לבנה.

עתה באתי!

רד"ק(יהושע ה יד)

"ויש בו דרש כי בא להפחידם על בטול תורה ועל שבטלו היום שעבר תמיד של בין הערבים אמר לו יהושע על איזה מהם באת? אמר לו עתה באתי, כלומר על בטול תורה שאתם בטלים עתה. מיד וילן יהושע בתוך העמק שלן בעומקה של הלכה וזה הדרש רחוק כי אין שעת המלחמה שעת תלמוד תורה! ועוד כי פסוק וילן יהושע הוא רחוק מזה הפרשה כי הוא במלחמת העי ועוד כי כותב הדרש הזה טעה בפסוק וילן כי ב' פסוקים הם וילן יהושע סופו בתוך העם והפסו' האחר וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק ויש בו דרש אחר"

מדוע המלאך מוכיח על ביטול תלמוד תורה? הרי עסוקים באימוני מלחמה לקראת הכיבוש! וכיצד חז"ל מלחימים פסוקים שונים מפרקים שונים הרי רק בפרק ח' נאמר כי יהושע לן בלילה ולא בתוך העמק (כרמז לעומקה של תורה) אלא בתוך העם! ואם מוזכר שם "בתוך העמק" זה בהקשר של הליכה בלילה בתוך העמק ולא בהקשר של לינה...

[יהושע פרק ח' (פס' ט) וישלחם יהושע וילכו אל המארב וישבו בין בית אל ובין העי מים לעי וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם:
פס' יג: וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק ]

אלא שיהושע לומד את הלקח למלחמה אחרת... מלחמת העי! המלאך נוזף בו על ביטול מלימוד תורה כשאפשר במסגרת ההכנות למלחמה, היישום המיידי במלחמת יריחו כאשר המלאך בא זה כבר לא חוכמה...אלא דווקא במלחמה הבאה, בקרב על העי, שם יהושע מוכיח שהפנים את המסר של המלאך. לכך מכוונים דברי חז"ל "מיד וילן יהושע בעומקה של הלכה" הכוונה מיד, בהזדמנות הבאה, בקרב הבא! וכך קושיית הרד"ק מתורצת. לכן "עתה באתי" –על אי לימוד תורה... ולא על ביטול התמיד.

המלאך אינו בא על ביטול הקורבן כי בקורבנות יש צורך בעיתוי המדויק ולכן "עבר זמנו בטל קורבנו". אבל בלימוד תורה אין זמן מדויק ומוגדר ולכן בכל רגע יש ביטול תורה, אם לא נוצל לצורך גם בתוך המולת ההכנות לקרב.


לסיכום הפרק - ראינו שהכנות רוחניות הן המעשיות ביותר לפני הכניסה לקרב, דווקא גיבוש העם במצוות המילה והפסח, מייצרות את הלכידות הנדרשת במלחמה. הקרב מוכרע בחרבו של מלאך ה'! בלעדיו אין משמעות לחרב האנושית. 

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך