פסוק א:וילך ב"ג המלך שבת תשובה וילך. פי' ב"ג המלך כשחל ר"ה יום ב' או ג' אז נצבים וילך נפרדים:
פסוק א: וילך משה לעיל מיניה כתיב לאברהם ליצחק וליעקב וסמיך ליה וילך משה, שהלך אליהם להגיד להם כי קיים הקב"ה את שבועתו והכניס ישראל לארץ. ואיתא במדרש מכאן שהמתים מספרים זה עם זה:
פסוק ב:ו לבוא. מלא וי"ו. שלא אוכל עוד לבוא בששה סדרי משנה:
פסוק ג:ה' אלהיך הוא עובר לפניך הפ' מתחיל ומסיים בשם, לומר שהקב"ה הולך לפני ישראל ולאחריהם. וכן כתיב כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל:
פסוק יא:בבוא כל ישראל מלא וי"ו, כי ו' היו באים. כהנים, וזקנים, אנשים, ונשים, וטף, וגרך:
פסוק יב:העם האנשים בגי' זה שהם באים ללמוד:
פסוק יד:הן קרבו ימיך למות אמר מרע"ה, רבש"ע, בזה הלשון שבחתיך שאמרתי הן לה' אלהיך השמים וכו' ובדרך זה אתה מבשרני למות. א"ל הקדוש ברוך הוא וכי לא אמרת והן לא יאמינו לי. וכן כתוב יען לא האמנתם בי:
פסוק טז:וקם העם תגין על הקו"ף, לו' שימאסו בק' ברכות. ובבנין של שלמה שהיה היכלו ק' אמה:
פסוק טז: העם הזה וזנה אחרי בגימ' זה הוא מנשה:
פסוק יז:והסתרתי פני מהם והיה לאכול ס"ת בגימט' המן. וזהו שדרשו בחולין, ואנכי הסתר אסתיר, רמז לאסתר:
פסוק יז: ומצאהו חסר וי"ו, לומר ששה פעמים גלו. ג' ע"י סנחריב. וג' ע"י נבוזראדן:
פסוק יז: הרעות האלה בגי' ארבע גליות:
פסוק יט:ולמדה את בני ישראל כגי' הן תורה בכתב:
פסוק יט: שימה בפיהם בגימ' זה תלמוד:
פסוק כז:ואף כי אחרי מותי כ"י שנים אחרי מותי. יהושע פרנס את ישראל כ"ח שנה וב' שנים האריכו הזקנים:
פסוק כט:הרעה באחרית הימים ר"ת עולה בגי' גוג:
פסוק כט: וקראת ד'. וקראת אתכם הרעה. וקראת שמו ישמעאל. וקראת שמו עמנואל. וקראת ישועה חומותיך. כשתקרה אתכם הרעה, וקראת. שמע אל, שתתפלל לאל שישמע אליך, ושיהיה עמנו אל, ותשוב אליו בתשובה, אז וקראת ישועה חומותיך: