פסוק ט:ויכתב משה את התורה הזאת וגו׳.
הנה משה כתב ס״ת לכל שבט, אך יש בזה מחלוקת אם כתב עברי או אשורית, עיין סנהדרין דף כ״א, וזבחים דף ס״ב, אך מ״מ ס״ת שנכתבה בסיני וס״ת של מלך צריך דוקא כתב אשורי, וכן כתבה משה, והך דכאן הי׳ נגנז בארון וממנה כותבין של מלך, עיין תוספתא סנהדרין ורש״י ב״ב דף י״ד ע״ב ותוספות בעמו׳ א׳, ועיין יומא דף ס״ח ע״ב ע״ש ושם הוה כתוב גם הטעמים, כבר כתבתי דכאן הוה גם הטעמים כתובים בתורה, וכן נקודות וכל המסורה, וזה הוה ג״כ כתוב בכתב אשורי ולשון הקודש, ובשעת הקהל אז המלך קורא מס״ת שלו שמגיהין אותה מזה התורה, וזה ר״ל רש״י בבא בתרא דף י״ד ע״ב ע״ש, ועמ״ש הרמב״ם ז״ל בהל׳ ס״ת ע״ש.
פסוק ט:שם. ויתנה אל הכהנים בני לוי.
באמת יש נ״מ גבי ס״ת שכתב משה רבינו והניחו בארון, ובין שאר י״ב ס״ת שנתנם מרע״ה לשבטים, דס״ת שהניח בארון שם היה כתוב כל התורה כולה בכתב אשורי ולה״ק והטעמים והנקודות, וכן בנקודה של שם בן ד׳ אשר זה נקרא שם המפורש לשיטת רבינו, ולכך מבואר דנתנה להלויים, משום דאצלם הוי שיר שלהם עבודה, וקיי״ל דעיקר שירה בפה, וזה הוי הטעמים, עי׳ רש״י ערכין דף י״א גבי משה ידבר דאז היה מצווה על שירה לפי שמשה רבינו לוי היה והיה משורר, ושירה הוי עבודה, רק שמכ״מ משה רבינו למד זה גם לכל ישראל בעל פה, וכמבואר בנדרים דף ל״ח ע״א ע״ש ברא״ש כתבן שלך, דזה עיקר הפלפול, וזה ר״ל הך דפסחים דף קי״ט גבי טעמי תורה, וזה ר״ל הך דעירובין דף כ״א ע״ב דאגמרה כו׳ ודף נ״ה ע״ב במה דאמר שם שימה בפיהם, ועי׳ מנחות דף נ״ט ע״ב דזה הוי דבר מועט, וזה ר״ל המכילתא בפ׳ יתרו דבנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע וכו׳, עכ״פ בס״ת שהיה גנוזה בארון הקודש שם היה כתוב כל זה, וממנו הי׳ נכתב ס״ת של המלכים שהי׳ מונחת בבית גנזיו כמבואר בסנהדרין דף כ״א, עד שנבנה המקדש ששוב לא היו יכולים ליכנס לשם דהיה בבית קה״ק, עי׳ מש״כ התוס׳ בבא בתרא דף י״ד, ושוב אח״כ הי׳ המלך כותב ס״ת שלו מאת ס״ת של המלך הקודם, והס״ת של מלך הקודם היתה נגנזת בב״ד כמבואר בתוספתא פ״ד דסנהדרין, וזה ר״ל רש״י ב״ב דף י״ד ע״ב ע״ש, וכן הס״ת של מלך זה היתה מונחת בבית גנזיו, ולא היה קורא בה, רק בזמן שהיה צריך לקרות פרשת הקהל. ועי׳ מה שכתב רבינו בסוף הל׳ חגיגה שיהיה כמו שומעין מפי הגבורה וכו׳, ור״ל דאז הוי הקריאה בס״ת הנכתב כך, ועי׳ בספרי פ׳ שופטים דמבואר שם דקרא דכתיב גבי מלך וכתב את משנה התורה, היה זה לקריאה שצריך לקרות בפרשת הקהל, וגם זה צריך שיהא דוקא שלו, וגם צריך שיכתב בזמן שהוא מלך לא שכתב קודם שמלך.
פסוק ט:שם. הכהנים בני לוי.
וכן זה הלשון גבי עגלה ערופה לעיל סוף פרשת שופטים ע״ש בזה, ושם מרבה בספרי גם כהן בעל מום, וגם לברכת כהנים כשרים, וכאן מאי.
פסוק ט:שם.
הנה כהן בעל מום מן הסתם ודאי כשר לכתיבת פרשת סוטה, עיין בספרי פ׳ שופטים פסקא ר״ח דמצריך קרא לרבות בעגלה ערופה דכשרה בבעלי מומין, ועיין בהך דזבחים דף י״ג ע״א בכהן כשר ע״ש ברש״י, ועי׳ בהך דיומא דף כ״ג ע״ב גבי הך דר״א גבי הוצאת דשן, ובירושלמי שם דאמר הוא בעל מום הוא זר, ועיין בהך דסוכה דף מ״ד ע״א, ובתוספתא סוטה פ״ז גבי ברבת כהנים שבמקדש, ושם גבי הקהל, ובירושלמי פ״א דיומא גבי חצוצרות בכהנים, ועיין תוס׳ יבמות דף ל״ב ע״ב גבי בעל מום ששימש בטומאה, וסוף עירובין גבי הכל נכנסין לתקן, ובתו״כ פ׳ שמיני ופ׳ אחרי מות דבעל מום פטור אם הוא שתוי יין או פרוע ראש, ובדברי רבינו בהל׳ ביאת מקדש ע״ש מש״כ בזה.
פסוק יד:ויאמר ה׳ אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע וגו׳.
ספרי פיסקא שה: משיב משה לפני הקב״ה הואיל ואני נפטר בנסיון גדול מן העולם הראיני אדם נאמן שיעמוד על ישראל שיצא ידיהם לשלום וכן הוא אומר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם.
לעיל פ׳ פנחס פיסקא קל״ט.
פסוק יד:ספרי שם: משיב משה לפני הקב״ה הואיל ואני נפטר בנסיון [בנסים] (נ״ב והנם זועפים תרגום נסיסין - הגהות וביאורים, מבעל זרע אברהם) כו׳.
עי׳ תמורה דף ט״ז ע״א ע״ש ברש״י.
פסוק יח:ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וגו׳.
בגדר כל מקום שגלו שכינה עמהם, עי׳ מ״ש רבינו בספר המורה ח״א ספכ״ג בגדר אלך ואשובה למקומי, וגדר הסתרת פנים, ומה מאד קשה זאת התוכחה כו׳ כו׳, ר״ל כשיהיה הרעות והטוב לא בגדר השגחה, רק בגדר סילוק ועזיבה למקרי הזמן, וכן מבואר בירושלמי סנהדרין פ״י אין לך שעה שקשה בעולם יותר מאותה שעה שאמר הסתר אסתיר, וזה הגדר דר״ה דף ל״א ע״א ששה חדשים המתינה שכינה במדבר, דהיינו מעשרה בטבת שבו סמך מלך בבל כו׳ עד ט׳ בתמוז כמבואר שם דף י״ח ע״ב.
פסוק יט:ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו׳ שימה בפיהם.
ביוה״כ בלוחות האחרונות נתן לנו משה רבינו פלפול החורה ג״כ אשר ניתן רק לו כמבואר נדרים דף ל״ח ע״א, והוא טוב עין יבורך נתן לנו כמבואר שם, וע״ש ברא״ש דזה כתבן שלך, וזה בלוחות אחרונות, וזה לחם עיקר תורה שבע״פ, פלפול, וזה טעמי תורה המבואר בפסחים דף (קי״ח) [קי״ט] וזה ניתן למשה רבינו, ור״ל טעמי לשירה, ובזה הוי עיקר תורה שבע״פ, עי׳ חגיגה דף ו׳ ע״ב לפסוקי טעמי, וברכות דף ס״ב ע״א שמראה טעמי תורה, ועי׳ בירושלמי פ״ד דמס׳ תענית דזה ב׳ טפחים שגבר ידיו של משה כו׳, וזה יד החזקה, דלכן צריך לזה ימין, ומשה רבינו לוי היה ומצווה לשורר בקול של משה כמבואר ערכין דף י״א ע״ש ברש״י, וזה קולו של משה דברכות דף מ״ה, ר״ל בנעימה של טעמים כדי לומר שירה, דעיקר בפה כדקיי״ל בסוכה דף נ׳ ע״ב ודף נ״א וערכין ותענית וע״ז, וכמה מקומות בזה, אבל לנו הוי רק מדרבנן כמבואר נדרים דף ל״ז ע״ב, וזה האזינו, דזה שירת הלוים כמבואר ר״ה דף ל״א במוסף של שבת, ובירושלמי פ״ד דמגילה, וזה שימה בפיהם, עירובין דף נ״ד ע״ב ודף כ״א ע״ב גבי שלמה ושבת דף ק״ד ע״א, ור״ל הטעמים דזה בעל פה דוקא ונקודות קטנות, כמבואר מנחות דף נ״ט ע״ב שימה כל דהו.
