פסוק ב:וילך משה וגו' אנכי היום. היום מלאו ימי ושנותי ביום זה נלדתי וביום זה אמות:
פסוק ב:לא אוכל עוד לצאת ולבא. יכול שתשש כחו, תלמוד לומר (דברים לד, ז) לא כהתה עינו ולא נס לחה אלא מהו לא אוכל, איני רשאי, שנטלה ממני הרשות ונתנה ליהושע. דבר אחר, לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה:
פסוק ב:וה' אמר אלי. זהו פרוש לא אוכל עוד לצאת ולבא, לפי שה' אמר אלי:
פסוק ו:לא ירפך. לא יתן לך רפיון להיות נעזב ממנו:
פסוק ז:כי אתה תבוא את העם הזה. ארי את תיעול עם עמא הדין משה אמר לו ליהושע, זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע, כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם (דברים לא, כג), תביא על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן. דבר אחד לדור, ולא שני דברים לדור:
פסוק ט:ויכתב משה וגו' ויתנה. כשנגמרה כלה, נתנה לבני שבטו:
פסוק י:מקץ שבע שנים. בשנה ראשונה של שמטה, בשמינית ולמה קורא אותה שנת השמטה, שעדין שביעית נוהגת בה, בקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית:
פסוק יא:תקרא את התורה הזאת. המלך היה קורא מתחלת אלה הדברים, כדאיתא במסכת סוטה (מא, א), על בימה של עץ שהיו עושין בעזרה:
פסוק יב:והטף. למה בא, לתת שכר למביאיהם:
פסוק טז:נכר הארץ. גויי הארץ:
פסוק יז:והסתרתי פני. כמו שאיני רואה בצרתם:
פסוק יט:את השירה הזאת. (לקמן לב, א) האזינו השמים עד (לב, מג) וכפר אדמתו עמו:
פסוק כ:ונאצוני. והכעיסוני, וכן כל נאוץ לשון כעס:
פסוק כא:וענתה השירה הזאת לפניו לעד. שהתריתי בו בתוכה על כל המוצאות אותן:
פסוק כא:כי לא תשכח מפי זרעו. הרי זו הבטחה לישראל, שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי:
פסוק כג:ויצו את יהושע בן נון. מוסב למעלה כלפי שכינה, כמו שמפורש (פסוק כא) אל הארץ אשר נשבעתי (להם):
פסוק כו:לקח. כמו (שמות כ) זכור, (דב' ה) שמור, (שמו"ב ג) הלוך:
פסוק כו:מצד ארון ברית ה'. נחלקו בו חכמי ישראל בבבא בתרא (יד, ב) יש מהם אומרים דף היה בולט מן הארון מבחוץ ושם היה מנח. ויש אומרים מצד הלוחות היה מנח, בתוך הארון:
פסוק כח:הקהילו אלי. ולא תקעו אותו היום בחצוצרות להקהיל את הקהל, לפי שנאמר (במדבר י, ב) עשה לך, ולא השליט יהושע עליהם בחייו של משה ואף בחייו נגנזו קודם יום מותו, לקים מה שנאמר (קהלת ח, ח) ואין שלטון ביום המות:
פסוק כח:ואעידה בם את השמים ואת הארץ. ואם תאמר הרי כבר העיד למעלה (לעיל ל, יט) העידתי בכם היום וגו', התם לישראל אמר, אבל לשמים ולארץ לא אמר, ועכשיו בא לומר האזינו השמים וגו':
פסוק כט:אחרי מותי כי השחת תשחתון. והרי כל ימי יהושע לא השחיתו, שנאמר (יהושע כד, לא) ויעבדו בני ישראל את ה' כל ימי יהושע, מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו, שכל זמן שיהושע חי נראה למשה כאלו הוא חי: