פסוק א:כי יכרית ה' אלהיך את הגוים וגו' שלש ערים תבדיל לך ושלשת את גבול ארצך וגו'. נוכל לפרש זה על האדם כשנפטר מן העולם, הנפש שוכנת בקבר והרוח בג"ע של מטה והנשמה בג"ע של מעלה, וראש חודש ושבת הם מתקבצים שלשתם ועולין למעלה, זהו שאמר כאן שלש ערים תבדיל לך, הם ג' מקומות אלו:
פסוק א:ובזוהר פרשת שלח לך דף קנ"ט שואל שם ר"א ואומר והואיל וידע הקב"ה שהאדם סופו לחטוא ולמות למה בראו, המאמר ארוך, ואומר שהאדם יש לו ג' עולמות וכו' עיין שם. א"כ תכין לך הדרך, תכין לעצמך. ויש מי שפירש ושלשת על ג' מלבושי רמ"ח חומריים כמו הנהנה מסעודת מצוה סעודת פורים סעודת שבתות ויו"ט, ואלו שוכנין עמו בקבר והן משכן הנפש, ועל זה אמר ועצמותיך יחליץ וממצות הרוחניות נעשה לו רמ"ח איברים רוחניים שלובש בג"ע הארצי, וכן נגד הרוח, ומכוונת עשיית המצות קונה רמ"ח איברים רוחניים יותר שהן מלבוש שמתלבש בהן להקביל פני מלך והן נגד הנשמה ע"כ, והוא קרוב למה שאמרנו. ורבינו בחיי ז"ל כתב קרוב לזה ז"ל, וצריך שתשכיל בענין שש ערי מקלט כי הם כנגד שש קצוות, כי השלשה שהבדיל משה אין להם שלימות במצוה אלא בשלש אלו שצוה עתה לעשות בארץ כנען, ותשלום המצוה שיהיו שש ערים כנגד שש קצוות לרמוז על חסדי ה' בעוה"ז שיקלטו הערים, וכן נפשו לעוה"ב שיהיה לה חלק בשש קצוות העליונים. ואע"פ שאין תשלום המצוה אלא בשש הבדיל משה השלשה כנגד שלש אותיות של שם שהן חוזרין לשש, כענין שכתוב בספר יצירה ג' אבנים בונות ששה בתים, כי ששה ערים אלו מקלט לגוף ובהם רמז לששה בתים שהן מקלט לנפש, ועוד הבדיל משה ג' ערים כנגד ג' המקומות שהנשמה נפרדת מהם, ולכך עשה משה שלש גבולים אלו לכפר על הנשמה הבאה מג' מקומות עליונים שחוצבה משם ונפרדה מהם, לפי שידעת כי עלוי הנשמה מגן לגן ומהגן לעדן ומעדן לבינה הכל אורח סלולה ורצועה ישרה, זהו שכתוב והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, היא הבינה ששם תכלית מנוחתה. ועל זה אמר תכין לך הדרך, תכין בעוה"ז הדרך בעוה"ב ע"כ, וזהו אשר ינחילך ה' אלהיך לנוס שמה כל רוצח, ר"ת לשכר, שהולכים שם לקבל שכרם, לנוס מפני מלאכי חבלה כדי שלא יראוהו, כמו שארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, לפי שהצדיקים תשוקתם היא להלוך בשליחותו של מקום כמלאכים, ולהלוך מישיבה לישיבה מישיבתו של הקב"ה לישיבתו של משיח, ויש ישיבות של בעלי מקרא ויש ישיבות של בעלי משנה ויש של בעלי תלמוד ושל בעלי קבלה כנזכר בתיקונים, וזה חפץ הצדיקים להלוך מאחת לאחת, שנאמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים שהן השרפים שנאמר שרפים עומדים וגו', ובעל תשובה אינו יוצא ממקומו:
פסוק ד:וזה דבר הרוצח וגו', ר"ל שיתודה בכל עת, וזהו וזה דבר, זהו דברו שיאמר רוצח אני, א"כ קודם שיבא גואל הדם שהוא סמאל צריך להקדים ולהתודות, וזהו סוד הודוי. וכשיבא סמאל להלשין אומר לו הקב"ה כבר קדמך והודה מעצמו ומודה בקנס פטור, זה ינוס שמה וחי:
פסוק ד:אשר יכה את רעהו בבלי דעת, שהסיתו היצר ולא ניסת אליו, אבל בלא ידיעה שנטרד בעסקיו ומתוך כך לא פנה אליו לעשות אותה עבירה שהסיתו, והוא לא שונא לו מתמול, כלו' שלא נצחו ליצרו מחמת ויכוח אלא מחמת טרדה, רעהו זה היצר שרעהו מעת שנולד שנאמר לפתח חטאת רובץ. ואשר יבא את רעהו ביער, שבא עם היצר בויכוח והסיתו והדיחו, זהו ונדחה ידו, כמו יש לאל ידי בגרזן שהוא השיל הברזל שהסירו והשיל אל אלוה נפשי, ומצא את רעהו ומת, שהסיתו והמיתו, הוא ינוס אל אחת הערים שהיא התשובה שהיא מיוחדת שבערים וחי, פן ירדוף גואל הדם, קודם שיעלה, כי כן דרכו יורד ומסית עולה ומסטין יורד ונוטל נשמה, א"כ קודם שיעלה יעשה תשובה קודם שירדפנו והשיגו שיסטיננו ויחטיאו וירבה הדרך שתקשה עליו התשובה מרבוי העבירות, זהו והכהו נפש, וזו ליצר אין משפט מות, שלא ממיתו בלא דין ובלא רשות, כי לא היה עמו בשנאה ולא היה לוחם עמו אלא היה מתנהג עמו באהבה שומע ממנו, ויהיה מרוחק מג' ערים, על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך שהן ג' מלבושים לזכות בהן לעלות לג' מקומות שהן גן עדן של מעלה וגן עדן של מטה והעדן שעין לא ראתה, זהו ויספת לך שלש ערים על השלש האלה:
פסוק ד:ורקאנטי ז"ל כתב ז"ל. אחר שאמר בפרשה של מעלה וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת, מה הוצרך לפרט יותר אשר יבא את רעהו ביער, אלא ביער מקום ממשלת הדין ושם עשתה ממשלת הדין שליחותה שנאמר והאלהים אנה לידו וזימנם לפונדק אחד וכו', זה טעם ונשל הברזל, כבר ידעת ענין הברזל שהיא החרב המתהפכת המחרבת את העולם, וסוד העץ תבינהו מפסוק ותלית אותו על עץ, כד"א ויורהו ה' עץ וגו', שגברה מדת הדין על מדת הרחמים ע"כ:
פסוק ח:ואם ירחיב ה' אלהיך, כתב הרמב"ם ז"ל פרק ח' מהלכות רוצח, בזמן מלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השלש שנאמר ויספת לך שלש ערים על השלש האלה והיכן מוסיפין אותם, בערי הקניזי והקיני והקדמוני שכרת לאברהם אבינו ועדין לא נכבשו, ועליהם אמרה התורה ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ע"כ. ויש לשאול ג' ערים לימות המשיח למה וכי יש רצחנים לימות המשיח שידבר שלום בעולם, אע"פ שהוא הולך, לשיטתו שכתב פרק י"ב מהלכות מלכים ומלחמותיהם, אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו נוהג, עם כל זה אין עולה על הדעת שיהיה באותו זמן רצחנים, ובמדרש כתבו רש"י פרשת לך לך פסוק ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי וגו' את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני את החתי ואת האמורי וגו', אמר עלה בדעתו של מקום להנחיל עשרה עממין את הקיני ואת הקנזי ולמה נתן להם אלו הז' והשלשה לא נתן להם רבנן אמרי אדום ומואב ועמון הם הג' לא נתן להם בעוה"ז שנאמר כי לא אתן לך מארצם ירושה, ובמואב כתיב אל תצר את מואב, קיני הוא עשו, קניזי וקדמוני עמון ומואב בימות המשיח יחזרו לישראל לקיים מאמרו של הקב"ה. אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם אבל עכשיו נתן להם השבעה שנאמר שבעה גוים רבים ועצומים ממך ע"כ, וא"ת כיון שלא נתן להם הג' בעוה"ז למה הבטיחם לאברם והתחיל בהם, יאמר שיתן להם השבעה שהן חתי אמורי כנעני חוי וגו', אלא לפי שהראה הקב"ה לאברהם שעבוד ד' מלכיות אימה זו מלכות בבל נופלת זו מלכות אדום וראה בן בנו שהוא אדום שולט על בניו, ולא די זה אלא בניו של לוט שמסר עצמו על אביהם להצילו ואילו לא הצילו לא היו באים, וראה אותם שולטים על ישראל, כמו שאז"ל על פסוק ויאסוף אליו את עמון ואת עמלק וגו' בעגלון מלך מואב, אז"ל ד' דברים טובים היו לו ללוט לחשבו לאברהם, וילך אברם וילך אתו לוט, וגם ללוט ההולך את אברהם, וישב את כל הרכוש וגם את לוט, ויהי בשחת אלהים ויזכור את לוט וגו', וכנגדם היו צריכין בני לוט לפרוע לו טובה לזרעו של אברהם, ולא דיים שלא פרעו טובות אלא פרעו רעות הה"ד וישלח מלאכים אל בלעם וגו' ויאסוף אליו עגלון מלך מואב את בני עמון ויהי אחרי כן באו בני עמון ובני מואב אל יהושפט, וכן אז"ל בסנהדרין עמון ומואב שביבי בישי הוו לישראל, כשראה כל זה נחמו בהם תחילה ואמר לו לזרעך נתתי, אמר במדרש רבי שמואל בר נחמני אמר מאמרו של הקב"ה מעשה שנאמר לזרעך נתתי אתן אין כתיב אלא נתתי, יאמרו גאולי ה' אשר גואלם אין כתיב כאן אלא אשר גאלם, כי פודה ה' את יעקב אין כתיב כאן אלא כי פדה ויברא ה' על מכון הר ציון אין כתיב כאן אלא וברא ה' וכו, הרי שמאמרו של הקב"ה מעשה, א"כ נחמו הקב"ה על מה שהוקשה עליו תחילה, קיני זה עשו קניזי קדמוני זה עמון ומואב. ואמר לו נתתי לך, מאמרו של הקב"ה מעשה, זהו שאמר כאן כאשר נשבע לאבותיך והיכן נשבע אלא מאמרו של הקב"ה מעשה, זהו שאמר כאן כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך, שאין שום אויב ומצר שהוא זמן המשיח, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ב מהלכות מלכים ז"ל מה שאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה. ענין הדבר שיהיו ישראל יושבים לבטח ורשעי העולם משולים כזאב וכנמר שנאמר זאב ערבות ישדם ונמר שוקד על עריהם, שלא יהיה באותו זמן מלחמה ולא ישא גוי אל גוי חרב, זהו אומרו כאן שלש ערים והוא מלשון אויבים כמו ומלאו פני תבל ערים וכן ויאמר שמואל למה זה תשאלני וה' סר מעליך ויהי ערך, א"כ אמר לו בזמן מלך המשיח אלו הג' אויבים שהן עשו עמון ומואב תבדילם לך ויהיו בעזרך, שנאמר אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם, שיהיו נשמעים לך, וכן אז"ל למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור, ואומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', זהו ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך, כי יהיה שלום בעולם, והיה עליך דמים שיהיו נותנין לך מס, ולזה אמר ואם, כי מאחר שיש שבועה למה לא יהיה בודאי. וה"ר בחיי ז"ל כתב אם זה כמו ואם מזבח אבנים תעשה לי שהוא ודאי, עם כל זה אינו דומה שכאן יש שבועה אלא לפי שאינו בזמן הזה אמר ואם, שהוא על זמן מלך המשיח שהוא גואלי אחרון כמו שהבדיל גואל ראשון שהוא משה והבן, וראה שבזמן הזה בעולם מתנהג על ידי שש קצוות לזה היו שש ערים שלש שהבדיל משה ושלש שהבדיל יהושע, אבל לעתיד יהיו פועלים כל העשר שהן שלש של שלש שלש והיא עם כולם והבן, וזהו שאמר האלה מנין א"ם:
פסוק יא:וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש. לא מצינו הכאת נפש במזיד אלא בשוגג שנאמר מכה נפש בשגגה אבל במזיד אמר ואם באבן יד הכהו ואם בכלי עץ הכהו ולא אמר נפש, ובשוגג אמר נפש, לומר שהאדם מכה הגוף לא הנפש זה שהכה בשוגג נקרא מכה נפש לומר שהוא שליח של הקב"ה שהוא הוא המכה הנפש, ואמר כאן נפש והוא מזיד לומר שאם תחילתו ברצון אע"פ שסופו באונס נהרג אבל על ידי גואל הדם, זהו אומרו ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת ואם אין לו גואל הדם לא יהרגוהו ב"ד הואיל וסופו שוגג, זהו שארז"ל מעבירה קלה יבא לידי חמורה, מהשנאה בא לידי שפיכות דמים, לכך נאמר וכי יהיה איש שונא לרעהו שהיה לו לכתוב כי יקום איש על רעהו והכהו, ולז"א ולא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי, דם השופך מבעי ליה, אלא דם זה ששפך בשוגג ונראה לך שהוא נקי הואיל והוא התחיל בשנאה תבערנו, ולא תאמר שהוא נקי. דם הנקי מישראל וטוב לך, ס"ת מילבך תסיר דבר זה מלבך, כמה שנאה עושה, נקי מישראל וטוב לך, ר"ת נמול שימול ערלת הלב ולא יבא לידי שנאה, ולזה סמך לא תסיג גבול רעך שאתה מסיג גבול הקב"ה שהוא נקרא רע שנאמר רעך וריע אביך אל תעזב. שהוא אוהב שנאמר אהבתי אתכם ואתה מסיג גבולו בשנאה:
פסוק יד:אשר גבלו ראשונים. התקנות והסייגים שתקנו החכמים לא תסיגם כי לא נתנו דבריהם לשיעורים, גם כן אם שמעת שום חדוש לא תאמר אותו אלא בשם אומרו כדי שתביא לו גאולה, ואם לאו אתה נענש כי יקרא עליך תגר, תסיג גבול רעך, ר"ת תגר, וכן אמר פרק שלשה שאכלו דלא נח נפשיה דרמי בר חמא אלא דשמע שמעתתא מפומיהו דרבנן וגריס להו כצורבא מרבנן, פירוש שהיה גורס ההלכה כאילו הוא חידשה ולא היה אומרה בשם אומרה:
פסוק יד:ובמדרש אמר לא תסיג גבול רעך, זה המחליף דברי חכמים ותולהו באחר ואחר באחר, כמו דברי רבי אליעזר בדברי רבי יהושע ודברי רבי יהושע בדברי רבי אליעזר, לומר על טהור טמא ועל טמא טהור טהור, ירושלמי דפאה רבי חנינא בר פפא הוה מפליג מצוה בליליא (פירוש היה מחלק צדקה בלילה בסתר כדי שלא יראוהו בני אדם) פגע ביה רבהון דרוחאי (פירוש רב של שדים) אמר ליה לא כתיב לא תסיג גבול רעך (פירוש לפי שממשלתם בלילה) אמר ליה לא כתיב מתן בסתר יכפה אף וכו' ועקרו ממקומו ע"כ מכאן תדע כמה שכרו של מתן בסתר שכפאו ועקרו לרבהון דרוחאי, לזה סמך לא יקום עד אחד לפי שלאחד נראה ומזיק וכו', וחנינא נראה לו ולא הזיקו אדרבא הוא עקרו:
פסוק טו:לא יקום עד אחד. אין לו קימה לעד בזה, שאם היה רצון ה' היה מזמין לו ב' עדים להרגו, א"כ לכל עון בכל חטא, זה שנראה לך שהוא עון שעשה אולי לפני ה' הוא חטא כפי השעה וכפי תוקף היצר, או יש לו זכיות שהם מכריעין זה העון, או עתיד לצאת ממנו שום זרע הגון, לזה לא הזמין לו ב' עדים, והזמינך כדי שיתבזה, וכדי שתוכיחהו, ואם לא יקבל סופו לחטוא על פי שני עדים ויעידו בו ויהרגוהו, זהו אשר יחטא, ע"פ שני עדים או שלשה עדים שהוא לא נזהר מאחד ה' הזמין לו ב' והוא עמהם, הראשון שראה קודם וכו':
פסוק טו:עוד אשר יחטא. כמו שאמר בגמרא טוביה חטא ובא אדם אחד ששמו זיגוד והעיד עליו לפני רב פפא והלקהו אמר טוביה חטא וזיגוד לקי, אמר ליה אין לחודך לא תסהיד עליה דקא מפקת עליה שום רע. זהו אשר יחטא שמעלה עליו שם רע, על פי שנים עדים ר"ת פשע, פי שלשה עדים ר"ת פשע, לומר שעשה עון זה במרד ובפשע, ועוד שאין ממיתין אלא אחר התראה והוא קבל ההתראה, א"כ הוא פושע, לזה הזמין לו הב' עדים:
פסוק יז:ועמדו שם האנשים אשר להם הריב לפני ה'. ארז"ל שיהא דומה עליהם כאילו הם מעידין לפני ה', ולזה אמר ב"פ שקר, והנה שקר העד, שקר ענה. שקר בה', ושקר באחיו:
פסוק יט:ועשיתם לו כאשר זמם לעשות, ארז"ל כאשר זמם ולא כאשר עשה, והטעם הוא שאין להם כפרה במיתה ויהיה דינם מסור לשמים. ורקאנטי ז"ל פירש טעם אחר ז"ל צריך אני לעוררך על מאמר רבותינו ז"ל שאמרו כאשר זמם ולא כאשר עשה, איך עלה בלבם אמיתת טעמי המצות, וקודם צריך שתדע שזה המאמר לא אמרוהו ז"ל רק בדיני נפשות אמנם דיני ממונות עונשין אחר המעשה, וכן ארז"ל הרגו אין נהרגין, ואחר ההקדמה הזאת תדע כי הקב"ה לא עביד דינא, בלא דינא ומי שאינו חייב מיתה לא יבא לידי כך שיהרג בעדי שקר, ואם נהרג בעדי שקר ודאי חטא בכיוצא בזה שהוא היה ראוי, לכך תמצא אלו שהעידו עליו אע"פ שהוזמו גברא קטילא קטילו ומרשעים יצא רשע, כענין שארז"ל בהורג שוגג הקב"ה מזמנן לפונדק אחד וכו', אמנם קודם מעשה דם נקי רצו לשפוך וע"כ נדונין, וזהו בסיבת שהשכינה שרויה עם הדיינים, וכשכוונתם לש"ש אין דבר מקולקל יוצא משם, כי השכינה מסכמת לדעתם שנאמר אלהים נצב בעדת אל, ע"כ:
פסוק כא:ולא תחוס עינך נפש בנפש. לא תחוס לומר אם הרגו אין נהרגין אם לא הרגו גם כן לא תהרגם, לומר שאף שרצו להרוג נפש מה תועלת שנהרוג נפש, זהו נפש בנפש, וכן יד ביד לומר כיד שנחתך אין לה תיקון בחתיכת יד האחר, ולזה לא אמר נפש תחת נפש יד תחת יד כמו שאמר במקום אחר, א"כ לא תחוס עינך לומר כן:
פסוק כא:עוד נפש תחת נפש אם אתה תחום יקח ממך נפש בשביל נפשו של אותו הרוג שלא נקמת נקמתו, וסוף שיבאו עליך אויבים ותצטרך לצאת עליהם למלחמה, כי במלחמת הרשות הכתוב מדבר, לזה סמך ואמר כי תצא למלחמה על אויביך, ועכ"ז לא תירא אע"פ שאינך ראוי כי ה' המעלך מארץ מצרים אע"פ שלא היית ראוי לכך שלא היה לך זכות כמו שאז"ל על פסוק ואת ערום ועריה, ולזה אמר המעלך ולא אמר המוציאך, לומר לא היציאה בלבד היתה בלתי ראויה אלא כל מעלה שנעשה לך בקריעת ים סוף ובמן ובבאר ובענני כבוד הכל היה בלתי ראוי, כי זה נאמר בשנת הארבעים אחר שבא להם כל אלו המעלות אבל עם כל זה יש לך טורח ביציאתך למלחמה, כי אם היית עושה רצונו של מקום לא היה לך אויבים עד שתצטרך לצאת עליהם שנאמר ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ואמר סוס ורכב עם רב, אע"פ שהן עם רב ממך אינן חשובין אלא כסוס אחד. ובמדרש אם אתה חומל על הרשעים סוף שהן באין עליך צא ולמד משאול שחמל על אגג יצא עליהם המן הרשע וכן אמר משה והיה אשר תותירו וגו' ע"כ. וראית סוס ורכב, איך אמר אח"כ עם רב ממך אלא אמר משה לישראל כי תצא למלחמה תראה סוס אחד, אותו סוס ורכב הוא הקב"ה שכן הוא אומר כי ה' אלהיך עמך, א"כ מאחר שהוא הלוחם לא תירא אפי' שיהיו עם רב, וכן אתה מוצא בפרעה שנאמר ויקח שש מאות רכב בחור, ויצא הקב"ה ונדמה כסוסה שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה וגו', ופירוש המעלך כמו בעת שהעלך מארץ מצרים שנדמה כסוס: