פסוק ג:הוא עבר לפניך. מימריה עבר קדמך. ובנ"א "הוא עבר קדמך" ולא הרחיק ההגשמה, עי' בהקדמה כוללת.
פסוק ו:ה' אלהיך הוא ההלך עמך, ארי ה' אלהך מימרה מדבר קדמך. עמ"ש החכם רוו"ה שזאת הגירסא היתה לפני הרמב"ם ולא ק' קושית הרמב"ן בפ' ויגש, ועמ"ש בהקדמה כוללת.
פסוק ז:ואמץ, ואלים. ובנ"א ועלים בע' וכ"כ רש"י (במס' סוטה י"ב ע"ב).
פסוק ז:אלהים, עם עמא. לא ת' "ית עמא" משום שמלת "תבוא" שלפני זה, היא בקל (ולא יתכן לבוא אחריה מלה ביחס הפעול וכמ"ש רש"י לחלק בין מאמר משה "כי אתה תבוא" ובין מאמר הקב"ה [יהושע א'] "כי אתה תביא את העם" וע"ד אגב נעיר את עיני הקורא לראות כי ציון המ"מ ברש"י הוא ט"ס, כי ביהושע א' לא נמצא פסוק כזה ורק [שם פסוק י'] נמצא "כי אתה תנחיל את העם" כמ"ש כאן "ואתה תנחילנה אותם" וצ"ל "לקמן פסוק כ"ג").
פסוק יא:לראות לאתחזאה. ולעיל (ט"ז ט"ז) תרגם "תחזון"? ובחומשי הח' רוו"ה גם שם הגי' "יתחזי".
פסוק טז:וקם העם הזה, ויקום עמא הדין. אף שהוא אחד מן המקראות שאין להם הכרע (ע' יומא דף נ"ב ע"א ושם ברש"י) הכריע הת"א לחבר "וקם" את שלאחריו, מפני שפשט הכתיב והנגינה מורים כן.
פסוק טז:וזנה, ויטעי. ועזבני, וישבקון. ת' בל"י ובל"ר מפני שעם הוא שם הקבוץ והתאר או הפעל הנאמר עליו יבוא גם בל"י גם בל"ר, וכעדות הכתוב שאח"ז "וחרה אפי בו" בל"י, ועזבתים, והסתרתי פני מהם" בל"ר [ורק בכ"י הנוסח ויטעון].
פסוק טז:אלהי נכר הארץ. טעות עממי ארעא. הוא כמ"ש רש"י "גויי הארץ" וחסר המתואר "עמי" ולכן ת' "בקרבו, ביניהון" ולא כמ"ש הרמב"ן.
פסוק יז:והסתרתי פני, ואסלק שכינתי. הוא להרחקת ההגשמה, כמ"ש הרמב"ם במו"נ בכמה מקומות, וכאשר הרחבנו הדברים בענין זה בהקדמה כוללת.
פסוק יז:לאכול, למבז. ר"ל להאכל מצריו, ולא כמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים לבהמה האוכלת".
פסוק יט:השירה, תשבחתא. מוסב על שירת האזינו (וכמ"ש רש"י).
פסוק כג:ויצו, ופקד. ערש"י שכתב "מוסב למעלה כלפי שכינה" וערמב"ן שהביא דברי רש"י וכתב "ויפה פירש" ולא כהראב"ע שכתב שמוסב על משה שאיך יאמר משה "ואנכי אהיה עמך" ? וע' במיני תרגומא שנתקשה מאד בדברי רש"י, איך הוציא הפסוק ממשמעותו, מחמת הכנוי שבמלת "נשבעתי" ? הלא משה אמר "ונתתי מטר ארצכם ונתתי עשב בשדך" ? עד שמצא און לדברי רש"י מסוף הפסוק "ואנכי אהיה עמך", ואני בעניי עדנה לא אדע מאי אולמיה דסיפיה דקרא "ואנכי אהיה עמך" ממלות "אשר נשבעתי" ואם נוכל לומר שמשה אמר בשם ה' "נשבעתי" מדוע לא יאמר ג"כ בשמו "ואנכי אהיה עמך" ולדעתי נפל ט"ס בדברי רש"י ובו כשלו רבים וכן שלמים, כי מלת "למעלה" צ"ל לבסוף, ואלה דבריו, "מוסב כלפי שכינה כמו שמפורש למעלה" ור"ל לעיל בפסוק ז', וכוונתו על דרשת רז"ל שהביא שם " שדרשו הפסוק הזה וכפי שהראינו שם שנאמר מפי ה' ולא מפי משה, ומעתה אין לנו להתקשות בדברי רש"י, יען כי הוא הביא רק את דרשת רז"ל והוא במס' סנהדרין ח' ע"א.