ולתת אויביך לפניך (מתי ש)והיה מחניך קדוש
בפרקנו כתוב:
כִּי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ מִתְהַלֵּ֣ךְ ׀ בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֗ךָ לְהַצִּֽילְךָ֙ וְלָתֵ֤ת אֹיְבֶ֙יךָ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְהָיָ֥ה מַחֲנֶ֖יךָ קָד֑וֹשׁ וְלֹֽא־יִרְאֶ֤ה בְךָ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְשָׁ֖ב מֵאַחֲרֶֽיךָ׃
(דברים כג טו)
מכאן לומדים חז"ל שאין לומר דבר שבקדושה במקום שאינו נקי, כגון שיש ריח לא טוב, או כנגד ערווה.
אמנם אזהרה זו אינה רק לזמן מלחמה אלא גם בחיים בכללם, כשאדם מזכיר את שם ה', צריך לעשות זאת במקום נקי ולא כשהוא רואה לנגד עיניו דבר שאסור לראותו מבחינת גדרי הצניעות.
מובא בספר החינוך שהתורה כותבת אזהרה זו בתוך עניני הצבא, למרות שדין זה אינו דווקא בצבא, כדי להדגיש שאף בזמן שנמצאים בצבא, בחזית, או במחנה שאמור לצאת לפעילות, יש לשמור על הקדושה.
התורה מדגישה "וְלָתֵ֤ת אֹיְבֶ֙יךָ֙ לְפָנֶ֔יךָ", כלומר, ההקפדה על קדושת המחנה, שמירת קדושתו וצניעותו של האדם, שלא יתדרדר חלילה להיות כעמי הארץ, היא הסגולה לנצח במלחמה.
שמירת קדושת המחנה אינה מגבילה את פעילות החיילים, אלא להיפך, מביאה סייעתא משמים להנחית מכה אנושה על האוייב ולנצח במלחמה.
אנו נמצאים בשנים האחרונות בתקופה של 'חצי מלחמה'. אמנם לא יורים כל יום, אך מידי פעם בפעם המחבלים מתנכלים, וישנם הרבה ניסיונות פיגוע שלא כולם שומעים עליהם. קדושת המחנה והרמה המוסרית של צבא ישראל, היא הערובה שהחיילים יוכלו לעמוד על משמרתם שלא יפגעו חלילה יהודים בארצנו הקדושה, ויוכלו לפגוע באויב.
על פי תורתנו הקדושה, מעבר למוסריות האנושית הכללית, יש חובה לשמור על קדושה, צניעות, שמירת העיניים, איסור ערבוב של גברים ונשים, איסור הזכרת שם ה' במקום מטונף וכו'. זוהי הרמה המוסרית הגבוהה שהצבא שלנו צריך לשמור עליה.
יהי רצון שנזכה שהצבא שלנו ישמור על המוסריות האמיתית על פי הדרכתה של תורה ועל קדושת המחנה, וממילא יוכל להדוף את כל האויבים ולנצח בכל המערכות.