פסוק א:וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל. הנה אברבנאל כתב שהלך אל כל שבט ושבט להודיעם שהוא מת כמי שנפטר מחבירו ונוטל ממנו רשות ולי נראה הטעם דמשה העיד עליהם שמים וארץ כמ"ש ואעידה בם את השמים ואת הארץ ומה הוא העדות ועצר את השמי' ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה וזהו העדות כי יד העדים תהיה בהם בראשונה רק אם החמה תוכל לעשות פעולתה ואפי' חוץ לטבע לבלתי תן מטר זהו דוקא בא"י שאין שולטנות המזל שם אבל בח"ל דשם שולטנות המזל אין כח בחמה לעשות פעולתה חוץ לטבע כי כפי המזל כך יהיה והנה בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה אמרו למשה שיתן להם ערי הגלעד כי ארץ מקנה היא ולמה הפצירו במשה וכי לא בטחו בה' שיתן מזונות גם לבהמות די סיפוקם רק אמרו שאינם רוצי' לשבת בח"ל שהוא תחת המזל א"כ אם היו דרים בח"ל לא היה יכול להעיד עליהם שמים וארץ שיד העדים תהיה בהם בראשונה כיון שהם תחת המזל אבל עכשיו שבחרו להם א"י היה משה יכול לילך אל כל השבטים אפי' ב' שבטים וחצי האלו להעיד בהם שמים וארץ:
פסוק ב:ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא. פרש"י היום מלאו ימי ושנותי ביום הזה נולדתי וביום הזה אמות לא אוכל עוד לצאת ולבוא מלמד שנסתמו ממנו מעינות החכמה וע"ז יש להקשו' דאיתא את מספר ימיך אמלא שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום והקשה מהרש"א דלכאורה הוא תמוה ביותר דהאיך אמרי' ביום שנולד הוא מת דהא שנות האדם בינוני הוא שבעים שנה כדכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה וערב ר"ה הוא סוף שנה וגם אנן קי"ל דיום א' בשנה חשוב שנה וא"כ יום שלפני מיתת הצדיק הוא סוף שנה וא"כ יום של אחריו שמת בו הוא שנת ע"א ופי' המהרש"א את מספר ימיך אמלא מלא בגימ' ע"א דבכך ימות הצדיק ולפי זה קשה לכאורה כאן היום מלאו ימי דהיום נולדתי הא ביום שלפניו מלאו ימיו ונראה לבאר כן דהנה מחולקים אם משה מת בע"ש או בשבת ונראה לי דאיתא בגמ' כ"מ שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ופירש מהרש"א עוני בלא תורה או עוני ממש ונמצא אם הוא בלא תורה הוי כמו מיתה וזהו הענין במשה דבאמת מת בשבת אבל בע"ש נסתמו ממנו מעינות החכמה וזהו כוונת רש"י כאן היום מלאו ימי היום נולדתי היום אמות וקשה הא ביום שלפניו היה לו למות ולכך פירש"י שנסתמו ממנו מעינות החכמה והוי כמו מת בע"ש אבל היום בשבת מת:
פסוק ב:וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה. נראה לבאר כך דכתיב ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה בגימטריא משה הקב"ה אמר זה על משה שיחיה ק"ך שנה דהענין הוא דימי שנותינו בהם שבעים שנה עיקר הטעם למה דוקא שבעים שנה רק דאנו מקבלים השפע משבעה כוכבי לכת ומה שלמעלה א' הוא מספר קטן למטה יו"ד ושבעה פעמים יו"ד הוא עי"ן אבל משה הוא גדול בערכו ולא קיבל שפע לחיות משבעה כוכבי לכת רק מי"ב מזלות וי"ב פעמים יו"ד הוא ק"ך ולכך היו ימיו של משה ק"ך שנים ובשפעת הקב"ה אנו חיים אלף שנים דהוא אל"ף והוא אלף שנים וזהו שקודם דור המבול היה אריכות ימיהם אלף שנים אבל בדור המבול אמר הקב"ה לא ידון רוחי באדם רק בשגם היינו כמו משה שיחיה ק"ך שנים אבל בא"י היה השפעת הקב"ה ויכול לחיות אלף שנים וז"ש בן ק"ך שנה אנכי היום וקשה למה לא חי יותר רק דאי' במפרשי' דודאי החטא של משה לא היה גדול כ"כ שהכה את הצור רק הואיל שבא לא"י והקב"ה מדקדק עמו ולכך אמר וה' אמר לא תעבור בודאי אי לא היה חטא זה בבואי לא"י הייתי יכול לחיות יותר דבא"י היה יכולת ובמציאות לחיות יותר ע"פ שפע הקב"ה רק הואיל להכניס ישראל לא"י והקב"ה מדקדק עמו כך על חטא קטן:
פסוק ג:ה' אלהיך הוא עובר לפניך. וכתיב אחר מלת הוא פסיק דהיינו שמלת הוא סמוך למעלה לה' אלהיך נראה לבאר דלכאורה יש לדייק הא ירבעם חטא בזה דאמר ה' אלקיך דהוי ככופר בעיקר ח"ו וכי משה רעיא מהימנא ידבר כדברים האלה אבל בדרך פשוט נוכל לתרץ דשכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה ואם השכינה מדברת שייך שפיר לומר ה' אלהיך אבל בדרך אחר נ"ל דלתירוץ ראשון קשה לפירש"י דאמר שנסתמו ממנו מעינות החכמה וא"כ נסתלק ממנו הנבואה אבל נראה כך דאיתא בגמ' כל מי שדר בח"ל וכו' וכאן הלכו ישראל לא"י והוא לא הלך הוי כמי שאין לו אלוה ולכך אמר ה' אלהיך הוא:
פסוק ג:יהושע הוא עובר לפניך כאשר דיבר ה'. נראה לבאר כך דלכאורה קשה על משה הלא הקב"ה צוהו כמה פעמים קח את יהושע ולמה הפציר בה' כ"כ הלא אין מלכות נוגע' בחברתה אפי' כמלא נימא וכבר נגזרה עליו גזירה אבל. נראה דשני משיחים הם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף והא דצריך לשניהם הוא הא' אשר יצא ויבוא לפניהם במלחמות וללחום קרב עם העובדי אלילים והא' כדי ללמוד עמהם תורה שלא יבטלו ח"ו מתורת ה' אפי' רגע אחת כדאי' אי ספרא לא סייפ' דבעת המלחמה אינן יכולים ללמוד היטב ולכך העמיד להם שנים וזהו הענין גבי משה דבודאי יהושע הוא היה מלך על ישראל להכניסם לא"י וללחום עבורם רק משה רצה ללמוד עמהם ולכך דייקא דאמר אשר יוציאם ואשר יביאם אבל אני אשב רק ללמוד אבל הקב"ה אמר לו כבר נגזרה גזירה וא"א להשיב רק באמת הקושי' במקומה עומדת אם יהושע ילחם מהיכן ילמדו תורה רק לא הוצרכו כלל ליהושע כי ה' איש מלחמ' שכביכול בעצמו הוא יוריש את כל הגוים האלה מפניכם ז"ש כאן ה' אלהיך הוא העובר לפניך הוא ישמיד וגו' יהושע הוא עובר לפניך כאשר דיבר ה' היינו שילמוד תורה עמכם:
פסוק ד:ועשה ה' להם כאשר עשה לסיחון ולעוג וגו' ועשיתם להם ככל המצוה אשר צויתי אתכם. נראה לבאר כך דבעמלק כתיב לא תחיה כל נשמה ולכך החיוב הוא להרוג אפי' הבהמו' וקשה אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא דהם היו מכשפים גדולים מאוד ועשו את עצמם בכישופיהם לבהמות ולכך הוצרכו להמית את הכל לקיים לא תחיה כל נשמה וקשה הלא בשבעה אומות ג"כ כתיב לא תחיה כל נשמה ואפ"ה לא הרגו את הבהמות רק הענין הוא כך דכישופים היה שהיו מכוונים השעה שהחמה באה למזל פלוני אשר טוב לעשות בו כמו שירצו ואז הם עושים בכישופיהם וניאופיהם וזה לא שייך ביהושע דיהושע היה מעמיד החמה וא"א להם לעשות כישוף ולא היו יכולין להפוך את עצמם לבהמות ולכך לא הוצרכו להרוג את הבהמות וכמ"ש בימי סיחון העמיד ג"כ החמה וז"ש ועשה ה' להם כאשר עשה לסיחון ולעוג דהיינו שיעמוד החמה ולכך כתיב בתריה בפסוק של אחריו ועשיתם להם ככל המצוה דהיינו שתוכלו לקיים לא תחיה כל נשמה:
פסוק ו:חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלהיך הוא ההולך עמך. הנה לכאורה קשה דאמר להם אל תיראו וגבי יעקב אבינו ע"ה כתיב ויירא יעקב מאד שמא יגרום החטא אבל נראה כך דביהושע נמי כתיב ויהי כראותו מלאך ה' צבאות עומד לפניו ויחרד מאוד וקשה על מה חרד אבל נראה דודאי אין אדם יכול לשמור דרכו וליישר אורחותיו שלא יפגום ח"ו בדבר קטן רק ה' הוא נושא פנים כדכתיב ברוב פשעים תכסה אהב' אבל במלאך לא שייך זה דכתיב השמר לך כי לא ישא לפשעכם דהמלאך אינו נושא פנים כלל וזהו דיהושע היה סבור שה' עמו ולכך כשראה כי מלאך ה' צבאות עומד לנגדו חרד שלא ישא לפשעיהם וזה הענין גבי יעקב דלכאורה קשה על יעקב אם היה ירא מעשו למה ברח מלבן הלא לבן הפציר בו שלא ילך מאתו כמ"ש ויברכני ה' בגללך אלא ודאי הבטחת יעקב היה באמת על ה' שאמר והנה אנכי עמך ובאם ח"ו יעבור על איזה נדנוד עבירה על כל פשעים תכסה האהבה אבל השתא דכתיב ויקרא את המקום ההוא מחנים ופירש"י על שם כיתות מלאכים שפגע בדרך וזהו מורא של יעקב שירא פן עבר על נדנוד עבירה כי אין צדיק בארץ וגו' והמלאך לא ישא לפשעו וז"ש כאן אל תיראו ואל תערצו דהואיל כי ה' אלקיך עמך וישא לפשעכם:
פסוק ז:ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו וגו' כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ וגו'. פרש"י דמשה אמר ליהושע זקנים שבדור יהיה עמך ואמר הקב"ה דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור ויש לדייק מה היה בזה טענת הקב"ה ומשה ועוד למה באמת כשאמר משה האנכי הריתי וגו' אמר הקב"ה אספה לי שבעים איש ולמה ביהושע לא רצה ליתן לו הזקנים לסייעהו ונראה כך כי בעון הדור רבו שרי' דהיינו אם השרים הם רבים זה מושך לכאן וזה מושך לכאן ובין כך הדור רק רע כל היום וכן אם הם ב' נביאים הוא ג"כ כך וזהו הענין גבי משה דכתיב בזקנים אלדד ומידד מתנבאים במחנה ואמר יהושע אדוני משה כלאם ופירש"י הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים מאליהם ויש לדייק חדא וכי הי' יהושע ח"ו לעצור את הנבואה מלבטלם ועוד מה אמר הטל עליהם צרכי ציבור הא בשביל כך באמת ניתן להם הנבואה לעסוק בצרכי צבור אבל נראה כנ"ל ששני נביאים לא יכלו להיות שמכלים ח"ו את ישראל דלכאורה יש לדייק כאן מה אמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך היד ה' תקצר ומה היה צריך כלל לנבואה של משה אבל לפי מ"ש ניחא כדי שיהיה נבואה אחת אבל נבואת אלדד ומידד הנבואה היה בא עליהם לכל אחד מהם מהקב"ה ולא מהשפעת משה דאל"כ לא היו מתנבאים כלל משה מת רק דהנבואה היה בא עליהם מהקב"ה לכל אחד בפ"ע וזה שאמר יהושע למשה אדוני משה כלאם והיינו כפירש רש"י הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים מאליהם דהיינו נבואה אשר בא עליהם ולא מהשפעתך ומנבואתך זה אי אפשר כלל באם תטיל עליהם צרכי צבור דאל"כ יקויים הכתוב בעון הדור רבו שרים ואיתא דזקנים שבדור היה אומרים פני משה כפני חמה דאורו היה גדול והיה יכולת באמת להשפיע מאורו לאחרי' אבל פני יהושע הוא כפני לבנה והיה אורו מעט הכמות ואינו יכול להשפיע לאחרי' ומשה היה סבור מגודל עונתנותו דיהושע ג"כ יכול להשפיע על אחרים מהשפעת שכינתו דלכך אמר לו הקב"ה אתה והזקנים אשר אתך דתשפיע מנבואתך שיהיו כדומה לך אבל הקב"ה ידע שיהושע לא היה ביכולת כלל להשפיע מנבואתו לאחרים ולכך אמר דבר אחד לדור דהיינו ב' נביאים המה רק מקלקלין את הדור:
פסוק ח:וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך לא תירא ולא תחת. איתא בזוהר הקדוש דאם הוא צדיק גמור השכינה הולך לפניו דיכול להציץ ולהסתכל בשכינה אבל אם הוא אינו צדיק גמור השכינה הולכת מאחריו דעל שאינו זך ובהיר אינו יכול להציץ בשכינה וז"ש ה' הוא ההולך לפניך ובודאי צדיק גמור אתה ולכך לא תירא ולא תחת כי ה' מחסך והוא יהיה בסעדך:
פסוק ט:ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' ואל הזקנים. נראה לבאר דדוד המלך ע"ה אמר זמירות היו לי חוקיך ובזה חטא ואמר הקב"ה דיהיה נכשל דטעה אח"כ ואמר להניח הארון על העגלה ומה זה מדה כנגד מדה ונראה דהעיקר הוא דצריך האדם ליגע על התורה כי יגעתי מצאתי תאמין והוא אמר זמירות היו לי חוקיך ולא ליגע ולכך הענישו דטעה בארון להניח הארון על העגלה אינו צריך ליגע רק התורה צוה בכתף ישאו דצריך ליגע על התורה ושפיר הוי מדה כנגד מדה וז"ש כאן ויתנה אל הכהנים הנושאים דהיינו שיגע על התורה כמו הכהנים הנושאים את הארון בכתף:
פסוק י:ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה וגו' תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. דהענין הוא למה באמת שנת שביעית שמטה משום דכל ו' שנים אין יכולים ללמוד בהתמדה גדולה אודות שאין להם פנאי מחמת החרישה והזריעה ולכך היו עושין שמטה בשביעית ללמוד בהתמדה ולכך לאחר השמטה תרצה לחשוב שכבר למדת בשנת השמטה כדי צרכך ולכך אמר מקץ שבע שנים היינו תיכף אחר השמטה תשוב לתורה. באופן אחר נראה דאיתא במדרש בראשית ברא בשביל תורה שנקרא ראשית ואיתא שם ג"כ בראשית בשביל משה שנקרא ראשית ונראה דחד טעם הוא דבראשית פירושו ב' ראשית דהיינו תורה זה שמטה הוא לפי ימי השבוע ונמצא שנה ראשונה של שמטה שקורין משנה תורה היא נגד יום וביום א' נברא שמים וארץ ובודאי נברא בשביל משנה תורה וז"ש במדרש בשביל משה שהוא אמר משנה תורה שמים וארץ נברא בשביל תורה שנתן מרע"ה ומשנה תורה הוא נגד יום א' ולכך צריך ללמוד משנה תורה שנה אחר השמטה:
פסוק יב:הקהל את העם האנשים והנשים והטף. איתא בגמ' טף למה באו כדי ליתן שכר למביאיהן נראה לבאר דאי' בגמ' נשים במה זכיין על מה דמקריין בנייהו לבי רב דהיינו דכל הטבע של תינוק הוא לאמו כאשר ייעד הכתוב במשלי בן כסיל תוגת אמו וכן להיפוך דהכל תלוי באמו וז"ש בגמ' נשים במה זכיין לתינוק והיינו שיהיה התינוק נקרא על שמה ואמר על דמקריין בנייהו לבי רב וזה ג"כ הענין דשאלו לבי קמחית מה עשית שזכית לכך והקשה מהרש"א למה לא שאלו לאביו ולמה שאלו דוקא לאמו ולפי הנ"ל ניחא דהכל תלוי באמו וז"ש טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן שיהיה שכרה והיינו המעשים של התינוק או בדרך אחר נראה דהנה השכר של התינוק עד י"ג שנים הוי' לאב ולאם ונראה ליתן טעם וזה הואיל והם מייגעי' עצמם בגופם ובממונם ללמוד לבנם להדריכו ולכך אית להם זכות בעובדא דברא וז"ש טף למה באו כדי ליתן שכר של התינוק למביאיהן לבה"כ ולבהמ"ד: