ארץ החיים

אחד משמות החיבה וההערצה שזכתה להם ארצנו הוא "ארץ החיים". כינוי זה קשור עם היותה משכן לאלוקי עולם, אשר עליו נאמר בתהלים: "כי עמך מקור חיים", ועם התאמתה המלאה לתורת ה', המתוארת במילים "עץ חיים היא למחזיקים בה".

מתוך כך ברור שהארץ שוללת בעצם טבעה כל מידה של אכזריות רצחנית הפוגעת בהופעת החיים, יתר על כן: תורת החיים, המלאה חכמה ודעת, קובעת כי גם נטילת חיים בטעות מקורה בחטא המחייב תיקון, ועל כן אין היא פוטרת את הרוצח בשגגה בלא כלום. המרפא המוכן עבור נפש האדם שפגע בשוגג בנפש חברו הוא הגלות אל ערי המקלט הקבועות בשני עברי הירדן – שלוש מכאן ושלוש מכאן.

כמו באקראי מזכירה התורה בעניינן של ערים אלו את יושבי הארץ הקודמים: "כי יכרית ה' אלקיך את הגוים אשר ה' אלקיך נתן לך את ארצם... שלש ערים תבדיל לך"; אולי כדי לרמז לנו כי תרבותם של אותם גויים חיללה את הארץ ופגעה בקדושת החיים שבה, ועל כן קביעתם של ערי המקלט אינה רק תיקון לחיי האדם בישראל אלא גם תיקון ומרפא לארץ.

מלבד חיוב קביעת ערי המקלט, הוסיפה התורה ופירטה את מיקומן המומלץ של הערים על פני הארץ ואת סידור הדרכים הרצוי על מנת להקל על הרוצח בשגגה ולזרז את הגעתו אל עיר המקלט.

בהזדמנות זו נתבשרנו כי עתידה ארץ ישראל להתרחב אל גבולות ההבטחה לאבות הקדושים , וכשנזכה לכך יהיה עלינו להוסיף ולהבדיל שלוש ערי מקלט נוספות באותם אזורים שיתווספו על נחלתנו.

התורה חותמת את דין ערי המקלט בהסתייגות ברורה מכל רוצח במזיד, שאינו זכאי לרחמי המקלט המוצע בערים אלו כלל ועיקר, וכדבר התורה: "וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת... לא תחוס עינך עליו".

לפרשת הרוצח נסמך איסור הסגת גבול, הנותן תוקף לגבולות הנחלות העתידות ליפול בחלקו של כל פרט בישראל בעת חלוקת הארץ. ייתכן שהסמיכות רומזת כי כל עוול במידת הארץ הקדושה הראויה לנחלתו של איש מישראל כמוהו כשפיכות דמים, וכפי שהתבאר בפרשת ערכין בעניינו של ערך האדם בישראל, הזהה לערך פדיונו של שדה מיד ההקדש, תופעה שיש בה כדי להעיד על קשר החיים של האדם עם נחלתו.

מתוך כך יובן גם מדוע אין איסור הסגת גבול נוהג בחוצה לארץ, אף שאיסור גזלה אינו מן המצוות התלויות בארץ; שכן קשר החיים שבין הארץ ויושביה, שהוא המכתיב את משפט הצדק הנוגע בסידור הנחלה, אינו נוהג אלא בארץ החיים בלבד.

עוד נצטווינו לדקדק בבירור העדים ועדותם עד שנרד לכוונת לבם, שכן באופן יוצא מן הכלל הענישה התורה את עדי השקר גם על מחשבה רעה שלא באה לכלל מעשה: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו". מכאן ראיה נוספת להיות ארץ ישראל 'ארץ מבחן הלבבות', כפי שלמדנו כבר מן הכתוב: "השמרו לכם פן ייפתה לבבכם... וחרה אף ה' בכם".