לפרק ה'
בפרק ה', המכשול בכניסה לארץ כבר מאחורי יהושע, עתה עלינו להתכונן לכבוש את היעד המבוצר. יריחו. כיצד יתכונן רמטכ"ל יהודי למלחמה? על כך נלמד בפרק שלפנינו.
האם ה' יעשה ניסים למען קיום מצוות?
ה' מצווה את יהושע להכין "חרבות צורים" כלומר את סכיני המילה כדי למול את בנ"י ישראל אשר במשך כל 40 שנות ההליכה במדבר לא קיימו את מצוות המילה. רש"י מפרש לנו את :"וְשׁוּב מֹל אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שֵׁנִית" כפעם השנייה בלבד שקיימו ישראל ברית מילה כעם.
רש"י(יהושע ה ב):
"שנית - שמלו כבר בליל יציאתם ממצרים קהל גדול יחד וזו פעם שנית. שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית ולא היה להם יום נוח למול כמו ששנינו ביבמות, ורבותינו אמרו שנית זו פריעת מילה שלא נתנה לאברהם אבינו:"
ואילו הרד"ק מביא קושיא מדוע שה' יעשה נס שיביא את התנאים לבריאות הנימולים(רוח צפונית) מבלי שיפגעו שאר הניסים כמו ענני הכבוד, הרי אינו מוגבל ביכולותיו!?
אלא עונה הרד"ק(יהושע ה ב):
"ואם יאמר אדם -יכול היה הקב"ה להשיב רוח צפונית ולא יתבדרו ענני כבוד ולא תבטל מצות מילה!? אמת הוא כי לא יבצר ממנו מזמה יתברך...
לפי שהמצוה אינה בטלה כי אם לא היתה בזמנה יכולה להיות אחר זמן ובעבור האריך זמן המצוה לא ישנה הקב"ה מנהג העולם כי אע"פ שמשנה מנהג העולם בקצת הנסים בקריע' ים סוף והירדן ועמיד' השמש לא יעשה כן ברוב הנסים כי אפי' בניצוח המלחמות ועזרו לאוהביו היה עושה ע"י סבה כמנהג העולם במלחמות"
כלומר הנהגת ה' היא דרך הטבע! ונס הוא האפשרות האחרונה כאשר אין מוצא טבעי.
קריאת שם על שום מה?
יהושע קורא למקום גלגל ע"ש "גלותי..."אבל השם "גלגל" נמצא עוד קודם בפרק ד'! האם השם נכתב לפי העתיד להיקרא?אלא יש להבין כי הסיבה לקריאת מקום או אדם בשם זה או אחר אינה המקור לשם. יתכן שהאב הקורא לבנו במסיבת ברית המילה בשם מסוים, עושה זאת מטעמים השמורים עימו אך בדרשה לפני כל המוזמנים הוא מקשר את השם לפרשת השבוע/החג או הקרובים המונצחים בשם הרך הנולד. כך גם שמות ומדרשם בתנ"ך, ההסבר לשם, הוא דרש המקשר אל המאורע. לדוגמא: האם העיר באר שבע נקראת על שם השבועה או הבארות או הכבשות(בראשית כא כט-לא)? הרי הגר הולכת לאיבוד במדבר באר שבע(בראשית כא יד) עוד קודם לטקס הסרת הלוט של בירת הנגב! אלא שהשם היה תחילה ועל גבי השם הקיים מוסיף אברהם תוכן רלוונטי ליחסים עם אבימלך הפלישתי.
הקשר בין מילה לפסח-כרת, ברית אישית ולאומית, קרבן אישי שהוא ציבורי.
מיד לאחר ברית המילה ההמוני עורכים ישראל את קורבן הפסח. האם הקשר הוא מקרי? האם זהו יומן אירועים המתאר מה נעשה ביום ההוא? נעיין במצוות פסח ומילה ובהקשרים בניהם. בד"כ יש עונשים חמורים יותר על מצוות לא תעשה מאשר על מצוות עשה. התורה מדריכה אותנו להתרחק תחילה מהרע, ואת המעשה הטוב היא עוטפת בשכר אך הימנעות מהמעשה הטוב אינה גוררת ענישה קשה. יוצאים מהכלל שתי מצוות עשה, שהעונש על ביטולן הוא כרת!
אלו הן מילה ופסח.
המונע מעצמו את ברית המילה והמונע את הצטרפותו לקורבן הפסח מוציאים עצמן מהאומה!
אנשים אלו כורתים את ענף הישראליות, את החיבור לשרשרת הדורות ועל כן אין זה עונש אלא תוצאה של המחדל, אין כאן רק פסיביות של אדישות אלא חציית הקו אדום ומעבר לצד השני של אומות העולם. ובאמת אלו שתי מצוות עשה שברוך ה', עם ישראל לדורותיו ולכל גווניו עושה בשמחה ובמסירות. לכן גם הקשר בכניסה לארץ בין המילה לפסח, הסמיכות אינה מקרית אלא מהותית!
תלמיד משה ופרשנו
למחרת הפסח אוכלים ישראל מלחם הארץ. מעניין למצוא מקבילות בכתוב לציווי משה בתורה על ספירת העומר, מתוך ההשוואה נוכל להבין כיצד יהושע מתמודד עם טענות הצדוקים כי הנפת העומר חייבת להיות ביום הראשון בשבוע ולא למחרת חג הפסח. מול דברי משה "ממחרת השבת" כותב יהושע "ממחרת הפסח" כפרשנות טבעית של תלמידו הבכיר של רבו. כך גם ביטויים אחרים בפרק מזכירים את האמור בויקרא פרק כג':
| ויקרא כ"ג | יהושע ה' |
|---|---|
| דבר אל בני ישראל ואמרת... תבאו אל הארץ... ממחרת השבת ולחם וקלי וכרמל עד עצם היום | ... ויעשו את הפסח... בערבות יריחו... מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה |
המפגש עם המלאך/דחיית המלאך ע"י משה וקבלתו ע"י יהושע –הנהגות שונות
"של נעלך" זהו ציווי היוצר השוואה מתבקשת עם מעמד הסנה של משה רבו. אך בניגוד לרבו אין יהושע מנסה לדחות מעליו את המשימה, כי יהושע הוכן לתפקידו במשך 40 שנות נערות באוהל משה, המינוי שלו כבר נעשה בערבות מואב ואילו המפגש עם המלאך מרומם אותו למקום בו היה רבו בתחילת שליחותו.בספר שמות יש קריאת של ה' אל משה ואילו ליהושע רק מלאך. יש פער ברור בין משה שהוא בבחינת המאור הגדול, פני חמה לעומת יהושע שהוא רק מחזיר אור בבחינת לבנה.
עתה באתי!
רד"ק(יהושע ה יד)
"ויש בו דרש כי בא להפחידם על בטול תורה ועל שבטלו היום שעבר תמיד של בין הערבים אמר לו יהושע על איזה מהם באת? אמר לו עתה באתי, כלומר על בטול תורה שאתם בטלים עתה. מיד וילן יהושע בתוך העמק שלן בעומקה של הלכה וזה הדרש רחוק כי אין שעת המלחמה שעת תלמוד תורה! ועוד כי פסוק וילן יהושע הוא רחוק מזה הפרשה כי הוא במלחמת העי ועוד כי כותב הדרש הזה טעה בפסוק וילן כי ב' פסוקים הם וילן יהושע סופו בתוך העם והפסו' האחר וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק ויש בו דרש אחר"
מדוע המלאך מוכיח על ביטול תלמוד תורה? הרי עסוקים באימוני מלחמה לקראת הכיבוש! וכיצד חז"ל מלחימים פסוקים שונים מפרקים שונים הרי רק בפרק ח' נאמר כי יהושע לן בלילה ולא בתוך העמק (כרמז לעומקה של תורה) אלא בתוך העם! ואם מוזכר שם "בתוך העמק" זה בהקשר של הליכה בלילה בתוך העמק ולא בהקשר של לינה...
[יהושע פרק ח' (פס' ט) וישלחם יהושע וילכו אל המארב וישבו בין בית אל ובין העי מים לעי וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם:
פס' יג: וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק ]
אלא שיהושע לומד את הלקח למלחמה אחרת... מלחמת העי! המלאך נוזף בו על ביטול מלימוד תורה כשאפשר במסגרת ההכנות למלחמה, היישום המיידי במלחמת יריחו כאשר המלאך בא זה כבר לא חוכמה...אלא דווקא במלחמה הבאה, בקרב על העי, שם יהושע מוכיח שהפנים את המסר של המלאך. לכך מכוונים דברי חז"ל "מיד וילן יהושע בעומקה של הלכה" הכוונה מיד, בהזדמנות הבאה, בקרב הבא! וכך קושיית הרד"ק מתורצת. לכן "עתה באתי" –על אי לימוד תורה... ולא על ביטול התמיד.
המלאך אינו בא על ביטול הקורבן כי בקורבנות יש צורך בעיתוי המדויק ולכן "עבר זמנו בטל קורבנו". אבל בלימוד תורה אין זמן מדויק ומוגדר ולכן בכל רגע יש ביטול תורה, אם לא נוצל לצורך גם בתוך המולת ההכנות לקרב.
לסיכום הפרק - ראינו שהכנות רוחניות הן המעשיות ביותר לפני הכניסה לקרב, דווקא גיבוש העם במצוות המילה והפסח, מייצרות את הלכידות הנדרשת במלחמה. הקרב מוכרע בחרבו של מלאך ה'! בלעדיו אין משמעות לחרב האנושית.