וילך משה
בשני הפרקים הקודמים אסף משה את "כל איש ישראל", כרת עמם ברית והודיע להם את אשר יקרה בעתיד. והנה מיד עם סיום דבריו, נאמר "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" (דברים לא, א). להיכן הלך משה? המפרשים התלבטו בעניין זה, ראה רמב"ן, אבן עזרא, אור החיים ועוד.
בדברי חז"ל מצינו דברים מחודשים, שמשה בנה שני משכנות. על הפסוק "והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אֹתה והותר" (שמות לו, ז) דרשו "נכנס משה אצל בצלאל, ראה שהותיר מן המשכן. אמר לפני הקב"ה, רבון העולם, עשינו את מלאכת המשכן והותרנו, מה נעשה בנותר? אמר לו, לך ועשה בהם משכן לעדות. הלך משה ועשה בהן. כיון שבא ליתן חשבון, אמר להם, כך וכך יצא למשכן, וביתר עשיתי משכן לעדות. הוי 'אלה פקודי המשכן, משכן העדות' (שמות לח, כא)". הרי שמשה הקים שני משכנות.
וכן איתא בספרי זוטא: "'ונלוו עליך'... 'ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל', אמר ר' שמעון, הא למדנו שהן שני אהלות, אהל העבודות ואהל הדברות" (פיסקא יח, אות ד). וכן דרשו בילקוט שמעוני, על הפסוק "ויצא משה וידבר אל העם את דברי ה'. ויאסף שבעים איש מזקני העם, ויעמד אתם סביבת האהל" (במדבר יא, כד): "באהל הדברות, שהוא חוץ מן המחנה. שני אהלים עשו, אהל לעבודה ואהל לדברות, וכמדת הפנימי כך היה החיצון וכו'. שני אהלים עשו, וכן ארכו שלֹשים אמה על רוחב עשר כפנימי. שכן אתה מוצא 'ויאסוף שבעים איש מזקני העם ויעמד אותם סביבות האהל'" (פרשת בהעלותך, רמז תשלז).
אוהל העבודות שימש לעבודה, והכיל את העזרה, ההיכל וקודש הקודשים, ובתוכו הארון והכפורת; אוהל הדיברות עומד מחוץ למחנה ועליו נאמר "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה... והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה. והיה כצאת משה אל האהל, יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו, והביטו אחר משה עד בֹאו האהלה" (שמות לג, ז-ח). אוהל העבודות היה משמש המשך להר סיני, כדברי הרמב"ן בריש פרשת תרומה, ומשם קיבל משה את התורה מפי הגבורה, כבמעמד הר סיני; ואוהל הדיברות, שהיה מחוץ למחנה, היה משמש להשמיע לעם את דבר ה'. שם בא דבר ה' אל משה שלא במסגרת מתן תורה, ככתוב "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה" (שמות לג, יא). על אוהל זה היה ממונה יהושע בן נון, כמ"ש "ומשרתו יהושע בן נון נער, לא ימיש מתוך האהל" (שם שם).
עפ"י מדרשים אלו ביאר הרב גורן זצ"ל, בספרו תורת המקרא, שכל זמן שמשה היה במנהיגותו, הוא היה נכנס לקודש הקודשים להמשך קבלת התורה, ומשם היה פונה אל האוהל שמחוץ למחנה לדבר אל העם. אולם ביום שמלאו לו מאה ועשרים שנה, ניטלה ממנו רשות ההנהגה ונמסרה ליהושע, כמו שכתב רש"י בפרשה על הפסוק "לא אוכל עוד לצאת ולבוא" (דברים לא, ב), ושוב לא היה רשאי להיכנס לקודש הקודשים, לבין שני הכרובים, כי פסקה ממנו השראת השכינה של הר סיני, אבל עדין היה רשאי להכנס לאוהל הדיברות כדי ללמד תורה לישראל. על הליכה לאוהל הדיברות מדברת פרשתנו, "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל". שם אמר להם "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא". ושם הכתיר את יהושע, ושם מסר לכל שבט את ספר התורה - כמבואר ברמב"ם בהתחלת ההקדמה לפירוש המשניות - זהו שנאמר בסוף הפרשה "לקֹח את ספר התורה הזה" (דברים לא, כו).
ברם בתורת החסידות מתבארת הליכתו של משה בנוסח אחר. "ונתתי לך מהלכים בין העֹמדים האלה" (זכריה ג, ז) - האדם נקרא הולך בניגוד למלאך הנקרא עומד. יכולת הבחירה החופשית מעניקה לאדם את האפשרויות ללכת, להתקדם, ברם המלאכים בהיותם משוללים בחירה חופשית, אינם עולים ואינם יורדים, רק האדם הולך. "כי הֹלך האדם אל בית עולמו" (קהלת יב, ה) - כל ימיו הוא אמור להתקדם במעשים טובים לקראת בית עולמו, ולזה צריכה להיות שאיפתו. לא לעמוד במקום אחד ובמדרגה אחת, אלא ללכת ולהתקדם. פעמים שנכשל ונופל, אך "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד, טז). כל ירידה יכולה לשמש מנוף לעלייה, והרי היא כירידה לצורך עליה, וגם ירידתו עלייה תחשב לו.
התורה מעידה כאן על משה ביומו האחרון, "וילך משה", שכל ימיו הלך מחיל אל חיל, עלייה אחר עלייה; עד שביומו האחרון אמר "לא אוכל עוד לצאת ולבוא" - שהיא המדרגה האחרונה.
***
באגרת לתלמיד, שהתלונן על כישלונות וחסר הצלחה, כתב הרב הוטנר זצ"ל:
זוהי רעה חולה שאנו מתעסקים בצדדי השלמות של גדולי ישראל ואיננו מתייחסים למאבקים ולכישלונות שלהם, כאילו נולדו גדולים בקומתם וצביונם. התוצאה היא שנער בעל שאיפות שנכשל, דומה בעיניו כאילו אינו מתאים להיות שתול בבית השם. צריך לחנך שהעיקר באדם היא לא השלוה של היצר הטוב, אלא המלחמה של היצר הטוב.להיות מודעים לכך שאדם עומד להיות נכשל, ויחד עם זאת לדעת שלפעמים מפסידים את הקרב כדי לנצח בסוף המלחמה. החכם מכל אדם אמר "שבע יפל צדיק וקם" (משלי כד, טז). טפשים חושבים שהכוונה בדרך רבותא. אף על פי ששבע יפול צדיק, מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק דרך "השבע נפילות" שלו (אגרות וכתבים עמ' ריז).