פסוק א:והיה כי תבוא אל הארץ.
ספרי פיסקא רצו: אין והיה אלא מיד.
מה דמבואר בכלים פ״א, והובא בדברי רבינו בהל׳ בית הבחירה פ״ז הי״ב לענין מעלות של ארץ ישראל, ושם לא מחמת דין דאין נוהג שם זה, רק בגדר מעלה, ולכך ס״ל לרבינו בפ״ז מהל׳ תמידין ומוספין דאף דקיי״ל דחדש נוהג בחו״ל מ״מ אין מביאין עומר ושתי הלחם מחו״ל, וכה״ג אמר בירושלמי פ״ד דשקלים ופ״א דשביעית לדידן לענין סוריא דרק משום מעלה אין מביאין כיון דקיי״ל דשמיה כיבוש, ועמש״כ הר״ן ז״ל בנדרים דף כ״ב ע״א גבי עבר הירדן, ורש״י סנהדרין דף י״א ע״ב ומנחות דף פ״ג ע״ב וכ״כ מזה במקום אחר. וכן במאי דחשיב שם בכלים בכורים, קאי ג״כ לענין סוריא, דאף דמבואר בסוף מס׳ חלה ובדברי רבינו בהל׳ בכורים דמביאין בכורים מסוריא, זה רק לענין הכנסה לירושלים, וכ״כ בזה בהל׳ נדרים דלשיטת רבינו תיכף שהכניסם לירושלים יש עליהם שם תרומה, ואח״כ כשמכניסן לעזרה יש עליהם שם קדשי מקדש, והני של סוריא אין מכניסין לעזרה, ועי׳ בספרי פ׳ תבוא דמבואר שם דמביאין בכורים קודם ירושה וישיבה והוא תמוה, אך נראה דר״ל דנ״מ לסוריא.
פסוק א:ספרי שם.
עי׳ בספרי פ׳ תבוא ״והיה מיד״, וי״ל דאם נטע מיד ואח״כ ירשה מביא.
פסוק ב:ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך וגו׳.
ספרי שם: יכול כל הפירות כולם חייבים בבכורים וכו׳ מה ביכורי צבור שנאמר להלן משבעת המינים האמורים בשבח הארץ ואלו הם וכו׳ דבש זה דבש תמרים.
ט״ס וצ״ל זה תמרים, ועיין בירושלמי פ״א דבכורים וחולין דף ק״כ ע״ב ופי״א דתרומות, אך לפי הגאון בה״ג הל׳ ברכות, י״ל דר״ל דצריך להביא מן תמרים שעושים דבש, וזה כותבת, ובזה יתבאר לך הירושלמי פ״א דבכורים, ועיין בהך דמנחות דף פ״ד.
פסוק ב:ספרי שם.
עיין בה״ג בהל׳ ברכות דס״ל דיש ב׳ מיני תמרים, תמרים העומדים לדבש, וזהו כותבות, עי׳ בבכורים פ״א ע״ש בירושלמי, וס״ל דבהך תמרים דאינן מיוחדים לדבש אין עליהם שם מין ז׳ כלל, ועי׳ עירובין דף כ״ח [ע״ב] וע״ז דף ל״ח [ע״ב] וכ״מ בזה, ודבש דנקט בקרא גבי בכורים, ר״ל רק מין תמרים שעושים מהם דבש, ועי׳ רש״י ברכות דף ל״ז ודף מ״א ע״ב ואכ״מ, וכבר כתבתי דלגבי בכורים הני תמרים שיוצא מהם דבש מאליו דמביא וקורא, הני חל עליהם גדר קדשי מקדש דביכורים פ״ג, וזה נקרא כותבת, וכן מבואר בירושלמי פ״א דבכורים דדבש האמור בבכורים, ר״ל תמרים שמוציאים ממנו דבש, וע״ש בספרי פ׳ תבוא, ובירושלמי בכורים שם פ״א הלכה ג׳, דרק תמרים שביריחו ובכותבות בזה קורין, ועי׳ ב״ב דף (קמ״ה) [קמ״ו ע״ב] ופסחים דף פ״ח [ע״א], ובספרי פ׳ ברכה גבי צוער עיר התמרים ע״ש, וזה ר״ל הך דמנחות דף פ״ד ע״ב שבח ארץ וכמ״ש רש״י ברכות דף ל״ז ע״א ד״ה כותבת הנ״ל, וע״ש ברש״י דף מ״א ע״ב.
פסוק ב:שם. ושמת בטנא.
ספרי פיסקא רצה: מלמד שטעונים כלים.
עיין ברמב״ם דמבואר שם דצריך ב׳ כלים.
פסוק ג:ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וגו׳.
ספרי שם: וכי עלתה על דעתך שתלך אצל כהן שלא יהיה בימיך אלא כהן שהוא כשר.
עיין קדושין דף ס״ו ע״ב ובירושלמי פ״ח דתרומות ונ״מ אם הבכורים קדשי מקדש או קדשי הגבול, ועי׳ בכורים פ״ג וכ״מ ובירושלמי פ״א התרומות.
פסוק ד:ולקח הכהן הטנא מידך.
ספרי פיסקא ש: ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה וסלים ניתנים לכהנים לזכות מתנה לכהנים.
אף דהא מבואר בתוספתא מע״ש דאין בכורים קונים הכלי כמו במע״ש, י״ל דבאמת זה גדר ביטול, עיין קידושין דף מ״ח ע״ב.
פסוק ד:שם. והניחו לפני מזבח ה׳ אלהיך.
ספרי שם: כל זמן שיש לך מזבח יש לך ביכורים וכל זמן שאין לך מזבח אין לך בכורים. תוספתא סוף שקלים, ומכות דף י״ט ע״ש, ובתוס׳ זבחים דף קי״ט ע״ש.
פסוק ד:שם. ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני וגו׳.
ספרי שם: מכאן אמרו נגנבו או שאבדו חייב באחריותם נטמאו בעזרה נופץ ואין קורא.
הך דמעילה דף י״ג ובמה דפליגי שם רש״י ותוס׳, ובמ״ש הרמב״ם ז״ל דהם אומרים הקדש לזה, וע״ש בהשגות בודאי מהקדש אסור כמבואר שם במשנה ובתוספתא ובפרט היכי דחייב בטיפול וכמו בכורות, ועי׳ בתוספתא פ״ד ובספרי פ׳ קרח ובתו״כ פ׳ (מצורע) [תזריע], וגבי בכורים בספרי ובתוספתא בזה דחייב בטיפולו, וברמב״ם בהל׳ מעה״ק פי״ח, ובאמת מן מכילתא פ׳ משפטים מבואר דהיו נוטלין מעות מהקדש ולוקחין בהמה להניק, ואיך מותר זה, וצ״ל גדר לב ב״ד מתנה ועי׳ פסחים דף פ״א ע״ב וגם י״ל דלשיטת הרמב״ם ז״ל דס״ל בהל׳ שקלים ובהל׳ ערכין וסוף תמורה דמותר ליקח מן קדשי ב״ה לצורך מזבח לקרבן, ה״נ כן, אבל תרומה ודאי אסור, ותוספתא דמעילה שם דגם הבהמה של ב״ה, וכן רק מן מעות מותר, ועי׳ ערכין דף כ׳ ע״ב עלי להביאה, ומה ר״ל דהא מוטל עליו חיוב להביאה לטפל בה, ובאמת בספרי מבואר דרק עד בור הגולה, וכן גבי בכורים.
פסוק ה:וענית ואמרת וגו׳ ארמי אבד אבי וגו׳.
ספרי פיסקא שא: נאמר כאן עניה ונאמר להלן עניה, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש.
בוידוי מעשר אף דנקראים בכל לשון, מ״מ צריך דווקא גדר תרגום, וגבי מקרא בכורים זה הוי גדר קריאת פרשה, וצריך דווקא שיקרא בס״ת ובלה״ק, ועי׳ בירושלמי בכורים פ״ג דכל מקום שנאמר עניה הוי מפי אחר וכו׳, וכבר כתבתי בזה במ״א מה דמבואר בסוטה דף ל״ב ע״ב דפרשת בכורים קוראים בקול רם, ר״ל כמו קריאת פרשה בס״ת, ולכך יש שם מתורגמן והוא לא מתרגם בלבד רק הוא דורשה, עיין פסחים דף קט״ז ובתוספתא סוטה ובספרי פרשה תבוא.
פסוק ח:ויוצאנו ה׳ ממצרים וגו׳.
ספרי שם: (בהגהות הגר״א ונשמט מהספרי): ויוציאנו ה׳ לא ע״י מלאך כו׳.
עיין בירושלמי סנהדרין פ״ב ע״ש.
פסוק ט:ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת וגו׳.
ספרי שם: בשכר ביאתנו אל המקום הזה ניתן לנו את הארץ הזאת.
עיין בירושלמי פ״א דמס׳ בכורים דאין הבית רק על ב׳ דברים, וגם נ״מ במה דפליגי הרמב״ם ורש״י אם חל שם בכורים לאחר הכנסה לחומת ירושלים או חומת עזרה, ואכמ״ל.
פסוק י:ועתה הנה הבאתי וגו׳.
ספרי שם: הנה בשמחה.
עיין שבת דף קל״ט, ולעיל בפ׳ קורח פיסקא קי״ט ע״ש וקי״ז ע״ש.
פסוק י:ספרי שם.
עי׳ בערכין דף י״א גבי הך דבכורים טעונים שירה, ע״ש בתוס׳, ודבריהם תמוהים דהא זה משנה בבכורים פ״ב דבכורים טעונים שיר, וכן מבואר שם בפ״ג, ועי׳ סוכה דף מ״ז ע״ב, אך נראה דהוי רק בפה ולא בכלי, דהא מבואר בערכין שם דרק בקרבן צבור צריך לומר שירה, ודבר הקבוע לזמן וכו׳, והנה בירושלמי פ״ב דבכורים יליף שם מקרא דשיר עגבים ע״ש, והר״ש שם וכן רש״י בסוכה שם מביא קרא אחרינא, והירושלמי ר״ל דשיר בכלי שרת לא הוי שם, ומה דמבואר שם בפ״ג דהיה שם חליל, זה הוי של חול והיה בחוץ ומשום דמבואר בספרי פ׳ תבוא פיסקא ש״א הנה בשמחה, ועי׳ בספרי פ׳ קרח פיסקא קי״ז וקי״ט, ושבת דף קל״ט ע״א גבי אהרן וכו׳, אבל בפנים היה רק שירה בפה משום דליכא בזה עבודת קרבן.
פסוק יב:ואכלו בשעריך ושבעו.
ספרי פיסקא שג: בשעריך מלמד שאין מוציאים אותו מן הארץ לח״ל אמרו משפחת בית נבטלה היתה בירושלים וכו׳ ולא רצו להוציאם חוץ לירושלים.
עיין צ״פ הל׳ מתנ״ע פ״ו הי״ז, הובא לעיל פ׳ תצא כג, יז.
פסוק יג:ואמרת וגו׳ בערתי הקדש מן הבית.
ספרי שם: ד״א מן הבית כיון שהפרשתו מן הבית אין אתה נזקק לכל דבר.
ר״ל אמעשר עני שמתחלק בגורן דאין מעכב רק יציאה מרשות.
פסוק יג:שם. ולא שכחתי.
ספרי שם: לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו.
מה דמבואר בברכות דף מ׳ ע״ב בהך דלא שכחתי מלברכך נראה דרבינו לא מפרש כפירש״י שם דקאי אברכה לפני׳, אך קאי אהך דב״מ דף מ״ב ע״א גבי מדד את גורנו דמברך ע״ש ובמ״ש הראשונים הובא בכ״מ פ״י מהל׳ ברכות אם זה הוה ברכה בשם ומלכות, ונראה דבמע״ר דקיי״ל דדוקא במדה כמבואר בכ״מ שם צריך לברך בשם, משא״כ בתרומה, וזהו דמחלק בשני בבות מלברכך ולהזכיר שמך ע״ש בגמ׳ משום דעל תרומה א״צ שם וא״צ מדה, משא״כ במעשר, וגבי מעשר מעכב בוידוי הכל.
