פסוק א:לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום בבעלי מומין עוברין הכת' מדבר:
פסוק א:אשר יהיה בו מום אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום נולד בעל מום ממעי אמו מנ' ת״ל כל דבר רע:
פסוק א:ד״א כל דבר להוציא רובע ונרבע ומוקצה ונעבד וכלאים וטרפה ויוצא דופן:
פסוק א:רע להוציא זקן וחולה דברי ר' עקיבה:
פסוק א:יכול אם זבח עבר על מצוה ושומע אני יהא כשר ת״ל כי תועבת ה' אלהיך הוא:
פסוק א:הוא ר' יהודה אומר היא תועבה ואין בניה תועבה:
פסוק א:ר' שמעון אומר לפני שמצינו ברובע ובנרבע שהן פסולין בבהמה יכול אף באדם ת״ל הוא בנזבח דברתי ולא בזובח:
פסוק ב:כי ימצא אין מציאה אלא בעדים:
פסוק ב:כי ימצא בא הכתוב ללמד על עובדי ע״ז שתהא מיתתו בסקילה לכך נאמ' הפרשה:
פסוק ב:ד״א למה נאמרה לפי שנ' (במד' טו לא) כי דבר ה' בזה הכרת תכ' לא שמענו אלא על העובד ע״ז במזיד ואין לו עדים במזיד ויש לו עדים שתהא מיתתו בסקלה (אם אמרת כן ענשת מן הדין ת״ל כי ימצא ללמדך שאין עונשין מן הדין) והרי דברים קל וחומר העובר על דברי בשר ודם מיתתו בסקלה על דברי מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה שתהא מיתתו בסקלה [אם אמרת כן ענשת מן הדין ת״ל כי ימצא ללמדך שאין עונשין מן הדין]:
פסוק ב:בקרבך להוציא את העובד ע״ז בארץ ובא לו חוץ לארץ ומביא את העובד ע״ז חוץ לארץ ובא לו לארץ:
פסוק ב:ד״א בקרבך לרבות את הגרים:
פסוק ב:באחד שע' באחד בתי דינין:
פסוק ב:איש או אשה פטר בה את הקטן והרי דברים קל וחומר ומה אם ערוה חמורה פטר בה את הקטן קל וחומר שאר מצות שבתורה:
פסוק ב:לפי שמצינו שאין עושין עיר הנידחת לא על פי עד אחד ולא על פי אשה יכול יהוא פטורין ת״ל איש או אשה:
פסוק ב:אשר יעשה את הרע מגיד שאין רע אלא ע״ז שכל העובד ע״ז פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה שנ' לעבר בריתו ואין ברית אלא תורה שנ' (כח סט) אלה דברי הברית:
פסוק ג:וילך ויעבד בא הכת' ללמד על המקבל עליו לעבוד ע״ז שהוא כעובד ע״ז שינה הכת' מצות זו בכל המצות שבתורה שכל מצות שבתורה אינו חייב עד שיאמר ויעשה כאן עשה את האומר בפיו כעושה מעשה:
פסוק ג:וילך ויעבד אלהים אחרים וישתח' להם לחייב על העשייה בפני עצמה ועל ההשתחויה בפני עצמה אתה אומר לחייב על העשייה בפני עצמה ועל ההשתחויה בפני עצמה או לא יהא חייב עד שיעבוד וישתחוה ת״ל(שמות כ ה) לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב על העשייה בפני עצמה ועל ההשתחויה בפני עצמה:
פסוק ג:ויעבד שומע אני כל עבודה במשמע ת״ל (שם כב יט) זבח לאלהים יחרם זביחה היתה בכלל ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדין לשמים חייבין עליה בין שתהא (עובדתו) [עבודתו] בין שאינה עבודתו וכל שאין כיוצא בה עובדין לשמים לשם עבודתו חייב שלא לשם עבודתו פטור:
פסוק ג:אלהים אחרים שומע אני עד שיעבוד כל ע״ז במשמע ת״ל ולשמש או ליריח אלו היו בכלל ויצאו מן הכלל ללמד מה אלו אחד אחד בפני עצמו אף כשנאמר אלהים אחרים חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו או אינו אלא כלל ופרט וכי נאמר לשמש לירח לצבא השמים לא נאמר אלא ולשמש או לירח או לכל צבא השמים בא ללמדך שאינן כלל ופרט אלא רבויין:
פסוק ג:אני אקרא לכל צבא השמים ומה ת״ל ולשמש או לירח אלא הוא הדין והוא התשובה:
פסוק ג:אשר לא צויתי לאומ' לעבדן זה אחד מן הדברים שכתבו לתלמי המלך:
פסוק ג:אשר לא צויתי ולהלן הוא אומר (יר' יט ה) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי:
פסוק ג:אשר לא צויתי בתורה:
פסוק ג:ולא דברתי בעשרת הדברות:
פסוק ג:ולא עלתה על לבי שיקריב אדם את בנו על גבי המזבח:
פסוק ג:ד״א אשר לא צויתי ליפתח:
פסוק ג:ולא עלתה על לבי שיקריב אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח אלא נסיון הוא:
פסוק ד:והוגד לך ושמעת וכי אפשר לבשר ודם לשמוע אלא מפי הגדה אלא הרי אתה דן נאמר כאן והגד ונאמ' להלן (ויק' ה א) הגדה מה להלן בבית דין אף כאן בבית דין:
פסוק ד:היטיב נאמר כאן היטיב ונאמר להלן (יג טו) היטב מה להלן בשבע חקירות אף כאן בשבע חקירות מה כאן בשני עדים הכת' מדבר אף להלן בשני עדים הכת' מדבר:
פסוק ד:והנה אמת להוציא את הספק:
פסוק ד:נכון הדבר שתהא עדותן מכוונת פרט לשהכחישו זה את זה אפלו בבדיקות שאין זה נכון:
פסוק ד:נעשתה התו' הז' ביש' להוציא את העובד ע״ז וברח שנ' בישראל:
פסוק ה:והוצאת את האיש הה' או את הא' הה' לפי שמצינו שהנידחין בסייף יכול אף המדיחין ת״ל את האיש או את הא' וסקל':
פסוק ה:והאיש ההוא זה מזיד דברי ר' עקיבה:
פסוק ה:או את הא' הה' לא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת:
פסוק ה:אשר עשו את הדבר הזה אל שעריך אלו בתי דינין איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוצא כל העיר כולה לשעריך מיכן אמרו אין עושין עיר הנדחת אלא בית דין של שבעים ואחד:
פסוק ה:ד״א אל שעריך שער שעבד בו אתה אומר שער שעבד בו או אינו אלא שער שנידון בו נאמר שעריך למטה ונאמר שעריך למעלה (יז ב) מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו אף שעריך האמור למטה שער שעבד בו:
פסוק ה:ד״א שעריך ולא שער גרים:
פסוק ה:מיכן אמרו כל מי שעובד ע״ז סוקלין אותו על שער שעבד בו ואם היתה עיר שרובה גוים סוקלין אותו על פתח בית דין:
פסוק ה:את הא' או את האשה למה נאמר והלא כבר נאמר בישראל מכל מקום אין לי אלא ישראל גרים מנ' ת״ל את האיש או את האשה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:
פסוק ה:וסקלתם באבנים אם לא מת באבן אחת ימות בשנייה:
פסוק ה:וסקלתם באבנים ומתו שתהא סקילתן מיתתן:
פסוק ו:על פי שנים עדים או שלשה עדים אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט הכת' שלשה אמר ר' עקיבה לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו:
פסוק ו:אם כך ענש הכת' לניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר לניטפל לעושי מצוה כעושי מצוה ולומר לך מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ומנ' שאפילו הן מאה ת״ל עדים אמר ר' יוסי בד״א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר:
פסוק ו:רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות אימתי בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן אם כן מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש:
פסוק ו:על פי שנים עדים ר' יוסי אומר לעולם אינו נהרג עד שיהיו פי שני עדיו מתרין בו שנ' על פי שנ' עדים:
פסוק ו:ד״א על פי שנ' עד' שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן:
פסוק ו:ד״א על פי שנ' עד' על פי עדים אתה ממיתו אין אתה ממיתו מאומד מיכן אמרו מאיימין על עידי נפשות ואומ' להן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמענו:
פסוק ו:כיצד (מאיימין) [מאומד] אומ' להם שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחרבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר אם כן ראיתם אין בדבריכם כלום:
פסוק ו:אמר ר' שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחרבה ורצתי אחריו ומצאתי חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר אמרתי לו רשע מי הרגו לזה או אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמ' תורה על פי שנים עדים יומת המת יודע מחשבות יפרע מאותו האיש אמ' לא זז משם עד שבא נחש והכישו:
פסוק ו:יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה:
פסוק ו:ד׳א יומת המת וכי המת מת אלא הרשעים שנקראו בחייהם מתים:
פסוק ו:כיוצא בו אתה אומר (יחז' יח לב) כי לא אחפוץ במות המת חי חי הוא יודך כמוני היום (ישע' לח יט) וכן דוד הוא אומר (תה' קטו יז) לא המתים יהללו יה ואנחנו נברך יה:
פסוק ו:לא יומת על פי עד אחד אפלו שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין לא יומת:
פסוק ו:ד׳א [מנין] שלא ילמד לא עד ולא תלמיד חובה ת״ל לא יומת על פי עד אחד:
פסוק ז:יד העדים תהיה בו מצוה ביד העדים להמיתו מנ' אם אין כח בעדים מצוה ביד כל העם להמיתו ת״ל ויד כל העם באחרונה:
פסוק ז:ויד כל העם באחרונה מגיד שהכל חייבין ליטפל בו:
פסוק ז:ובערת הרע בכל המיתות:
פסוק ז:מקרבך אין את מצווה לצאת אחריו לחוצה לארץ:
פסוק ח:כי יפלא ממך דבר למשפט בא הכת' לעשות בית דין הגדול על כל בתי דינין כשם שבית דינו של משה על כל בתי דינין כך בית דין הגדול שבירושלם על כל בתי דינין:
פסוק ח:כי יפלא אין פליאה אלא כסייה שנ' (זכ' ח ו) כי יפלא בעיני שארית העם ואומר (יר' לב כז) הממני יפלא כל דבר:
פסוק ח:כי יפלא במופלא שבבית דין הכתוב מדבר:
פסוק ח:וה״א (נחום א יא) ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל:
פסוק ח:בין דם לדם בין דם נדה לדם לידה לדם זיבה:
פסוק ח:בין דין לדין בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות:
פסוק ח:ובין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בגדים לנגעי בתים:
פסוק ח:דברי אלו הערכים והחרמים וההקדישות:
פסוק ח:ריבות זו השקיית שוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע:
פסוק ח:בשעריך זה לקט ושכחה ופיאה:
פסוק ח:וקמת וקמת מיד וקמת מבית דין:
פסוק ח:ועלית מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות:
פסוק ח:אל המקום מלמד שהמקום גורם:
פסוק ח:רבי אומר כי יפלא ממך דבר למשפט כלל בין דם לדם ובין דין לדין ובין נגע לנגע פרט דברי ריבות חזר וכלל כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת:
פסוק ח:וקמת ועלית מגיד שסנהדרין בגבהה של עיר:
פסוק ח:ד״א וקמת ועלית למה נאמר לפי שהוא אומר כי יפלא ממך דבר למשפט שאם נכסה דבר מאחד מהם שומע אני יהו כולן זקוקין לעלות ת״ל וקמת ועלית לא אמרתי אלא במי שנכסה ממנו דבר בלבד:
פסוק ח:שלשה בתי דינין היו בירושלם אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ואחד יושב בלשכת הגזית באין לזה שעל פתח הר הבית ואומ' להן כך דרשתי וכך דרשו חבירי וכך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אמרו להן ואם לאו אלו ואלו באין לזה שבפתח העזרה ואומ' להן כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אמרו להן ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה לכל ישראל שנ' (יז י) מן המקום ההוא אשר יבחר ה':
פסוק ח:חזר לעירו ושנה ולימד כדרך שלמד פטור הורה לעשות חייב שנ' והאיש אשר יעשה בזדון אינו חייב עד שיורה לעשות:
פסוק ח:אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו על ידי נביא וה״א (ע' ש״ב כד יח) עלה הקם מזבח לה' בגרן ארונה היבוסי:
פסוק ח:מיכן אמרו מצאן בבית פני והמרה עליהן יכול תהא המראתו המראה ת״ל וקמת ועלית אל המ' אש' יב' ה' מלמד שהמקום גורם:
פסוק ט:ובאת אל הכהנים הל' מצוה בבית דין שיהיו בו כהנים ולוים יכול אם אין בו יהא פסול ת״ל ואל השופט אשר יהיה בימים ההם בא הכת' ללמד שכל סנהדרין שהוא משולשת הרי זו משובחת:
פסוק ט:ד״א ואל השופט אשר יהיה בימ' הה' את זה דרש ר' יוסי הגלילי ובאת אל הכ' הל' ואל הש' אש' יהי' בימ' הה' וכי תעלה על דעתך שאדם בא אצל שופט שלא היה בימיו אלא זה שהיה קרוב ונתרחק מיכן אמ' אם היה קרוב ונתרחק כשר:
פסוק ט:ד״א ובאת אל הכה' הל' ואל הש' בזמן שיש כהן יש משפט ובזמן שאין כהן אין משפט מיכן אמ' אין דנין דיני נפשות אלא בפני הבית:
פסוק ט:ודרשת והגידו לך את דבר המשפט ממך לתבוע ומהן להורות:
פסוק י:ועשית על פי הד' שומע אני יהא שומע ואינו עושה ת״ל ועשית:
פסוק י:מן המקום ההוא שמשם תורה יוצאה לכל ישראל:
פסוק י:ושמרת לעשות ככל אשר יורוך מנ' שאם יאמר לך על שמאל שהיא ימין ועל ימין שהיא שמאל שמע לדבריהם ת״ל ככל אשר יורוך:
פסוק יא:על פי התו' אש' יור' על הוריית בית דין הגדול שבירושלם חייבין מיתה ואין חייבין מיתה על הוריית בית דין שביבנה:
פסוק יא:ד״א על פי התורה אש' יור' על דברי תורה חייבין מיתה ואין חייבין מיתה על דברי סופרים:
פסוק יא:ועל המש' אש' יאמרו לך תע' זו מצות עשה (בכל מצוה לשמוע להן אפילו בגזרות ותקנות שהרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו גזירות ותקנות ומנהגות שיורו בהן לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם:
פסוק יא:ועל המשפט אשר יאמ' לך תע' אלו דברים שילמדו אותן מן הדין באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן:
פסוק יא:לא תסור מן הדב' אשר יגידו לך זו הקבלה שיקבלו איש מפי איש) מיכן אמ' חמורים דברי חכמים שכל העובר על דבריהם כעובר על דברי תורה ועוד חמורים דברי חכמים מדברי תורה שדברי תורה יש בהן קלות וחמורות ודברי חכמים כולן חמורות:
פסוק יא:חומר בדברי סופרים מדברי תורה שהאומר אין תפלין לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב:
פסוק יא:לא תסור מן הד' זו מצות לא תעשה:
פסוק יב:והאיש אשר יע' בזדון על המעשה הוא חייב ואין חייב על ההורייה מיכן אמרו אינו חייב עד שיורה לאחרים לעשות כהוראתו או שיעשה הוא כהוראתו:
פסוק יב:בזדון על הזדון הוא חייב אינו חייב על השגגה:
פסוק יב:לבלתי שמוע ולא שומע מפי שומע:
פסוק יב:אל הכהן הע' לש' שם מגיד שאין שירות כשר אלא מעומד הא אם ישב ועבד עבודתו פסולה:
פסוק יב:או אל הש' זה הוא שאמרנו ואע״פ שאין שם כהנים ולוים כשר:
פסוק יב:ומת האיש ההוא בסתם מיתה בחנק:
פסוק יב:ובערת הרע מישראל בער עושי רעה מישראל:
פסוק יג:וכל העם ישמעו ויר' מיכן אמ' אין ממיתין אתו לא בבית דין שבעירו ולא בבית דין שביבנה אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלם ומשמרין אתו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנ' וכל העם יש' ויר' דבר ר' עקיבה אומר לו ר' יהודה וכי נאמר יראו וייראו והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו ועוד היאך אתה מענה דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין לכל המקומות איש פל' בן איש פל' נתחייב מיתה בבית דין וכן עשה וכן עשו בו:
פסוק יג:אמר ר' יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא משום אנשי ירושלם בעל שמחל על קנויו קנויו מחול ובן סורר ומורה שאם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין וזקן ממרה שאם רצו בית דין למחול לו מוחלין לו וכשבאתי אצל חברי שבדרום על שנים הודו לו ועל זקן ממרה לא הודו לו כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל:
פסוק יד:כי תבא אל הא' הרי משה מודיע להן לישראל מה שהן עתידין לעשות שנ' (ש״א ח ה) עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים:
פסוק יד:וירשת ויש' בה לאחר ירושה וישיבה הכת' מדבר מיכן את למד לכל הביאות שבתורה שלא נאמרו אלא לאחר ירושה וישיבה:
פסוק יד:ואמרת אשימה עלי מלך יכול רשות ולא חובה ת״ל שום תשים חובה ולא רשות אמר ר' יהודה מצוה מן התורה לשאול להן מלך שנ' שום תשים עליך מלך אם כן למה נענשו בימי שמואל שהקדימו על ידם וששאלו בתרעומת ולא בקשו להן מלך לשם שמים:
פסוק יד:ר' אלעזר ביר' צדוק אומ' זקנים שבאותו הדור כהוגן שאלו שנ' שימה לנו מלך אבל עמי הארץ שביניהן קלקלו שנ' (שם ח כ) והיינו אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו:
פסוק יד:ככל הגוים אשר סבי' מה מלך גוי לא דן ולא דנין אותו אף מלך ישראל כיוצא בו:
פסוק יד:או מה מלך גוים עובד ע״ז ומגלה עריות ושופך דמים יכול אף מלך ישראל כן ת״ל ולבל' סור מן המ' ימין ושמ' הא מוזהר הוא על כל המצות שבתורה:
פסוק טו:שום תשים עליך מלך מצות עשה וזו היא שאמרנו חובה ולא רשות:
פסוק טו:אשר יבחר ה' א' בו על ידי נביא כמה שנ' בשאול (שם י כד) הראיתם אשר בחר בו ה' וכמה שנ' בדוד (תה' עח ע) ויבחר בדוד עבדו:
פסוק טו:מקרב ולא מחוץ לארץ:
פסוק טו:תשים על' שתהא אימתו עליך מיכן אמרו אין רואין אותו לא כשהוא מסתפר ולא כשהוא בבית המרחץ ולא כשהוא בבית המים אלא הוא יושב והכל עומדין הוא אומר דבר והכל שומעין לו הוא קורא אותן אחי ועמי שנ' (דהי״א כח ב) שמעוני אחי ועמי והן קוראין אותו אדוננו כענין שנ' (מ״א א מג) אבל אדונינו המלך דוד המ' את שלמה:
פסוק טו:ד״א שום תשים על' מ' ולא מלכה מלמד שאין מעמידין אשה במלכות וכן כל משימות שבישראל אין ממנין בהן אלא איש:
פסוק טו:ד״א שום תשים על' מלך אין לי אלא מלך מנ' לרבות שוטרים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועה ת״ל מקרב אחיך תש' על' מ' כל שתשימהו עליך לא יהא אלא מן הברורים שבאחיך:
פסוק טו:לא תוכל לתת עליך איש נכ' להוציא את הגר משמע מוציא את הגר או אם לא יהא משבט יהודה לא יעמוד משבט בנימין אמרת והלא כל ישראל ראויין למלכות הא מה ת״ל איש נכ' להוציא את הגר:
פסוק טו:מעשה באגריפס שמשחוהו ישראל מלך עליהן וכיון שהגיע מוצאי שביעית לקרות המלך בספר תורה עמד הוא וקרא ושבחוהו חכמים וכיון שהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות ענו ואמרו לו אל תירא אגריפס אחינו אתה אחינו מאותה שעה נחתם גזר דין על אבותינו לגלות מפני שחינפו:
פסוק טו:מיכן אמרו אין מעמידין מלך מקהל גרים אפלו אחר כמה דורות עד שתהא אמו מישראל אין לי אלא מלך מנ' לרבות שר צבא שר חמשים או עשרה אפלו הממונה על אמת המים ת״ל מקרב אח' תש' על' כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך:
פסוק טז:רק לא ירבה לו סוסים ואינו מרבה אלא כדי מרכבו וכן עשה דוד כמה שנ' (ש״ב ח ד) ויעקר דוד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב שלמה לא עשה כן אלא ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים (מ״א ה ו):
פסוק טז:ר' נתן אומ' לא ירבה לו סוסים שומע אני מיעוט סוסים שניים ת״ל רק מרבה ואינו מרבה אלא כדי מרכבו ואם היו מסירין את הלב אף לא אחד:
פסוק טז:ולא ישיב את העם מצ' אם מרבה לו סוסים מחזיר את העם לשעבודן למצ' שבמצרים הוא אומ' (שמות ה יב) ויפץ העם בכל ארץ מצרים לק' קש לת' ובסוסים הוא אומ' (מ״א ה ח) והשעורים והתבן לסוסים ולרכש:
פסוק טז:ולא יש' את העם מצ' חזירה לישיבה אתה אומר חזירה לישיבה או אינו אלא לסחורה כשהוא אומר (שמות יד יג) אשר ראיתם את מצ' היום [וגו'] חזירה לישיבה לא חזירה לסחורה:
פסוק טז:וה' אמר לכם לא תס' לשוב היכן אמר כי (כאשר) [אשר] ראיתם את מ' היום כו':
פסוק יז:ולא ירבה לו נשים [על] שמונה עשרה ר' יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו:
פסוק יז:ר' שמעון אומר אפלו אחת והיא מסירה את לבו לא ישאנה אלא מה אני [מקיים] לא ירבה לו נשים אפלו כאביגיל:
פסוק יז:וכסף וז' לא יר' לו מרבה הוא לו כדי ליתן אפסוניא ודוד עשה כן שנ' (ע' דהי״א כב יג) והנה בעניי הכינתי לבית אלהי':
פסוק יז:שלמה לא עשה כן אלא (מ״א י כז) ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים:
פסוק יח:והיה כשבתו על כסא ממ' שיחזיק במלכותו מיכן אמ' אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין מתעסקין בכתרו:
פסוק יח:[השמטה: וכתב לו מיכן אמרו אין קורין בספרו]. וכתב לו לשמו:
פסוק יח:את משנה התורה את כל התורה אתה אומר את משנה התורה את כל התורה או אינו אלא דברי תורה כשהוא אומר לשמר את כל דברי התורה הז' הרי דברי תורה אמורין הא מה ת״ל את משנה התורה את כל התורה:
פסוק יח:על ספר לא על הלוח ולא על הנייר אלא על המגלה מיכן אמרו אין כותבין את הספר אלא על עור בהמה טהורה:
פסוק יח:על ספר מיכן אמ' כותב לו ספר תורה לשמו ומגיהין אותו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד ובלבד שלא יתגאה בשל אבותיו אם לא הניחו לו אבותיו ספר תורה או שאבד כותב לו שתי תורות אחת שנכנס ויוצא בה ואחת מניחה בבית גנזיו אותה שנכנס ויוצא בה אינו רשאי להכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא ולא להשתין מים אלא במקום שקורא בו שנ' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חי' במקום הראוי לקרות בו:
פסוק יח:ד״א את משנה מיכן דרש ר' אלעזר בן ערך שסוף תורה עתידה (להשתכח) [להשתנות] ר' אומר אשורית ניתנה תורה וכשחטאו נהפך להם לדעץ וכשזכו בימי עזרא נהפך להם אשורית:
פסוק יט:והיתה עמו שתהא מיוחדת לו יוצא למלחמה ומוציאו עמו נכנס לבית דין מכניסו אצלו יושב בדין והוא עמו ומיסב והוא כנגדו ומטייל בשוק והוא לפניו וכן דוד אומ' (תה' טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד:
פסוק יט:ר' יהודה אומ' ספר תורה מימינו ומזוזה משמאלו:
פסוק יט:וקרא בו שיהיו עיניו בו בשעה שהוא קורא בו:
פסוק יט:כל ימי חייו בשעה שהוא פנוי אתה אומר בשעה שהוא פנוי או אינו כל ימי חייו כשמועו אמרת והרי הוא נושא אשה ומוליד בנים הא מה ת״ל כל ימי חייו בשעה שהוא פנוי:
פסוק יט:למען ילמד ליראה את ה' אלהיו והרי הדברים קל וחומר אם כשהוא קורא הרי הוא למד ליראה את ה' אלהיו קל וחומר כשהוא דורש:
פסוק יט:לשמר את כל דברי התו' הז' אלו דברות:
פסוק יט:ואת החקים האלה אלו חוקי מלכות אתה אומר אלו חוקי מלכות או אינו אלא דברות וכשהוא אומר לשמר את כל דברי התורה הז' הרי דברות אמורות הא מה אני מקיים את כל החקים האלו אלו חוקי מלכות:
פסוק כ:לבלתי רום לבבו מאחיו שלא יאמר ציצית באיסר הריני עושה כולה תכלת תפלין של רצועה הריני עושה כולה זהב לכך נאמר לבלתי רום לבבו מאחיו:
פסוק כ:ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למה נאמר לפי שהוא אומר לבלתי רום לבבו מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת״ל ולבלתי סור מן המצוה:
פסוק כ:למען יאריך ימים על ממ' הוא ובניו מגיד שהמלכות ירושה לבנים וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה והבן הגדול קודם לקטן ממנו:
פסוק כ:או בניו יכול אפלו רשעים ת״ל הוא מה הוא כשר אף בניו כשרים:
פסוק כ:וכשם שהמלכות ירושה לבנים כך כהונה גדולה ירושה לבנים שנ' (ויק' ו טו) והכהן המשיח תחתיו והוא הדין לכל השררות וכל המנויין שבישראל שהן ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם:
פסוק כ:או בניו יכול אפלו בזמן שאינו ממלא מקומו של אביו ת״ל (שם) תחתיו מבניו בזמן שהוא ממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם ואם אינו ממלא מקומו של אביו יבוא אחר וישמש תחתיו היה ממלא ביראה אע״פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו:
פסוק כ:לא היה ממלא ביראה אע״פ שהוא ממלא בחכמה אין ממנין אותו למנוי מן המנוין שבישראל:
פסוק כ:בקרב ישראל שיהא שלום בישראל מיכ' אמ' אין מושחין מלך בן מלך ומפני מה משחו את שלמה מפני מחלקתו של אדוניה ואת יואש מפני מחלקתה של עתליה ואת יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ואת יהוא בן נמשי מפני מחלקתו של יהורם בן אחאב: