פסוק א:והיה כי תבא וכו' זית שמן זית אגורי וכו' פי' זית ששמנו מאוסף לתוכו כולו כאחד כמו היין בתוך הענבים ואינו מפוזר בכל הגרגיר כמו זתים שלנו כך מפרשין העולם. ויש בירושלמי כל הזתים גשמים יורדין עליהם ופולטין שמנן אבל זה אינו פולט וקשה מה זה שפי' רש"י מקראי זה בכאן שהרי אינו כתו' בפרשה זו. וי"ל משום דאמר לעיל שהבכורים באין מז' המינין לא יותר ושמא יקשה לך מה שכתו' זית שמן ותסבור שהן ב' דברים ותחשוב שיצטרך להביא הבכורים מן הזתים ומן השמן. וגם יקשה לך פי' דבש האמור להלן ותחשוב שהוא דבש צרעין ותתמה מזה שהרי אינו מגדולי קרקע לכך פי' זית שמן זית אגורי וכו' ודבש הוא דבש תמרים כי היכי דלא יקשה לך מידי. ולמעלה בפרשת עקב כתבנו הטעם למה שינה רש"י פירושו (נ"ל שפי') שלא פי' זית שמן בכאן שלא פירשו להלן ועיין שם. ואחר שפי' דיוק המ"ם דמראשית פעם אחרת להודיע היאך יכול להבחין הראשית הזה:
פסוק ה:ארמי אובד אבי וכו' שהאומות חושב להן הקב"ה מחשבה למעשה וכו' אבל לישראל אין הקב"ה מצרפה למעשה כדכתי' און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' אלא א"כ הוא מחשבת ע"ז שאז מצטרפה למעשה כדכתי' בספר יחזקאל למען תפוש את בית ישראל בלבם:
פסוק י:והנחתו מגיד שנוטלו אחר הנחת כהן וכו' קשה מנא לו וי"ל משום שנ' למעלה ולקח הכהן הטנא מידך ועכשיו חזר וכתב והנחתו ועל כרחך צריך אתה לומר שהבעל נוטל ואחר הנחה ראשונה:
פסוק יא:והגר אשר בקרבך מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר לאבותינו אמנם הרמב"ם כתב בהלכות בכורים שמביא וקורא דהואיל ונתנה הארץ לאברהם ונקרא אב המון גוים שפיר קאמר ולאבותינו: