פסוק א:לא יקח. לא יהא לך בה לקוחין ואין קדושין תופסין בה .
(קדושין ס"ז ב' וברש"י)
פסוק א:את אשת אביו. והלא אשת אב בכלל כל העריות היתה, ולמה יצתה, ללמד על כל העריות שולדן ממזר .
(ירושלמי יבמות פי"א ה"א)
פסוק א:כנף אביו. בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, ומאי כנף אביו כנף הראוי לאביו, והו"ל חייבי כריתות, וסמיך ליה לא יבא ממזר, מלמד שהבא מחייבי כריתות הוי ממזר .
(יבמות מ"ט א')
פסוק ב:לא יבא פצוע דכה. יבמה שנפלה ליבום לפני פצוע דכה, אם בעל קנה ואסור לקיימה, משום שנאמר לא יבא פצוע דכה בקהל ה' .
(שם כ' ב')
פסוק ב:פצוע דכה. ת"ר, איזהו פצוע דכה, כל שנפצעו ביצים שלו, ואפילו אחת מהן ואפילו נקבו ואפילו נמוקו ואפילו חסרו .
(שם ע"ה א')
פסוק ב:פצוע דכה. אמר רב יהודה אמר שמואל, פצוע דכה בידי שמים כשר, אמר רבא, היינו דקרינן פצוע ולא פציע .
(שם שם ב')
פסוק ב:פצוע דכה. תניא, נאמר בפצוע דכה לא יבא בקהל ה' ונאמר בממזר לא יבא בקהל ה' מה ממזר בידי אדם אף פצוע דכה שבידי אדם .
(שם שם)
פסוק ב:פצוע דכה. אמר ליה ההוא מרבנן לרבא, ממאי דפצוע דכה מאותו מקום ודילמא מראשו , אמר ליה, דומיא דכרות שפכה שבאותו מקום הוא .
(שם שם)
פסוק ב:פצוע דכה. אין לי אלא שנפצע כולו, נפצע מקצתו מניין, ת"ל דכה [ספרי].
פסוק ב:פצוע דכה. אמר רבא, פצוע בכולן דך בכולן, בין שנפצע דגיד בין שנפצעו ביצים בין שנפצעו חוטי ביצים, בין שנדך הגיד בין שנדכו ביצים בין שנדכו חוטי ביצים .
(יבמות ע"ה ב')
פסוק ב:וכרות שפכה. יבמה שנפלה ליבום לפני כרות שפכה, אם בעל קנה ואסור לקיימה, משום שנאמר לא יבא כרות שפכה בקהל ה' .
(שם כ' ב')
פסוק ב:וכרות שפכה. איזה הוא כרות שפכה, כל שנכרת הגיד, ואם נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה כשר .
(שם ע' א')
פסוק ב:וכרות שפכה. אמר רבא, כרות בכולן, בין שנכרת הגיד בין שנכרתו הביצים בין שנכרתו חוטי הביצים .
(שם ע"ה ב')
פסוק ב:וכרות שפכה. אמר ליה ההוא מרבנן לרבא, ממאי דכרות שפכה באותו מקום, אימא משפתו ואימא מחוטמו, אמר ליה, מי כתיב בשפוך, כרות שפכה כתיב, מי שע"י כריתה שופך ושלא ע"י כריתה מקלח, לאפוקי האי דאידי ואידי שופך הוא .
(שם שם)
פסוק ב:בקהל ה'. בקהל ה' לא יבא, אבל מותרין בגיורת ומשוחררת .
(שם ע"ו א')
פסוק ג:לא יבא ממזר. ממזר ודאי הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא .
(קדושין ע"ג א')
פסוק ג:ממזר. אחר זכרים ואחר נקבות אסורים, מאי טעמא, ממזר כתיב – מום זר .
(יבמות ע"ו א')
פסוק ג:בקהל ה'. בקהל ודאי הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא .
(קדושין ע"ג א')
פסוק ג:בקהל ה'. ת"ר, גר נושא ממזרת, דברי רבי יוסי, מאי טעמא חמשה קהלי כתיבי , חד לכהנים וחד ללוים וחד לישראלים וחד למשרי ממזר בשתוקי וחד למשרי שתוקי בישראל, קהל גרים לא אקרי קהל .
(שם שם)
פסוק ג:גם דור עשירי. נאמר כאן דור עשירי ונאמר להלן בעמוני ומואבי דור עשירי (פ' ד') מה דור עשירי דלהלן עד עולם אף דור עשירי שבכאן עד עולם [ספרי]
פסוק ג:לא יבא לו. ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר הולד הולך אחר הפגום, הניחא בת ישראל לנתין ולממזר אלא ממזרת ונתינה לישראל מאי טעמא, אמר קרא לא יבא לו – לפסול .
(ירושלמי קדושין פ"ג הי"ב)
פסוק ד:לא יבא עמוני. יהודה גר עמוני שאל לפני חכמים מהו אני לבא בקהל, אמר לו ר' יהושע מותר אתה, אמר לו ר' גמליאל, והכתיב לא יבא עמוני בקהל ה', אמר לו ר' יהושע, וכי עמון ומואב במקומם הם יושבים, כבר בא סנחריב ובלבל את כל האומות וכל דפריש מרובא פריש .
(ברכות כ"ח א')
פסוק ד:עמוני ומואבי. עמון ומואב נקבותיהם מותרות, דכתיב עמוני ומואבי, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, אי הכי אדומי ולא אדומית מצרי ולא מצרית, ה"נ שאני הכא, דכתיב ואשר שכר עליך ואשר יעץ, מי דרכו לשכור ולייעץ – האיש ולא האשה .
(ירושלמי יבמות פ"ח ה"ג)
פסוק ד:גם דור עשירי. אם נאמר עד עולם למה נאמר דור עשירי, אלא מופנה להקיש ולדון גז"ש לדור עשירי דכתיב בממזר דהוי עד עולם [ספרי].
פסוק ה:על דבר. מה ת"ל על דבר אלא אף על העצה, וכן הוא אומר (מיכה ו׳:ה׳) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב [ספרי].
פסוק ה:אשר לא קדמו. תניא, ר' שמעון אומר, עמון ומואב נקבותיהם מותרות לבא בקהל, מ"ט, דכתיב על דבר אשר לא קדמו וגו', מי דרכו לקדם האיש ולא האשה .
(יבמות ע"ג א')
פסוק ה:אשר לא קדמו. א"ר יוחנן, גדולה לגימה שמרחקת את הקרובים, שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים .
(סנהדרין ק"ג ב')
פסוק ו:ולא אבה וגו'. ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, מלמד שהמקלל נתקלל, ולמה – מפני כי אהבך ה' אלהיך [ספרי].
פסוק ו:את הקללה. הובא בפ' בלק בפסוק מה טבו אהליך יעקב (כ"ד ה').
פסוק ז:שלמם וטבתם. מכלל שנא' (פ' שופטים) וקראת אליה לשלום יכול אף אלו כן ת"ל לא תדרוש שלומם, ומכלל שנא' (פ' י"ז) בטוב לו לא תוננו יכול אף אלו כן, ת"ל וטובתם [ספרי].
פסוק ז:כל ימיך לעולם. לעולמי עולמים .
(שם)
פסוק ח:לא תתעב מצרי. פתח ר' יוסי בכבוד אכסניא ודרש, ומה מצרים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן שנאמר (פ' ויגש) ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי אמרה תורה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה .
(ברכות ס"ג ב')
פסוק ח:כי גר. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא, אמר ליה, דכתיב לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו .
(ב"ק צ"ב ב')
פסוק ט:בנים אשר יולדו. בנים ואפילו בנות, מאי טעמא, דאמר קרא בנים אשר יולדו להם, הכתוב תלאן בלידה .
(יבמות ע"ז ב')
פסוק ט:אשר יולדו. מצרית מעוברת שנתגיירה בנה מצרי שני, ולא אמרינן מעוברת היא ובנה חד, דכתיב אשר יולדו .
(שם ע"ח א')
פסוק ט:אשר יולדו. אמר רב דימי א"ר יוחנן, מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הוי, דכתיב אשר יולדו .
(יבמות ע"ה א')
פסוק ט:אשר יולדו מהם. מהם מנה .
(שם שם)
פסוק ט:דור שלישי. ת"ר, אם נאמר בנים למה נאמר דורות ואם נאמר דורות למה נאמר בנים, אלו נאמר בנים ולא נאמר דורות הייתי אומר בן ראשון ושני אסור שלישי מותר, לכך נאמר דורות, ואם נאמר דורות ולא נאמר בנים הו"א לאותן העומדים על הר סיני, לכך נאמר בנים .
(שם שם)
פסוק ט:דור שלישי. רבי שמעון אומר, מצרים שטבעו את ישראל בים ואדומים שקדמו את ישראל בחרב לא אסרם הכתוב אלא עד ג' דורות, ועמונים ומואבים שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב עד עולם, ללמדך שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו אין מוציאו אלא מן העולם הזה והמחטיאו מוציאו אף מן עולם הבא [ספרי].
פסוק ט:יבא להם. אבל עד דור שלישי אסורה ביאתן ואפילו בהעראה, מאי טעמא, ילפינן ביאה ביאה מחייבי לאוין .
(יבמות נ"ד ב')
פסוק ט:יבא להם. מצרי שנשא ישראלית וישראל שנשא מצרית הולד הולך אחר הפסול, דאמר קרא יבא להם – הלך אחר פסולן .
(שם ע"ח א')
פסוק י:כי תצא מחנה. רמז למיוחסין באסטרטיא של מלך מניין, דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה' לא יבא פצוע דכה וגו' וכתיב בתריה כי תצא מחנה וגו' .
(ירושלמי קדושין פ"ד ה"ה)
פסוק י:כי תצא מחנה. מלמד דכשתצא תצא במחנה [ספרי].
פסוק י:ונשמרת וגו'. וכי אם אינו יוצא אין צריך לו שמירה, אלא מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה .
(ירושלמי שבת פ"ב ה"ו)
פסוק י:ונשמרת מכל דבר רע. תניא, רבי נתן אומר, ונשמרת מכל דבר רע – הרי זו אזהרה למוציא שם רע .
(כתובות מ"ו א')
פסוק י:ונשמרת מכל דבר רע. שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה ובאשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה, ולא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות בזמן שנזקקין זה לזה .
(ע"ז כ' ב')
פסוק י:ונשמרת מכל דבר רע. ת"ר, ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה .
(שם שם)
פסוק י:ונשמרת מכל דבר רע. שומע אני בטומאות ובטהרות ובמעשרות ת"ל (פ' ט"ו) ולא יראה בך ערות דבר, ומניין לרבות עבודת כוכבים ושפיכות דמים קללת השם וכל דבר שגלו בה כנענים ומסלק את השכינה, ת"ל ונשמרת מכל דבר רע, וכשהוא אומר דבר רע – אף לשון הרע במשמע [ספרי].
פסוק יא:בך איש. בך ולא באחרים, איש – פרט לקטן .
(שם)
פסוק יא:אשר לא יהיה טהור. לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב תשע ועשר אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור .
(פסחים ג' א')
פסוק יא:מקרה לילה. אין לי אלא מקרה לילה, מקרה יום מניין, ת"ל אשר לא יהיה טהור, מכל מקום, א"כ למה נאמר מקרה לילה – שדבר הכתוב בהוה [ספרי].
פסוק יא:ויצא וגו'. ויצא אל מחוץ למחנה, זו מחנה לויה, לא יבא אל תוך המחנה זו מחנה שכינה, מכאן לבעל קרי שיוצא חוץ לשתי מחנות .
(פסחים ס"ח א')
פסוק יא:ויצא וגו'. ויצא אל מחוץ למחנה זו מצות עשה, לא יבא אל תוך המחנה זו מצות לא תעשה [ספרי].
פסוק יב:והיה לפנות ערב. מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת .
(שם)
פסוק יג:ויד תהיה לך. אין יד אלא מקום, וכן הוא אומר (שמואל א ט״ו:י״ב) והנה מציב לו יד, ואומר (פ' במדבר) איש על ידו לדגליהם .
(שם)
פסוק יג:מחוץ למחנה. אמר רב, עיר שהיא בנויה אהלים, כל אחד ואחד מודד מאהלו , והכתיב ויד תהיה לך מחוץ למחנה האיך היו נפנין לחוץ , א"ר יוסי, מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדבור כמו שהיו חונין לשעה .
(ירושלמי עירובין פ"ה ה"א)
פסוק יג:ויצאת וגו'. רבי יונתן רמי. כתיב ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ, וכתיב ויתד תהיה לך וכפית את צאתך, הא כיצד , כאן בגדולים כאן בקטנים .
(ברכות כ"ה א')
פסוק יד:ויתד תהיה לך. ת"ר, לחם אבירים אכל איש (תהילים ע״ח:כ״ה) לחם שנבלע ברמ"ח אברים אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך וגו' – לאחר שסרחו אמר הקב"ה, אני אמרתי יהיו כמלאכים, עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות .
(יומא ע"ה ב')
פסוק יד:על אזנך. דרש בר קפרא, מאי דכתיב ויתד תהיה לך על אזניך, אל תקרא על אזניך אלא על אזניך, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו .
(כתובות ה' א')
פסוק יד:בשבתך חוץ. בישיבה ולא בעמידה [ספרי].
פסוק יד:ושבת. תניא, רבי ישמעאל אומר, מניין שלא יהא אדם מהפך אחוריו כלפי המחנה, ת"ל ושבת וכסית .
(שם)
פסוק יד:וכסית. אמר רבא, צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה, מאי טעמא, צואה בכסוי תליא מילתא, והא מכסיא .
(ברכות כ"ה ב')
פסוק טו:ולתת אויביך. אם עשית כל האמור בענין סוף שהוא מצילך ויתן את אויבך בידיך [ספרי].
פסוק טו:והיה מחנך קדוש, אמר רבא, אסור לקרות ק"ש כנגד צואה עוברת, דאמר רחמנא והיה מחנך קדוש וליכא .
(ברכות כ"ה א')
פסוק טו:והיה מחנך קדוש. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן, בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה, חוץ מבית המרחץ ובית הכסא דכתיב והיה מחנך קדוש .
(שבת ק"נ א')
פסוק טו:והיה מחנך קדוש. קדשהו, מכאן אמרו, לא יקרא אדם ק"ש בצד משרה של כובסים ולא יכנס למרחץ ולבורסקי וספרים ותפילין בידו ולא להר הבית במקלו ובמנעלו ובאבק שעל רגליו [ספרי].
פסוק טו:ולא יראה. אמר רבא, ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה, מאי טעמא, ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא .
(ברכות כ"ה ב')
פסוק טו:ולא יראה בך. מכאן דעובד כוכבים ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו .
(שבת ק"נ א')
פסוק טו:ערות דבר. שאלו רבה בר אבוה לאליהו, מניין לערום שלא יתרום, אמר ליה, דכתיב ולא יראה בך ערות דבר .
(ב"מ קי"ד ב')
פסוק טו:ערות דבר. שאלו חסיד אחד לאליהו, ערום מהו שיקרא ק"ש, אמר ליה, ולא יראה בך ערות דבר – ערות דבור .
(ירושלמי תרומות פ"א ה"ד)
פסוק טו:ושב מאחריך. אמר רב חסדא, בתחלה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד, שנאמר כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך, וכיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם, שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך .
(סוטה ג' ב')
פסוק טו:ושב מאחריך. דואג ואחיתופל רדפו אחרי דוד, לתפסו, דהוי אמרי אלהים עזבו (תהילים ע״א:י״א) והוו דרשי ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, ולא הוו ידעי שאין עבירה מכבה תורה .
(שם כ"א א')
פסוק טו:ושב מאחריך. מלמד שהעריות מסלקות את השבעה [ספרי].
פסוק טז:לא תסגיר. בעבד שברח מחוץ לארץ לארץ הכתוב מדבר .
(גיטין מ"ה א')
פסוק יז:עמך ישב וגו'. עמך ישב – בעיר עצמו, בקרבך ולא בספר , במקום אשר יבחר – במקום שפרנסתו מצויה, בשעריך ולא בירושלים , באחד שעריך, שלא יהא גולה מעיר לעיר, בטוב לו – מנוה הרעה לנוה היפה [ספרי].
פסוק יז:בטוב לו. וכתיב התם (פ' ראה) כי טוב לו עמך, מכאן שאין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג .
(ערכין כ"ט א')
פסוק יז:לא תוננו. זו אונאת דברים [ספרי].
פסוק יח:מבנות ישראל. בבנות ישראל אתה מוזהר ואי אתה מוזהר בכנענית, וכן מבני ישראל אתה מוזהר ואי אתה מוזהר בכנענים .
(שם)
פסוק יח:ולא יהיה קדש. הרי זו אזהרה לנשכב עם הזכר דכתיב הכא ולא יהיה קדש וכתיב התם (מלכים א י״ד:כ״ד) וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות הגוים וגו' .
(סנהדרין נ"ד ב')
פסוק יט:אתנן זונה. איזה הוא אתנן זונה, האומר לזונה הי לך טלה זו בשכרך, וכן האומר לחבירו הי לך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי .
(תמורה כ"ט א')
פסוק יט:אתנן זונה. אמר רב, אחד אתנן זכר ואחד אתנן כל עריות אסור, חוץ מאתנן אשתו נדה, מאי טעמא, זונה כתיב והא לאו זונה היא .
(שם שם ב')
פסוק יט:אתנן זונה. נתנה היא לו אתנן מותר, מאי טעמא, זונָה כתיב ולא זונֶה .
(תמורה כ"ט ב')
פסוק יט:ומחיר כלב. איזה הוא מחיר כלב, האומר לחבירו הילך טלה זו תחת כלב זה, וכן שני שותפים שחלקו, אחד נטל עשרה ואחד תשעה וכלב, זה שכנגד הכלב אסור ושעם הכלב מותר .
(שם ל' א')
פסוק יט:ומחיר כלב. אמר ליה רבא מפרזקי לרב אשי, מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה, אמר ליה, לא נשמט קרא לכתוב אתנן זונה וכלב .
(שם שם ב')
פסוק יט:בית ה'. בין תלוש בין מחובר .
(ע"ז מ"ו ב')
פסוק יט:בית ה'. לרבות את הרקועין, וכדר' יוסי ב"ר יהודה, דאמר, נתן לה זהב אין עושין אותן רקועין אפילו אחורי בית הכפורת .
(תמורה ל' ב')
פסוק יט:לכל נדר. לרבות את העוף .
(תמורה ל' ב')
פסוק יט:לכל נדר. לרבות את הבמה [ספרי].
פסוק יט:לכל נדר. נדר – להוציא את הנדור, לפיכך נתן לה מקודשין הרי אלו מותרין .
(תמורה ל' ב')
פסוק יט:כי תועבת. יכול אפילו העבירו ברגלו לעזרה חייב, נאמר כאן תועבה ונאמר להלן (פ' שופטים) תועבה, מה להא בזובח אף כאן בזובח [ספרי].
פסוק יט:כי תועבת ה'. יכול אפילו שכר פקיעתה יהיה אסור, ת"ל כי תועבת ה' .
(שם)
פסוק יט:גם שניהם. מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה, דכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב, ותנן אתנן כלב ומחיר זונה מותרין, שנאמר גם שניהם – ולא ארבעה .
(יבמות נ"ט ב')
פסוק יט:גם שניהם. אתנן הכלב ומחיר הזונה הרי אלו מותרין, שנאמר שנים ולא ארבעה .
(תמורה ל' א')
פסוק יט:גם שניהם. האתנן ומחיר ולדותיהם מותרין, שנאמר הם ולא ולדותיהם .
(שם שם)
פסוק יט:גם שניהם. נתן לה באתננה חטים ועשאתן סולת, זיתים ועשאתן שמן, ענבים ועשאתן יין מותר, דכתיב הם ולא שנוייהם .
(שם שם ב')
פסוק כ:לא תשיך. אף הלוה עובר משום לא תשיך לאחיך ומשום ולאחיך לא תשיך (פ' כ"א) ומשום ולפני עור לא תתן מכשול .
(ב"מ ע"ה ב')
פסוק כ:נשך כל דבר. תניא, ר' שמעון בן יוחאי אומר, מניין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום, ת"ל נשך כל דבר – אפי' דבור אסור .
(שם שם)
פסוק כ:נשך כל דבר. תניא, רבי שמעון אומר, מניין שלא יאמר לו המלוה צא ושאול בשלום פלוני או דע אם בא איש פלוני ממקומו, ת"ל נשך כל דבר [ספרי].
פסוק כ:כל דבר אשר ישך. מה ת"ל, שיכול אין לי אלא נשך כסף נשך אוכל, מניין לרבות כל דבר, ת"ל נשך כל דבר אשר ישך .
(ב"מ ס"א א')
פסוק כא:לנכרי תשיך וגו'. לנכרי תשיך – זו מצות עשה, ולאחיך לא תשיך – מצות לא תעשה [ספרי].
פסוק כב:כי תדר נדר. אין לי אלא נדר, נדבה מניין, נאמר כאן נדר ונאמר להלן (פ' צו) אם נדר או נדבה, מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו .
(ר"ה ה' ב')
פסוק כב:לה' אלהיך. אלו הדמים הערכין והחרמות וההקדשות .
(שם שם)
פסוק כב:לה' אלהיך. זה הקדש בדק הבית .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
פסוק כב:לא תאחר. תניא, אחר הנודר ואחד המקדיש ואחד המעריך, כיון שעברו עליו שלש רגלים עובר בבל תאחר .
(ר"ה ד' ב')
פסוק כב:לא תאחר. תניא, בן עזאי אומר, אע"פ שהוא בבל תאחר אינו בבל ירצה .
(ר"ה ו' א')
פסוק כב:לא תאחר. ת"ר, צדקה הרי היא כנדר שעובר עליה בלא תאחר לשלמו .
(ערכין ו' א')
פסוק כב:לשלמו. אותו ולא חלופיו .
(ר"ה ה' ב')
פסוק כב:כי דרש וגו'. כי דרש ידרשנו – אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים , לה' אלהיך – אלו צדקות ומעשרות ובכור .
(שם שם)
פסוק כב:מעמך. זה לקט שכחה ופאה .
(שם שם)
פסוק כב:מעמך. תנא ר' חייא, מעמך – פרט ליורש .
(שם ו' ב')
פסוק כב:והיה בך חטא. בך חטא ולא בקרבנך חטא .
(שם ה' ב')
פסוק כב:והיה בך חטא. בך חטא ולא באשתך חטא .
(שם י א')
פסוק כג:וכי תחדל לנדור. אמר שמואל, כל הנודר אע"פ שמקיימו נקרא רשע, א"ר אבהו, מאי קרא, וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא, ויליף חדלה חדלה, כתיב הכא כי תחדל לנדור וכתיב התם (איוב ג׳:י״ז) שם רשעים חדלו רוגז .
(נדרים כ"ב א')
פסוק כג:לא יהיה בך חטא. תנא רב דימי, כל הנודר אע"פ שהוא מקיימו נקרא חוטא, אמר רב זביד מאי קרא וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא, הא לא חדלת איכא חטא .
(נדרים ע"ז ב')
פסוק כד:מוצא שפתיך תשמר. ת"ר, מוצא שפתיך זו מ"ע, תשמור – זו מצות ל"ת .
(ר"ה ו' א')
פסוק כד:מוצא שפתיך תשמר. אין לי אלא שהוציא בשפתיו, גמר בלבו מניין, ת"ל (פ' ויקהל) כל נדיב לב .
(שבועות כ"ו ב')
פסוק כד:ועשית. אזהרה לב"ד שיעשוך, ומכאן למדין למשכון .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
פסוק כד:כאשר נדרת. קבע נדרו בשעת הפרשה ולא בשעת הנדר ושינה, אינו כלום, דכתיב כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת .
(מנחות ק"ג א')
פסוק כד:כאשר נדרת וגו'. כאשר נדרת – זה נדר, לה' אלהיך – אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעה, אשר דברת – אלו קדשי בדק הבית, בפיך – זו צדקה .
(ר"ה ו' א')
פסוק כד:נדרת נדבה. וכי נדר נדבה היא, אלא אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו נדבה יהא, מכאן לזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה .
(זבחים ב' ב')
פסוק כד:נדרת נדבה. וכי נדר קרוי נדבה, אלא לחייב על כל נדר ונדר ועל כל נדבה ונדבה .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
פסוק כה:כי תבא. נאמר כאן ביאה ונאמר להלן (כ"ד ט"ו) לא תבא עליו השמש, מה להלן בפועל הכתוב מדבר אף כאן בפועל הכתוב מדבר .
(ב"מ פ"ז ב')
פסוק כה:כי תבא. יכול בכל אדם הכתוב מדבר, ת"ל ואל כליך לא תתן אבל אתה נותן לכליו של חבירך, ואיזה הוא – זה הפועל .
(ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד)
פסוק כה:בכרם. אין לי אלא בכרם, כל מילי מנלן, גמרינן מכרם, מה כרם מיוחד דבר שהוא גדולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו, אף כל דבר שהוא גדולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו .
(ב"מ פ"ז ב')
פסוק כה:בכרם. אין לי אלא במחובר, בתלוש מניין, א"ר אמי, כתיב כי תבא בכרם, מי לא עסקינן ששכרו לכתף ואמר רחמנא ליכל .
(שם פ"ח ב')
פסוק כה:בכרם. היה עושה בידיו ולא ברגליו, ברגליו ולא בידיו, ואפילו בכתיפו, הרי זה אוכל, דכתיב כי תבא בכרם – בכל מאי דעבד .
(שם צ"א ב')
פסוק כה:בכרם רעך. בכרם רעך ולא בכרם עובר כוכבים ולא בכרם הקדש .
(שם פ"ז ב')
פסוק כה:ואכלת. ואכלת – ולא מוצץ .
(שם שם)
פסוק כה:ענבים. ענבים – ולא ענבים ודבר אחר .
(שם שם)
פסוק כה:ענבים. וכי אין אנו יודעים שאין בכרם לאכול אלא ענבים, ומה ת"ל ענבים, אלא מכאן שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים, בענבים – לא יאבל בתאנים .
(ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד)
פסוק כה:ענבים. וכי עלה על דעתך שיאכל עצים ואבנים, ומה ת"ל ענבים, שלא יקלף בתאנים וימצמץ בענבים .
(ירושלמי ב"מ פ"ז ה"ב)
פסוק כה:ענבים. אסור לפועל שיהיו אשתו ובניו מהבהבין לו את השבלים באור, שנאמר ענבים – ענבים כמו שהן [רמב"ם הלכות שכירות פי"ב ה"ו].
פסוק כה:כנפשך. כנפשו של בעה"ב כך נפשו של פועל, מה נפשך אוכל ופטור אף נפשו של פועל אוכל ופטור, מלמד שאין הפועל אוכל בתלוש אלא בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר .
(ב"מ פ"ז ב')
פסוק כה:כנפשך. כנפשו של בעה"ב כך נפשו של פועל, מה נפשך אם חסמת לך פטור אף פועל אם חסמת לו פטור אתה .
(שם פ"ח ב')
פסוק כה:כנפשך. כל דבר שהנפש תאבה .
(ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד)
פסוק כה:כנפשך שבעך. מותר לפועל לאכול בדינר אע"פ ששכרו במעה כסף, שנאמר כנפשך שבעך [רמב"ם הלכות שכירות פי"ב הי"א].
פסוק כה:שבעך. שבעך ולא אכילה גסה .
(ב"מ פ"ז ב')
פסוק כה:שבעך. מלמד שלא יהא אוכל ומקיא .
(ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד)
פסוק כה:שבעך. מלמד שלא יהא מקלף בתאנים וממצמץ בענבים .
(שם שם)
פסוק כה:ואל כליך וגו'. בשעה שאתה נותן לכליו של בעה"ב אתה אוכל ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעה"ב אי אתה אוכל .
(ב"מ פ"ז ב')
פסוק כה:ואל כליך וגו'. תניא, מניין לפועל שאמר תנו לאשתי ולבני שאין שומעין לו, ת"ל ואל כליך לא תתן .
(שם צ"ב א')
פסוק כו:כי תבא. יכול בכל אדם הכתוב מדבר, ת"ל וחרמש לא תניף על קמת רעך, מי שיש לו רשות להניף, ואיזה הוא, זה הפועל .
(ירושלמי מעשרות מ"ב ה"ד)
פסוק כו:וקטפת מלילות בידך. מלמד שלא תהא קוצר במגל [ספרי].
פסוק כו:וחרמש. בשעת חרמש אכול שלא בשעת חרמש לא תיכול, ומניין לרבות דבר דלאו בר חרמש, ת"ל קמה, לרבות כל בעלי קמה .
(ב"מ פ"ז ב')