לא יגלה כנף וכו' והלא כבר הוזהר וכו' אלא כדי לסמוך לה לא יבא ממזר וכו' קשה שהרי כתו' ביניהם לא יבא פצוע דכא ואין סמוך לו לא יבא ממזר וי"ל משום דטעמא דאסור פצוע דכא היינו משום אסורא דממזר כלומר לפי שפצוע דכא אינו מוליד כמו שפי' רש"י בסמוך ובניו כולם ממזרים לכך לא חשיב הפסק שהרי הוא כאלו כתב לא יבא פצוע דכא וכו' כדי שלא יבא ממזר:
פסוק ד:
לא יבא עמוני לא ישא ישראלית קשה הא כבר פירש לעיל דלישנא דלא יבא בקהל ר"ל לא ישא ישראלית ולמה הוצרך לשנותו בכאן וי"ל דהייתי יכול לטעות בזה הכתוב בעמון ומואב ולפרשו כמשמעו שלא יבואו במקדש ובעדת ישראל משום דכתיב בקינות כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צוית לא יבואו בקהל לך שבעמון ומואב מדבר כדאית' התם במדרש לכך הייתי מפרש מקרא כמשמעו משום הכי חזר רש"י וכתב לא יבא עמוני לא ישא ישראלית:
פסוק טז:
לא תסגיר עבד כתרגו' ד"א אפי' עבד כנעני של ישראל וכו' נראה שלכך פי' ד"א דפירש התרגום שאמר עבד עממין לוות רבוניה פשיטא שהואיל ובא להמלט אלינו מעם אדוניו הנכרי שלא נוכל להסגירו ביד עובד ע"ז אשר נס ממנו לכך נראה יותר הפי' השני:
פסוק כב:
לא תאחר לשלמו שלש רגלים דרשו רז"ל מן המקרא פי' דרשו כן מדהחזיר הכתוב ג' רגלים בסוף פרשת ראה וכתב בחג המצות ובחג הסוכות שלא הוצרכו ליכתב בגמ' דר"ה: