תנ"ך על הפרק - דברים יט - ארץ החיים / הרב דוד חי הכהן שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים יט

172 / 929
היום

הפרק

עָרֵי מִקְלָט, לֹא לָחוֹס עַל רוֹצֵחַ וְחוֹבֵל, לֹא לְהַסּיג גְּבוּל, דִּינֵי עֵדִים

כִּֽי־יַכְרִ֞ית יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ אֶת־אַרְצָ֑ם וִֽירִשְׁתָּ֕ם וְיָשַׁבְתָּ֥ בְעָרֵיהֶ֖ם וּבְבָתֵּיהֶֽם׃שָׁל֥וֹשׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֣יל לָ֑ךְ בְּת֣וֹךְ אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לְרִשְׁתָּֽהּ׃תָּכִ֣ין לְךָ֮ הַדֶּרֶךְ֒ וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ אֶת־גְּב֣וּל אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר יַנְחִֽילְךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיָ֕ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה כָּל־רֹצֵֽחַ׃וְזֶה֙ דְּבַ֣ר הָרֹצֵ֔חַ אֲשֶׁר־יָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וָחָ֑י אֲשֶׁ֨ר יַכֶּ֤ה אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֥ל שִׁלְשֹֽׁם׃וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֮ לַחְטֹ֣ב עֵצִים֒ וְנִדְּחָ֨ה יָד֤וֹ בַגַּרְזֶן֙ לִכְרֹ֣ת הָעֵ֔ץ וְנָשַׁ֤ל הַבַּרְזֶל֙ מִן־הָעֵ֔ץ וּמָצָ֥א אֶת־רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת ה֗וּא יָנ֛וּס אֶל־אַחַ֥ת הֶעָרִים־הָאֵ֖לֶּה וָחָֽי׃פֶּן־יִרְדֹּף֩ גֹּאֵ֨ל הַדָּ֜ם אַחֲרֵ֣י הָרֹצֵ֗חַ כִּי־יֵחַם֮ לְבָבוֹ֒ וְהִשִּׂיג֛וֹ כִּֽי־יִרְבֶּ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ וְהִכָּ֣הוּ נָ֑פֶשׁ וְלוֹ֙ אֵ֣ין מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃עַל־כֵּ֛ן אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר שָׁלֹ֥שׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֥יל לָֽךְ׃וְאִם־יַרְחִ֞יב יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת־גְּבֻ֣לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶ֑יךָ וְנָ֤תַן לְךָ֙ אֶת־כָּל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לָתֵ֥ת לַאֲבֹתֶֽיךָ׃כִּֽי־תִשְׁמֹר֩ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֨ה הַזֹּ֜את לַעֲשֹׂתָ֗הּ אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֮ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ וְלָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו כָּל־הַיָּמִ֑ים וְיָסַפְתָּ֨ לְךָ֥ עוֹד֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים עַ֖ל הַשָּׁלֹ֥שׁ הָאֵֽלֶּה׃וְלֹ֤א יִשָּׁפֵךְ֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֣רֶב אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וְהָיָ֥ה עָלֶ֖יךָ דָּמִֽים׃וְכִֽי־יִהְיֶ֥ה אִישׁ֙ שֹׂנֵ֣א לְרֵעֵ֔הוּ וְאָ֤רַב לוֹ֙ וְקָ֣ם עָלָ֔יו וְהִכָּ֥הוּ נֶ֖פֶשׁ וָמֵ֑ת וְנָ֕ס אֶל־אַחַ֖ת הֶעָרִ֥ים הָאֵֽל׃וְשָֽׁלְחוּ֙ זִקְנֵ֣י עִיר֔וֹ וְלָקְח֥וּ אֹת֖וֹ מִשָּׁ֑ם וְנָתְנ֣וּ אֹת֗וֹ בְּיַ֛ד גֹּאֵ֥ל הַדָּ֖ם וָמֵֽת׃לֹא־תָח֥וֹס עֵֽינְךָ֖ עָלָ֑יו וּבִֽעַרְתָּ֧ דַֽם־הַנָּקִ֛י מִיִּשְׂרָאֵ֖ל וְט֥וֹב לָֽךְ׃לֹ֤א תַסִּיג֙ גְּב֣וּל רֵֽעֲךָ֔ אֲשֶׁ֥ר גָּבְל֖וּ רִאשֹׁנִ֑ים בְּנַחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּנְחַ֔ל בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לְרִשְׁתָּֽהּ׃לֹֽא־יָקוּם֩ עֵ֨ד אֶחָ֜ד בְּאִ֗ישׁ לְכָל־עָוֺן֙ וּלְכָל־חַטָּ֔את בְּכָל־חֵ֖טְא אֲשֶׁ֣ר יֶֽחֱטָ֑א עַל־פִּ֣י ׀ שְׁנֵ֣י עֵדִ֗ים א֛וֹ עַל־פִּ֥י שְׁלֹשָֽׁה־עֵדִ֖ים יָק֥וּם דָּבָֽר׃כִּֽי־יָק֥וּם עֵד־חָמָ֖ס בְּאִ֑ישׁ לַעֲנ֥וֹת בּ֖וֹ סָרָֽה׃וְעָמְד֧וּ שְׁנֵֽי־הָאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַשֹּׁ֣פְטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִהְי֖וּ בַּיָּמִ֥ים הָהֵֽם׃וְדָרְשׁ֥וּ הַשֹּׁפְטִ֖ים הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה עֵֽד־שֶׁ֙קֶר֙ הָעֵ֔ד שֶׁ֖קֶר עָנָ֥ה בְאָחִֽיו׃וַעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר זָמַ֖ם לַעֲשׂ֣וֹת לְאָחִ֑יו וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹֽא־יֹסִ֨פוּ לַעֲשׂ֜וֹת ע֗וֹד כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ׃וְלֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶ֑ךָ נֶ֣פֶשׁ בְּנֶ֗פֶשׁ עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ שֵׁ֣ן בְּשֵׁ֔ן יָ֥ד בְּיָ֖ד רֶ֥גֶל בְּרָֽגֶל׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד חי הכהן שליט

ארץ החיים

אחד משמות החיבה וההערצה שזכתה להם ארצנו הוא "ארץ החיים". כינוי זה קשור עם היותה משכן לאלוקי עולם, אשר עליו נאמר בתהלים: "כי עמך מקור חיים", ועם התאמתה המלאה לתורת ה', המתוארת במילים "עץ חיים היא למחזיקים בה".

מתוך כך ברור שהארץ שוללת בעצם טבעה כל מידה של אכזריות רצחנית הפוגעת בהופעת החיים, יתר על כן: תורת החיים, המלאה חכמה ודעת, קובעת כי גם נטילת חיים בטעות מקורה בחטא המחייב תיקון, ועל כן אין היא פוטרת את הרוצח בשגגה בלא כלום. המרפא המוכן עבור נפש האדם שפגע בשוגג בנפש חברו הוא הגלות אל ערי המקלט הקבועות בשני עברי הירדן – שלוש מכאן ושלוש מכאן.

כמו באקראי מזכירה התורה בעניינן של ערים אלו את יושבי הארץ הקודמים: "כי יכרית ה' אלקיך את הגוים אשר ה' אלקיך נתן לך את ארצם... שלש ערים תבדיל לך"; אולי כדי לרמז לנו כי תרבותם של אותם גויים חיללה את הארץ ופגעה בקדושת החיים שבה, ועל כן קביעתם של ערי המקלט אינה רק תיקון לחיי האדם בישראל אלא גם תיקון ומרפא לארץ.

מלבד חיוב קביעת ערי המקלט, הוסיפה התורה ופירטה את מיקומן המומלץ של הערים על פני הארץ ואת סידור הדרכים הרצוי על מנת להקל על הרוצח בשגגה ולזרז את הגעתו אל עיר המקלט.

בהזדמנות זו נתבשרנו כי עתידה ארץ ישראל להתרחב אל גבולות ההבטחה לאבות הקדושים , וכשנזכה לכך יהיה עלינו להוסיף ולהבדיל שלוש ערי מקלט נוספות באותם אזורים שיתווספו על נחלתנו.

התורה חותמת את דין ערי המקלט בהסתייגות ברורה מכל רוצח במזיד, שאינו זכאי לרחמי המקלט המוצע בערים אלו כלל ועיקר, וכדבר התורה: "וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת... לא תחוס עינך עליו".

לפרשת הרוצח נסמך איסור הסגת גבול, הנותן תוקף לגבולות הנחלות העתידות ליפול בחלקו של כל פרט בישראל בעת חלוקת הארץ. ייתכן שהסמיכות רומזת כי כל עוול במידת הארץ הקדושה הראויה לנחלתו של איש מישראל כמוהו כשפיכות דמים, וכפי שהתבאר בפרשת ערכין בעניינו של ערך האדם בישראל, הזהה לערך פדיונו של שדה מיד ההקדש, תופעה שיש בה כדי להעיד על קשר החיים של האדם עם נחלתו.

מתוך כך יובן גם מדוע אין איסור הסגת גבול נוהג בחוצה לארץ, אף שאיסור גזלה אינו מן המצוות התלויות בארץ; שכן קשר החיים שבין הארץ ויושביה, שהוא המכתיב את משפט הצדק הנוגע בסידור הנחלה, אינו נוהג אלא בארץ החיים בלבד.

עוד נצטווינו לדקדק בבירור העדים ועדותם עד שנרד לכוונת לבם, שכן באופן יוצא מן הכלל הענישה התורה את עדי השקר גם על מחשבה רעה שלא באה לכלל מעשה: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו". מכאן ראיה נוספת להיות ארץ ישראל 'ארץ מבחן הלבבות', כפי שלמדנו כבר מן הכתוב: "השמרו לכם פן ייפתה לבבכם... וחרה אף ה' בכם".

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך