פסוק א:והיה כי תבוא אל הארץ לפי שאמר למעלה בסמוך והיה בהניח וגו׳ פירש לך כאן שיש מצות נוהגות קודם לוהניח כגון בכורים ומעשר וכתיבת התורה על האבנים ובנין המזבח והברכה והקללה על שני ההרים.
פסוק ב:ולקחת מראשית חזר בה בשביל ללמדך סדר המצוות.
פסוק ב:מראשית פרש״י ולא כל ראשית. כלומר אינך צריך להביא כל הפרי שלם אלא מקצתו. ד״א מראשית מן העלוי כמו ראשית תבואתו, ראשית שמנים ימשחו, שהוא לשון שבח ועלוי. ד״א מראשית מאותם שמתבשלין ראשונה לפי שהן חביבין.
פסוק ב:כל פרי האדמה פרי אתה מביא בכורים ואין אתה מביא יין ושמן לבכורים.
פסוק ב:ושמת בטנא דרך כבוד ולא בחיק ולא בכנף הבגד.
פסוק ב:והלכת אל המקום על ידו של בעל הבכורים יעשה הכל לקיטה והולכה ולא ע״י שליח וכן מנהג אם נתן המלך שדה לעבדו העבד עצמו מביא לו דורון מפירות השדה.
פסוק ג:אשר יהיה בימים ההם ואין לך להשהות בכוריך עד שיהיה שם אחד מקרוביך ליתנם לו.
פסוק ג:הגדתי היום מודה אני לפניך כי באתי אל הארץ כמו שנשבע ועמד באמונתו ונטלת בה חלקי ועכשיו אני מביא לו דורון מפירותיה להזכיר שהוא נתנה לנו.
פסוק ד:ולקח הכהן הטנא מידך שלוחו של מלך מקבל הדורון.
פסוק ד:והניחו לפני מזבח אם אין מזבח אין בכורים.
פסוק ה:ארמי אבד אבי סרסהו יעקב אבי הארמי כשהיה הוא בארם היה אובד פי׳ עני בלא ממון שלא היה מוחזק בארץ.
פסוק ה:אבד לשון עני כמו תנו שכר לאובד ישתה וישכח רישו, ואין לתמוה איך נקרא יעקב ארמי שהרי דוגמתו מצינו יתרא הישמעאלי והוא היה ישראלי.
פסוק ח:ובמרא גדל כתרגומו ובחזונא רבא כדכתיב המסות הגדולות אשר ראו עיניך וגו'.
פסוק ט:ארץ זבת חלב ודבש מה זבת חלב ודבש דלהלן ארץ חמשה עממים אף זבת חלב ודבש דהכא ארץ חמשה עממים. מכאן היה רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שהרי אינה ארץ זבת חלב ודבש.
פסוק י:והנחתו, והשתחוית מלמד שטעונין הנפה שתי פעמים אחת בשעת קריאה ואחת בשעת השתחויה.
פסוק י:והשתחוית כאדם שנוטל רשות מרבו והולך לו.
פסוק יב:כי תכלה לעשר אהדריה קרא בשביל הוידוי כדכתיב בערתי הקודש מן הבית.
פסוק יב:ונתתה ללוי ולגר ליתום ולאלמנה לאיזה מהם שתרצה.
פסוק יג:בערתי הקדש העליון במשמע אלו הבכורים כדתנן במסכת בכורים יש במעשר ובבכורים מה שאין כן בתרומה שהתרומה והמעשר טעונים ביאת מקום וחייבים בבעור וכו'.
פסוק יד:לא אכלתי באני ממנו (ולא השחתיו בטמא ו)לא גזלתי ממנו כמו וידיו תשבנה אונו.
פסוק יד:ולא בערתי ממנו לא השחתיו בטמא בדבר טמא, שהרי אסור להוציא מן הדגן בשום דבר קודם שיפרשו ממנו המעשר שהוא קדוש.
פסוק יד:ולא נתתי ממנו למת אלא לך הבאתיו ונתתיו כי אתה אלקים חיים ומלך עולם.
פסוק יד:עשיתי ככל אשר צויתני על הבכורים ועל המעשרות.
פסוק טו:ואת האדמה שתתן אתה מטר השמים על פני האדמה כדי שנעבדך לשנה הבאה במצוות התלויות בארץ.
פסוק טז:את החקים האלה של בכורים ושל מעשר שיהיו לך חק ומשפט.
פסוק טז:ואת המשפטים התלויים במעשר כגון לא אכלתי באוני וגו'.
פסוק יז:את ה׳ האמרת אתה הזקקת שאמר הקב״ה ונתרצה להיות לך לאלוקים מתוך שקבלת עליך מצותיו וגם הוא כמו כן. האמירך הפעילך שאמרת שתהיה לו לעם סגולה לפי שעשה לך נסים וגבורות.
פסוק יז:האמרת פאישדיר״ה בלע״ז. ד״א לשון תמורה החלפת כל היראות שבעולם בו שהנחת כלם ובחרת בו וכמו כן החליף הוא כל האומות הקדמונים ובחר בך לשמור מצותיו. והאל״ף יסוד נופל הוא כמו אל״ף דאזרוע דאסוך דאתמול. ד״א לשון שבח כמו יתאמרו כל פועלי און.
פסוק יט:ולתתך עליון וגו׳ והיכן דבר ונתנך ה׳ לראש ולא לזנב.