פסוק ב:רש"י. דיבורי המתחיל לפסוק זה אינם לפי הסדר, וכבר תיקן זאת ר' אברהם ברלינר ז"ל במהדורתו, וכן הוא בחומש "תורת חיים". (פ' נצבים וילך תשל"ה)
פסוק ב:אבל בדפו"ר כמו בחומש שלפנינו! (פ' וילך תשמ"ט)
פסוק ב:רש"י ד"ה וה' אמר אלי, זהו פירוש וכו'. משהו קשה לי בפירושו זה. ולכאורה העניין הוא להגדיר טיבה של ו"ו זו. ולכאורה צריך להמתין לר' אהרן מירסקי, לכשיתפרסם סוף סוף פירושו לדברים ב"דעת מקרא". (פ' נצבים וילך תש"ס)
פסוק ב:ואכן הוא מפרש בפשטות, שלא כרש"י, ו"ו במקום ועוד. ע"כ. כלומר, לא רק שאיני יכול, אלא גם ה' אמר אלי וכו'. (פ' נצבים וילך תשס"ב)
פסוק ג:"ה' אלהיך הוא עֹבר לפניך... יהושע הוא עֹבר לפניך" וגו'. התקשיתי למצוא הבדל בין שתי "עבירות" אלה ורק בתרגום יונתן בן עוזיאל מצאתי - "עביר... וטייל". (פ' נצבים וילך תשנ"ז)
פסוק ו:רש"י ד"ה לא ירפך, לא יתן לך רפיון להיות נעזב ממנו. ע"כ. מסתבר שבסוף ד"ה חסר כאן וגו', שהרי להיות נעזב ממנו הוא פירושו של "ולא יעזבך" ולא של "לא ירפך". (פ' וילך תשמ"ו)
פסוק ו:ובאמת בדפו"ר ד"ה הוא לא ירפך ולא יעזבך. אולם עצם פירושו של רש"י ומה מכריחו שלא לומר לא ירפה אותך, עדיין לא ברור לי, על אף דברי "שפתי חכמים" (אות ג). (פ' נצבים וילך תשמ"ח)
פסוק ו:כלומר, לכאורה הרבה יותר פשוט לפרש כשני דברים נפרדים, וכפי שרומזת ו"ו־החיבור, כפי שביאר ר"ע ספורנו: "לא ירפך - כי יחזיק בידיך בעת המלחמה". (פ' וילך תשנ"ה)
פסוק ז:רש"י ד"ה כי אתה תבוא את העם הזה, ...דַבָּר אחד לדור וכו'. לדברי ר' רפאל בנימין פוזן שי' "דַּבָּר" הוא מנהיג, השווה אונקלוס (שמות ג, א) שתרגם "וינהג את הצאן": ודבר ית ענא. (פ' וילך תשנ"ה) הערת הרב איתן שנדורפי שי': וכן ברש"י למסכת סנהדרין (ח ע"א ד"ה דבר אחר). הערת ר' רפאל בנימין פוזן שי': לשון הנהגה מתורגם בקביעות בפועל "דבר": "וַיִּנְהַג את הצאן" (שמות ג, א) "וּדְבַר יָת עָנָא", "וַה' נִהַג רוּחַ קָדִים" (שם י, יג) "דַּבַּר רוּחַ קִדּוּמָא", וכן (בראשית לא, יח): "וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ" - "וּדְבַר יָת כָּל גֵּיתוֹהִי" (ובמקצת נוסחים: וְדַבַּר). ואף על פי שפועל דב"ר במשמע הנהיג אינו מופיע בחלקים הארמיים שבמקרא, בהשפעת הארמית חדר דב"ר לעברית המקראית. ומכאן גם "אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי" (בראשית לג, יד) "וַאֲנָא אֲדַבַּר בִּנְיָח". (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)
פסוק ז:"...כי אתה תבוא" וגו'. ראה "אור החיים" הק' באשר להבדל בין פסוק זה ולהלן (פסוק כג) "כי אתה תביא". שני דגשים יש כאן: (א) ה' הוא המביא את ישראל אל ארצם. (ב) שליח ה' להביא את ישראל לארצם הלוא הוא יהושע בן נון ולא אחר זולתו - "דַּבָּר אחד לדור". (פ' שופטים תשנ"ה)
פסוק יב:רש"י ד"ה והטף, ...לתת שכר למביאיהם (חגיגה ג ע"א). נשאלת השאלה: אם גם הנשים נצטוו לעלות ירושלימה, כלום היתה אפשרות להשאיר את הטף לבדם? אלא הכוונה ליתן למביאיהם שכר מצוּוה ועושה שגדול משכרו של מי שאינו מצווה ועושה. מפי ר' יצחק הדס שי'. (פ' נצבים וילך תש"ם)
פסוק יב:ביקשתי לשאול את בעל השמעתתא, ר' יצחק הדס שי', מהיכן שמע, אך הוא לא זכר. אמר על זכרונו - זכרונו לברכה. (פ' האזינו תשס"ו) הערת הרב איתן שנדורפי שי': בספר "מעינה של תורה" על אתר מובא רעיון זה בשם "ילקוט האורים" לרבי משה אורי קלר, איש צאנז. הערת ר' שמואל עמנואל שי': הוורט נחמד, אבל מסופקני אם זו אכן הכוונה של דברי רבי אלעזר בן עזריה, כי הרי לא כתוב 'לתת יותר שכר למביאיהם', אלא "לתת שכר למביאיהם". וגם אחרי שכרם של המביאים, עדיין שאלה גדולה היא: מדוע באמת צריכים להביא את "בניהם אשר לא ידעו"? ואולי בגלל שאלה זו, הרש"ר הירש מציין, שלדעת המהרש"א "בניהם אשר לא ידעו" אינם "הטף", אלא ילדים גדולים יותר, קטנים שהגיעו לחינוך.
פסוק יד:רש"י ד"ה ואצונו, ואזרזנו. ע"כ. כלומר לא נאמר כאן ציווי ליהושע, אלא לחזקו ולאמצו. ועיין רמב"ן "...שאמנה אותו נגיד ומְצַוֶּה על ישראל" וכו', ומעין זה, אף כי בהסתמך על פסוק אחר, גם "אור החיים" הק', כלומר "ואצונו" מעין לשון הפעיל - אעשה אותו מצווה. ודומה שזוהי גם כוונת אונקלוס. והשווה דברי רש"י (ויקרא ו, א ד"ה צו את אהרן) על זירוז במקום שיש חסרון כיס של המצטווה, דהיינו כאן - של יהושע שעלול להפסיד המלוכה. אך השווה לשון "ויצו" להלן (פסוקים כג ו-כה). (פ' נצבים וילך תשמ"ט, למחרת שובנו מטיולנו בפראג)
פסוק טז:רש"י ד"ה נכר הארץ, גויי הארץ. ע"כ. והוא כמו אונקלוס - עממי ארעא. וראה דברי ריב"א (בשם הרב רבי אליקים) המובאים בחומש "תורת חיים" (הערה 10), זו לשון ההערה: "ובא ללמדנו שאין לפרש אלהי שהוא נכר, שאם כן היה לו לכתוב 'אלהים נכרים' שהרי אלהים הוא לשון רבים", אלא שקשה לי עליה, מה הרווחתי, הרי גם "גויי" הוא לשון רבים, ובכל זאת מפרש רש"י את לשון היחיד "נכר" על־ידי הרבים - "גויי". וצריך עיון. (פ' נצבים וילך תש"ס)
פסוק כ:רש"י ד"ה ונאצוני, ...כל נאוץ לשון כעס. ע"כ. דומה שיש להבחין בין נא"ץ כפועל עומד או יוצא. כפועל עומד הוא לשון כעס. (פ' וילך תשנ"ב)
פסוק כ:וראה להלן (לב, יט) וראב"ע שם. (פ' האזינו תשנ"ו)
פסוק כב:"ויכתב משה את השירה הזאת" וגו'. הכוונה לשירת האזינו, וכדברי רש"י למעלה (יט, ד"ה את השירה הזאת), וכך גם להלן (פסוק ל), כלומר נצטוו לכתוב את השירה עוד לפני שנאמרה, וכך גם משה רבנו ע"ה - כתבה לפני שאמרה, וזה קצת קשה. (פ' וילך תשס"ו) וראה "העמק דבר" על אתר. לדבריו, הכתוב מודיע זריזותו של משה על ידי כתיבת השירה מוקדם יותר, והכוונה היא שתיכף כשכלה הדיבור עם משה, בעוד השכינה באוהל מועד וה' מדבר עם יהושע, הסתלק משה רבנו והזדרז למצוות הכתיבה.
פסוק כג:רש"י ד"ה ויצו את יהושע בן נון, מוסב למעלה, כלפי שכינה, כמו שמפורש וכו'. לכאורה מבקש רש"י לקבוע את נושא המשפט, והוא ה' המוזכר למעלה בפסוק טז. (פ' וילך תשנ"ט)
פסוק כה:"ויצו משה את הלוים נֹשאי ארון ברית ה' לאמר. לקֹח את ספר התורה הזה" וגו'. השווה לאמור למעלה (בפסוק ט): "ויכתֹב משה... ויתנה אל הכהנים בני לוי הנֹּשאים את ארון ברית ה'" וגו'. וצריך עיון, למה הכהנים, וגם צריך עיון שנשיאת הארון מיוחסת כאן לכהנים, והרי הלויים נשאוהו, השווה במדבר (ג, לא). (פ' נצבים וילך תשס"ד)
פסוק כה:ואם תאמר ש"הנשאים" מוסב על "בני לוי הנֹשאים את ארון ברית ה'", והכוונה אכן ליתנו דווקא לכהנים, מה חשוב להזכיר כאן את תפקיד בני לוי? (פ' נצבים וילך תשס"ד) הערת הרב איתן שנדורפי שי': שיטות שונות מוצאים אנו בשאלה על מי הוטלה מצוות נשיאת ארון הברית - על הכהנים או על הלויים? ראה אריכות דברים בזה ב"הדר העולם" (עמ' 271). והרי סיכום השיטות: דעת הרמב"ם בספר המצוות (עשה לד) היא שהמצוה מוטלת לדורות רק על הכהנים, וכן דעת רבנו בחיי (למעלה ח, ד ד"ה ורגלך לא בצקה) ובעל "תרומת הדשן" (באורי מוהרי"א למעלה פסוק ט).
פסוק כה:דעת הרמב"ן (השגות לספר המצוות שורש שלישי) היא שהמצוה מוטלת על כל שבט לוי, וכן כתב בעל "ספר החינוך" (מצוה שעט).
פסוק כה:מפרשי המקרא, ברובם, סבורים שמצוה זו הוטלה על הלויים לבדם.
פסוק כו:"לקֹח... (לבני לוי - לא במישרין)... ושמתֶּם (ישירות, בלשון רבים)... בְּךָ (לשון יחיד)... את מריך ואת ערפך (כנ"ל)... עמכם... היתם (לשון רבים - עד סוף העניין)". המעברים תמוהים, והרי זה עסק בשביל פרופ' אהרן מירסקי שי', לכשיצא סוף סוף פירושו לספר דברים ב"דעת מקרא". (פ' וילך תשנ"ט)
פסוק כו:ב"ה יצא, אך לצערי אין הערה לזה. (פ' וילך תשס"ב)
פסוק כו:רש"י ד"ה מצד ארון ברית ה', נחלקו בו חכמי ישראל בבבא בתרא (יד ע"ב), יש מהם אומרים דף היה בולט וכו'. וראה דברי רש"י למעלה (י, א ד"ה בעת ההוא) ששני ארונות היו, אחד שעשאו משה ואחד שעשאו בצלאל. הראשון יצא עמהם למלחמה, והשני - לא, חוץ מאשר בימי עלי. ולכאורה היה רש"י צריך לומר כאן, באיזה משני הארונות מדובר כאן. ועל החולקים בבבא בתרא צריך לשאול, מה עניין מחלוקתם, כלומר למה קשה לקבל ששמו ספר תורה זה בארון שעשאו משה רבנו ע"ה. ודומה שהמחלוקת שם היא באשר לפירוש "ארון ברית ה' אלהיכם" שבכאן. (פ' שופטים תשנ"ה) הערת הרב איתן שנדורפי שי': לעניות דעתי פשוט הוא שמדובר בארון שהיה בקדש הקדשים, שעשה בצלאל, ולא בארון שעשה משה שבו שברי לוחות.
פסוק כח:רש"י ד"ה הקהילו אלי, ולא תקעו אותו היום בחצוצרות להקהיל את הקהל, לפי שנאמר, "עשה לך" (במדבר י, ב). ולא השליט יהושע עליהם בחייו של משה. ואף בחייו נגנזו קודם יום מותו, לקיים מה שנאמר: "ואין שלטון ביום המות" (קהלת ח, ח). ע"כ. השווה דברי רש"י בספר במדבר (י, ב ד"ה עשה לך), והם על פי גמרא מנחות (כח ע"ב). (פ' נצבים וילך תשל"ה)
פסוק כח:נראה לי שאפשר להבין את הפסוק בקהלת בכמה דרכים: (א) אין אדם שולט ביום - בקביעת יום - מותו, כנ"ל. (ב) אין אדם עוסק בעסקי שלטון ביום מותו. (ג) לא קיים כל שלטון יום מות המלך, כאילו חלל שלטוני. רש"י מבאר שחצוצרות הכסף נועדו רק בשביל הנהגת מלכותו של משה, לכן לא ניתנו ליהושע, אלא נגנזו ביום מותו של משה להורות שכבר ביום מותו של המלך אין שלטונו ניכר. (פ' נצבים וילך תש"ס)
פסוק כט:"כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחִתון" וגו'. הידיעה הוודאית מזעזעת. ואמנם, על מה נסמכת אם לא על נבואה? (פ' נצבים וילך תשנ"ז)