פסוק ה:ארמי אובד אבי - אבי אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם. כדכתיב: לך לך מארצך. וכדכתיב ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי - לשון אובד ותועה אחד הם באדם הגולה, כדכתיב: תעיתי כשה אובד בקש עבדך. צאן אובדות היו עמי. רועיהם התעום, כלומר מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו.
פסוק י:ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי - כי לא על ידי נעשתה זאת, כי אם בחסדך זכיתי בה וכסדר הזה הוכיח יהושע לישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח. עד שהבאתים משם ונתתי להם ארץ כנען.
פסוק יא:נותן לך (פס' ב) ושמת בטנא - לפי שהוא סוף דבור, הלמ"ד קמץ, אבל לְךָ לא מחובר לשלפניו.
פסוק יב:שנת המעשר - מעשר עני.
פסוק יג:ואמרת לפני ה' אלהיך - כך צוה הקב"ה, כדי שלא יאמר אדם לעכב מעשרותיו לשקר לפני הקב"ה.
פסוק יד:לא אכלתי באני - כמו: ידיו תשבנה אונו ממון שגזל. מצאתי און לי לפי פשוטו.
פסוק יז:את ה' האמרת היום - אתה הזקקת, שאמר הקב"ה ונתרצה להיות לך לאלהים - כי הדבר תלוי בו ליעשות הוא אלהיך ויושיעך, מתוך שקבלת מצותיו.
פסוק יח:וגם הוא האמירך - הפעילך, שאמרת ונתרצית שתהיה לו לעם, לפי שעשה נסים וגבורות שנתרצית - להיות לו לעם. האמרת פאישדי"רא בלע"ז.