תנ"ך על הפרק - דברים כו - מעשר עני / הרב דוד חי הכהן שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים כו

179 / 929
היום

הפרק

מקרא בכורים, ודוי מעשר, אזהרת משה ללכת בדרך ה׳

וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ׃וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן הַטֶּ֖נֶא מִיָּדֶ֑ךָ וְהִ֨נִּיח֔וֹ לִפְנֵ֕י מִזְבַּ֖ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב׃וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה׃וַנִּצְעַ֕ק אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עָנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶת־לַחֲצֵֽנוּ׃וַיּוֹצִאֵ֤נוּ יְהוָה֙ מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹת֖וֹת וּבְמֹפְתִֽים׃וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֤ה הֵבֵ֙אתִי֙ אֶת־רֵאשִׁית֙ פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י יְהוָ֑ה וְהִנַּחְתּ֗וֹ לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֔יתָ לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ׃כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ׃וְאָמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָאַלְמָנָ֔ה כְּכָל־מִצְוָתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא־עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֺתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי׃לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֙נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי׃הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ לַאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת אֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וְשָׁמַרְתָּ֤ וְעָשִׂ֙יתָ֙ אוֹתָ֔ם בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃אֶת־יְהוָ֥ה הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם לִהְיוֹת֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֺתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ׃וַֽיהוָ֞ה הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כָּל־מִצְוֺתָֽיו׃וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד חי הכהן שליט

מעשר עני

ממצוות הבכורים, שעניינה התייחסות אל חלק המעלה הגבוה שבפרי הארץ – החלק הניתן לכהנים, משרתי ה' בהיכלו – אנו עוברים אל השליחות המשנית הנעשית על ידינו בפרי הארץ, החלק הניתן לדלים ולאביונים, שמצבם הכלכלי מעמיד אותם בקצה התחתון של בניין האומה. בעוד הביכורים מופרשים מדי שנה בשנה, המעשר ניתן לעניים אחת לשלוש שנים במחזור המעשרות. גם במצווה זו, שבין אדם לחברו, מתחייב דירוג המקבלים על פי מעלתם בקודש: "ונתתה ללוי ולגר ליתום ולאמנה". נוסף על קדושתו של הלוי, המעמידה את זכויותיו בראש הסולם, ראוי להקדימו גם מצד הרגשתו הקשה, כאשר ירד "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא".

אחרי הלוי בא הגר, שהרגשת הזרות הקשה מוסיפה על הצער שבעוניו. שלישי לסדר זה הוא היתום, שחסרונו של אביו וגילו הצעיר מקשים עליו את ההתמודדות עם חיי המעשה. אחרונה היא האלמנה, שאינה חסרת ישע כנער צעיר, אולם מצבה המשפחתי וצערה הגדול מחייבים מתן יחס של תמיכה מיוחדת.

רק לאחר שכל האמורים בסדר זה יבואו על סיפוקם – יוכלו שאר עניים ואביונים ליטול את הראוי להם מבני עם החסד, המצווים להשביעם ממתנותיהם בעין יפה: "ואכלו בשעריך ושבעו".

למצוות המעשר מתלווה מצוות וידוי מעשרות, שאף היא – בדומה למצוות מקרא ביכורים – כוללת בתוכה חשבון נפש. אולם שלא כאותו חשבון נפש לאומי, המזכיר לנו את טובות ה' עלינו מאז שורשינו הראשונים, מכוון חשבון הנפש של וידוי המעשרות לבחון את חיי האדם הפרטי לאור התורה ולהעיד על יושרו בקיום מצוות ה'.

נוסח הוידוי, הנאמר בתום שלוש שנות עבודה בשדה, נותן דין וחשבון על כל מצוות הארץ שבהן נתחייב בעל השדה באותן השנים: מחלקי הקודש – מעשר שני ("בערתי הקדשמן הבית"), תרומה וביכורים לכהן ומעשר ראשון ללוי ("וגם נתתיו ללוי"); ועד חלקי החול של מתנות העניים ("ולגר ליתום ולאלמנה"). לנוכח הדברים מתקבלת תמונה של חיים ישראליים יום-יומיים שהחסד מלווה אותם על כל צעד ושעל.

בדרך רמז מזכירה התורה את הצורך לשמור על הסדר הראוי במתנות היבול על פי מעלותיהן השונות, שלא יקדים את המאוחר ולא יאחר את המוקדם – "ככל מצותך אשר צויתני":
א. ביכורים – מתנה הניתנת לכהן במקדש.
ב. תרומה – מתנה הניתנת לכהן בכל הארץ.
ג. מעשר ראשון – מתנה הניתנת ללוי בכל הארץ.
ד. מעשר שני – פרות הנאכלים על ידי הבעלים הישראלים בירושלים.
ה. מעשר עני – מתנה הניתנת לעניים מישראל בכל הארץ.

בנוסף, חשבון נפש כולל את המצווה לברכת ה' והכרת הטוב האלוקי גם בשעה שהאדם נותן את מתנותיו, את הזהירות בטהרה הראויה לחלקי הקודש ואת הידיעה כי מתנות אלו שייכות לעליית החיים ולא לסילוקם ("לא נתתי ממנו למת"). מתוך ההכרה כי חיינו בארץ הם חיי קודש וחסד, מתאפשרת הבקשה: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו".

אחרי מצוות פרטיות אלו, החותמות כמעט ללא שיור את כל מצוות התורה ליחיד, באים משפטי סיכום המשקיפים על כל המצוות ומודיעים לנו את עניינן. שמירת המעשים וקיומם בכל לב ונפש מראים בעליל כי אכן קיבלה האומה על עצמה את האמונה בה' בדרך המוצאת את ביטויה בכל נתיבי החיים המעשיים, כמו גם בדבקות הפנימית ובמשמעת הרוחנית אל דבר ה'. קבלה זו היא המאפשרת את גידולנו בדבר ה' לעם סגולה, הניתן עליון על כל הגויים "לתהלה, לשם ולתפארת", ומעל לכל – "להיתך עם קדש לה' אלקיך כאשר דבר".

סיכום המצוות הפרטיות מביא אותנו למעמד הברית המיוחד העתיד להתקיים ברגע הכניסה לארץ בין מחנה ישראל המופיע בצורתו הלאומית השלמה לבין ה', ועל כך בפרק הבא.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך