ושלשתה את גבול ארצך. שיהא מתחלת הגבול עד העיר הראשון של עיר מקלע כשיעור המהלך שיש ממנה עד השנייה וכן משנייה לשלישית וכן מן השלישית עד הגבול השני של א"י וא"ת אי הכי האי ושלשת ורבעת מיבעי ליה שלפי החלוק הזה גבוה הארץ הוא הנחלק לד' חלקים ולא לשלשה חלקים וכיוצא בזה איכא לאקשויי בפ"ב דמגלה גבי אם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה דאמר רב נחמן ובלבד שיהו משולשים ופרש"י שיהא מראש הדף עד הגיד כמגיד לחבירו כו' וי"ל דה"ק שיחלק אורך הארץ לשלשה חלקים שוים כזה א ג ב ד ו שמא עד ב' כמו מג' עד ד' וכמו מב' עד ו' אלה הם הג' חלקים השוי' ובאמצע כל א' מהם עיר מקלע הראשון ג' והשני ב' והג' ד' נמצא מא' שהוא תחל' הגבול עד ג' שהוא המקלט הראשון כמו מג' עד ב' שהוא המקלע השני ומב' עד ד' שהוא המקלע השלישי כמד' עד ו' שהוא סוף הגבול:
פן ירדוף גואל הדם לכך אני אומר להכין לך דרך וערי מקלט רבים. פי' האי פן ירדוף לאו אדסמיך ליה קאי לומר שינוס הרוצח אל אחת הערים האלה וחי שמא ירדוף אחריו גואל הדם דא"כ השתא נמי ירדוף אחריו עד העיר של מקלט והשיגו כי יחם לבבו אלא אשלש ערים תבדיל ואתכין לך הדרך דלעיל קאי לומר שמה שהוצרך הכתוב להרבות לך ערי מקלט רבים ולא הספיק באחד מהם וגם להכין לך הדרך לכתוב בכל פרשה ופרשה מפרשת דרכים מקלט מקלט הוא פן ירדוף גואל הדם וגו' אבל השתא דאיכא ערי מקלט רבים וגם כתוב בכל פרשה ופרשה מפרשת דרכים מקלט מקלט יוכל להנצל הרוצח בקלות ולא יוכל גואל הדם הרודף אחריו להשיגו וזהו שסיים בו על כן אנכי מצווך לאמר שלש ערים תבדיל לך וההכנה לא הוזכרה פה כי סמך על הנזכר לעיל ולא רצה להאריך פה שנית:
ואם ירחיב כאשר נשבע לתת לך ארץ קני וקניזי וקדמוני שהם השלש אומות מהעש' אומות שנשבע לתת לאבותיך שלא תזכה עתה רק בשבע אומות מהם והשלש שהם קני וקניזי וקדמוני עתידי' להיות ירושה לכם לעתיד כמו שכת' רש"י בפרשת לך לך ויספת לך עוד שלש הרי תשע ופי' על השלש האלה השלש ערים שבארץ כנען:
לא תחוס עינך שלא תאמר הראשון כבר נהרג מה אנו הורגי' את זה ונמצאו שני ישראלי' הרוגי'. בספרי דא"כ מאי לא תחוס דקאמר וכי תעלה על דעתך שיחוס שום אדם על הרוצח במזיד כמו זה וכל שכן אחרי ההתראה:
עד א' זה בנה אב כל עד שבתורה שנים אלא א"כ פרט לך בו אחד. ובסוטה דרשו ואמרו ממשמע שנאמר עד איני יודע שהוא אחד מה ת"ל אחד זהו בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד דהכא משמע כאן אחד הא כל מקום שנאמר עד סתם שנים וליכא למימר אדרבה נילף מיניה במה מצינו מה זה אחד אף כל מקום שנאמר עד הוא אחד דכי האי גונא בתולין גבי כאן גדי עזים הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע ופריך תלמודא ונילף מיניה ומשני הוו להו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין דא"כ למה לי אחד בלאו הכי סתם עד בכל מקום עד אחד משמע אלא עכ"ל דלא אתא אחד אלא למעוטי כל שאר עד שבתורה לומר כאן אחד הא כל מקום שנאמר עד סתם הרי הוא שנים:
לכל עון ולכל חטאת להיות חברו נענש על עדותו לא עונש גוף ולא עונש ממון. כאילו אמר לא יקום עד אחד באיש לחייבו שום עון או שום חטאת ופירוש עון עונש כמו כי לא שלם עון האמורי עד הנה וסתם עונש כולל עונש גוף ועונש ממון וזהו ששנינו בספרי אין לי אלא בדיני נפשות כדכתיב לא יומת על פי עד אחד בדיני ממונות מניין ת"ל לכל עון שנכללים בו דיני נפשות ודיני ממונות והוצרך לפרש להיות חבירו נענש על עדותו מפני שהעד אינו קם על העונש אלא על בעל העונש שעל פי עדותו יענש מי שהוא ראוי לעונש ופי' ולכל חטאת הן הקרבנות כדתני' בספרי לקרבנות מניין תלמוד לומר ולכל חטאת במכו' מניין תלמוד לומר בכל חטא אשר יחטא והרב ז"ל לא פירש בם כלום מפני שכלם נכללים בתוך דיני ממונות ודיני נפשות אלא שהכתו' רצה לפרש אותן בפרטות:
אבל קם הוא לשבועה. בספרי דאם לא כן לכל עון ולכל חטאת למה לי הוה ליה למכתב סתם לא יקום עד אחד באיש אלא על כרחך לומר דלא אתא אלא למעט לכל עון הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה:
על פי שני עדים ולא שיכתבו עדותן באגר וישלחו לב"ד. וכן שנינו בפרק מי שאחזו אם לא יגיד פרע לאלה ופריך בגמרא אמאי הא יכול להגיד מתוך הכתב ומשני שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ופרש"י דלא דמי לשטר שחתמוהו ביומו דההוא אורחיה להכי והרמב"ם כתב בפ"ג מהלכו עדו' דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי' שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן אבל מד"ס חותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אע"פ שאין העדי' קיימי' כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אבל ר"ת כתב כשהעדים רחוקין מב"ד שולחין עדותן בכתב ידן ואין לפסול עדותן משו' מפיהם ולא מפי כתבם כיון שמכירין עדותן והא דתניא בפר' מי שאחזו אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול לדבר ופריך ואמאי והא יכול לדבר מפי הכתב ומשני שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם שאני אלם שאינו ראוי להגדה כלל לפיכך אין ראיה משם לפסול אדם המדבר לכתוב עדותן:
ולא שיעמיד תורגמן בין העדים ובין הדייני'. שאע"פ שהעדי' עצמן מעידים בפיה' מכל מקום כיון שהדייני' אינן שומעין העדות מפיהם אלא מפי התורגמן לא קרינן בה על פי שנים עדים דפי' על פי שני עדים על פי שנים המעידין בב"ד שהב"ד מקבלין העדו' מפיהם:
שהוסר העד הזה מכל העדו' הזו כיצד שאמרו לה' והלא עמנו הייתם אותו היום במקום פלוני. פי' שהעד הזה שנמצא זומם קורא אותו הכתוב עונה בו סרה מפני שהוא סר מכל העדות הזו ואין לו בה אפילו קצת מהעדות כגון שאמרו להם העדים האחרונים והלא עמנו הייתם באותו יום במקום פלוני שנמצא שבאותו יום לא נמצאו כלל עם אותו שהעידו עליו ולא ידעו מענינו מאומה אם לוה מפלוני או לא לוה מה שאין כן בהכחשת העדים שהם מסירין אותו מכללות העדות שאם העידו הראשונים ראובן לוה משמעון מנה ביום פלוני אמרו האחרונים שלא לוה ראובן משמעון באותו יום כלום שנמצא שבעדות זו לא הסירו העדים הראשונים מכללות העדות שאפשר שגם הראשונים שם היו באותו יום וראו שראובן לא לוה משמעון כלום כמו שראו האחרונים אלא שהם משקרים בעדותן זו ומפני שהעד זומם הוא מוסר מכל העדות הזה בכללו קראו הכתוב לענות בו סרה:
ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר ולמד שאין עדו' בנשים ולמד שצריכין להעיד עדותן מעומד. דת"ר ועמדו שני האנשים וכי שנים באים לדין ושלשה אינם באים לדין לא היה לו לכתוב אלא ועמדו האנשים אשר להם הריב או ועמדו אשר להם הריב שהרי אף הנשים באות לב"ד אלא עכ"ל שבעדים הכתוב מדבר ולמדך כאן שאין עדות בנשים ושצריכין להעיד מעומד ולא הוצרך הכתוב לפרש ועמדו שני העדים אלא סתם ואמר שני האנשים מפני שלמעלה ממנו כתי' כי יקום עד חמס שסתם עד שנים ופירושו עדי חמס ועלה קאמר ועמדו שני האנשים שהם שני העדים הנזכרים לעיל:
אשר להם הריב אלו בעלי הדין. וכאילו אמר ועמדו שני האנשים ואשר להם הריב ששניהם בעמידה העדים ובעלי הריב:
לפני יי' יהיה דומה להם כאילו עומדים לפני יי'. שנאמר בקרב אלהים ישפוט דאם לא כן לפני השופטים מיבעי ליה:
אשר יהיו בימים ההם יפתח בדורו כשמואל בדורו צריך אתה לנהוג בו כבוד. בשלהי פרק שני דר"ה אבל בספרי שנו זו היא שאמר רבי יוסי הגלילי וכי עלתה על דעתנו שופט שאינו בימיך אלא שופט שהוא כשר ומוחזק לך באותן הימים היה קרוב ונתרחק כשר וכן הוא אומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים פי' אע"פ שהיה קרוב לך מעיקרא כגון חתנך שנשוי את בתך והיה פסול כיון שעכשיו מתה בתך או גרשה ונתרחק מלהיות חתנך הרי הוא כשר ואל תאמר שכבר היה פסול זה לדון אותי ואע"פ שכבר נתרחק הרי הוא פסול כדמעיקרא:
ודרשו השופטים היטב ע"פ המזימים אותם שבודקין וחוקרין את הבאים להזימ' בדרישה ובחקיר'. פי' הדרישה הזאת אינה על העדים הראשונים אלא על העדים האחרונים הבאים להזימ' ופירשו ודרשו השופטים את העדים הבאים להזים את העדים הראשונים והנה נמצאו העדים הראשונים עדי שקר אז תעשו להם כאשר זממו לעשות אבל אילו היתה הדרישה הזאת על העדים הראשונים ומצאום על פי החקירה ששקר הם מעידים לא היו נעשים בזה עדים זוממים להענש כאשר זממו לעשו' שהרי אין העדים נעשים זוממים אלא בעדים האחרונים שהעידו עליהם שבאותו יום עמהם היו במקום פלוני:
כאשר זמם ולא כאשר עשה מכאן אמרו הרגו אין נהרגין. כדתניא בריבי אומר הרגו אין נהרגין לא הרגו נהרגין ואף על פי שק"ו הוא אין עונשין מן הדין כמו שכתב הסמ"ג במצות עשה בסי' ק"ו והרמב"ן ז"ל רצה לתת טעם בזה והכניס עצמו בכמה דוחקים ולא ידעתי מי הכניסו בזה שא"כ צריך לתת טעם בכל מקום שאמרו אין עונשין מן הדין ואין מזהירין מן הדין ושמא יש לומר שבשאר המקומות שאמרו אין עונשין מן הדין ואין מזהירין מן הדין חזרו ונכתבו בפירוש ולא למדו אותו מהק"ו ואין בכך כלום אבל פה שלא נכתב להרוג את ההורגין אלא מדין ק"ו בלבד ואמרו אין עונשין מן הדין ונשארו פטורין הוא התימה הגדול וצריך לתת בהן טעם בלי ספק:
עין בעין ממון. כדאמרי דבי ר' חייא בפר' החובל מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אס"ד יד ביד ממש למה לי ש"מ ממון רגל ברגל למה לי איידי דכתב יד ביד כתב נמי רגל ברגל ופי' רש"י דאם העיד באיש פלוני שקטע יד חבירו משלם ממון הנותן מיד ליד:
