פסוק א:לא יקח איש את אשת אביו. האנוסה על כן נסמכה זאת הפרשה:
פסוק ב:פצוע דכה. ביצים בלא אבר [ס״א חסר] ואמרו המדקדקים כי הטעם בשרם שהוא דכא וזה רחוק:
פסוק ב:שפכה. זה האבר שממנו ישפך מימיו והזרע:
פסוק ב:בקהל ה'. הטעם שלא יחשב כאחד מקהל ה' שיקח בת ישראל וכן עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והעד הנאמן רות והכתוב שאמר לא תבאו בהם על נשי שבעת הגוים. גם הכתוב בעזרא ויבדילו כל ערב הם (הנזכרים) ושם פירשתיו:
פסוק ג:ממזר. אחז״ל הבא מן העריות והשני ממי״ן נוספין כממי״ן נהרסו ממגורות ואחרים אמרו כי הוא שם גוי וישב ממזר באשדוד כי רחוק הוא שיקרא שם ישראל ואף כי בעת הישועה בשם גנאי והמתרגם תפש דרך קצרה ודרש:
פסוק ו:ויהפך. שהיה בלב בלעם לקלל ולא עזבו השם:
פסוק י:כי תצא מחנה. זהו המחנה שיצא אל האויב ושם הארון והוא מחנה קטן ואיננו מחנה הגדול כי שם מחיצות עשויות ובצאתם אל המלחמה הם קרובים סביבות הארון וברור כי טמא מקרה משחית ונסמכה זו הפרשה בעבור מלחמת מדין שהזכיר דבר בלעם כי צוררים הם בעבור אחותם והארון היה עם המחנה שיצא על מדין:
פסוק י:מכל דבר רע. לנפש ולגוף כמו הקרי:
פסוק יא:מקרה. המ״ם משרת ומשקלו משדה אחוזתו:
פסוק יב:לפנות ערב. כטעם כי פנה היום גם חזוק הוא זה לדברי רז״ל והמכחישי' אמרו כי לפנות כמו לפני ולא אמרו כלום וי״א כי טעמו כאשר יחל הערב לפנות והנה אחר שאמר הכתוב לפנות ערב אמר וכבוא השמש הנה קודם הערב וכן לפנות בקר קודם זרוח השמש:
פסוק יג:ויד. מקום כמו יד הירדן גם זו ראיה כי ממחנ' ישראל לא יצא בעל קרי ולא כל אדם בשעת הצורך ואף כי התינוקות והעד שאמר הכתוב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש והטעם כל טמא מטמא ולא טמא יום:
פסוק יד:אל״ף אזנך. נוסף מגזרת והזונות רחצו:
פסוק יד:וכסית. כי כל דבר נראה לעינים והוא מגונה יוליד דמות גנאי בנפש:
פסוק טו:ערות דבר. במעשה או דבור:
פסוק טו:ושב מאחריך. הטעם שלא ילך לפניך כי כן כתוב:
פסוק טז:לא תסגיר עבד. בלכתם למלחמה יתכן שיברח למחניהם עבד ואיננו ישראלי:
פסוק טז:מעם אדוניו. גם הוא איננו ישראל כי הוא בא לכבוד השם הנקרא על ישראל ואם העבד יסגירנו ישראל אל אדוניו הנה זה חלול השם על כן לא תוננו:
פסוק יח:ונסמכה פרשת קדשה בעבור העבד ומעתיקי הדת אמרו כי הקדש הוא הנשכב והעד מבנ״י. ואמר אליהוא וחיתם בקדשים כי נפשם כנגד חיתם והנה קדשים כנגד' נועד וכתוב וגם קדש היה בארץ בתי הקדשים ושם כתוב אשר הנשים אורגות שם ואני לא אבין טעם קדשה וכאשר נחפשה היטב טעם המלה אז היא ידועה שהיא מזומנת לכל עובר ושב והעד איה הקדשה א״כ יהיה קדש כמעשה המצרים והמבין יבין ובעבור קדשה נסמכה פרשת אתנן זונה:
פסוק יט:אתנן. כמו מתן והאל״ף נוסף והנו״ן כפול כפ״א נאפופיה וכרי״ש סגריר והטעם מה שלקחה הזונה שנתנו הזונים אחריה כי הוא אסור:
פסוק יט:ומחיר כלב. כי הוא דרך בזיון על כן אמר כי תועבת ה':
פסוק כ:לא תשיך לאחיך. בעבור שהזכיר העבד הנכרי אע״פ שכתוב בו לא תוננו יש לך רשות שתשיכנו:
פסוק כ:לא תשיך לאחיך. יש הפרש בין תשך לתשיך והטעם שלא תקבל מאחיך שיתן לך רבית גם הוא עובר על מצות רבית והנה המלה יוצאה לשנים פעולים ורבים אמרו כי תשיך כמו תשך אין הפרש ביניהם וכמו כן פעולים רבים במקרא:
פסוק כב:כי תדור נדר. בעבו' שהזכיר באתנן זונה לכל נדר:
פסוק כב:כי דרוש ידרשנו. משל כבני אדם שיבקש מה שנדרת:
פסוק כב:והיה בך חטא. עונש:
פסוק כד:מוצא שפתיך. בכל דבר שיש בו זכר לשם:
פסוק כד:נדבה. כי כל נדר נדבה ואין כל נדבה נדר וזה הדבר ברור:
פסוק כד:אשר דברת בפיך. אחר שיצא הדבור לא תוכל להשיבו:
פסוק כה:כי תבא בכרם רעך. לבצור מותר שתאכל ונסמכה זאת הפרשה כי משלך אתה חייב לתת בנדר ושל אחרים לא תקח לך:
פסוק כו:וקטפת. כמו הקוטפים מלוח:
פסוק כו:מלילות. ידיעות מהמקום:
פסוק כו:חרמש. מלה מרובעת ובעבור תניף אמרו המכחישים כי כן לעוברי דרכים:
