פסוק א:לא תזבח לה' אלהיך שור ושה וגו'. והלא כבר נאמר בפ' אמר אלא לרבות אפי' בבמת יחיד אסור בבעלי מומין:
פסוק א:רע. להביא גרב ובעלי יבלת ובעלי חזזית. מניין לחולה ולזקן ולמזוהם ת״ל כל. ימניין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד ת״ל תועבת ה' אלהיך. ומניין לאתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן ת״ל כי. מניין למפגל בקדשים שהוא עובר בל״ת ת״ל דבר. מה שתולה בדיבורו:
פסוק א:הוא. הוא תועבה ואין הולד תועבה. וסמיכות ו' פסוקים אלו מפני שכולם קאי על חשובי העיר וכן המדריגות שהיה בכסא שלמה בשעה שבא על כל דרגא הוכרז לפניו פסוק אחד מו' פסוקי' כמפור' (במ״ר ריש אחשורוש) ומנהיגי העיר הם ג'. דייני' וראשים וחזן העיר. ג' פסוקים הראשוני' נאמרו על הדיינים שיהיו הגונים. לא תטע לך אשירה. נאמר על דיין שאינו הגון. ולא תקים לך מצבה. נאמר על ראשי העיר שבעה טובי העיר שהם מצב העיר ועמודיה. לא תזבח לה' אלהיך שור ושה. נאמר על המתפללים שאמר במדרש שהחזן מקריב קרבן בתפלתו כי תפלה במקום עבודה. ואמר שור ושה שור נקראים חריפים בעלי תריסין ושה הם הפשטנים שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם הלומדים מקרא ומשנה:
פסוק א:אופן השני: לא תזבח לה' אלהיך וגו'. אשר יהיה בו מום וגו' מום אין לי אלא מום קבוע מום עובר מניין ת״ל רע. מניין חולה זקן ומזוהם ת״ל כל. מניין לרבות חוץ למקומו וחוץ לזמנו ושאר פסולים שבדבור ת״ל דבר. מניין לרבות רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ת״ל תועבת. אין לי אלא שנולד במום. מניין אם נולד אח״כ ת״ל יהיה. כי לרבות כלאים וטריפה וכל הפסולין:
פסוק א:הוא. היא ולא ולדן:
פסוק ב:כי ימצא וגו'. מכאן ג״ש לכל מקום דכתיב ימצא. בעדי' הוא:
פסוק ב:בקרבך. למעט נכרים מסקילה:
פסוק ב:באחד שעריך. לג״ש מה כאן שער שעבד בו אף להלן כו':
פסוק ב:באחד שעריך. אף שאין שם ב״ד. איש. למעט את הקטן יכול למעט גם אשה ת״ל או אשה. ולפי שבטומאת כהני' כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן. ואמרת. לרבות שהוזהרו גדולים על הקטנים בא ללמד כאן שהוא להיפך:
פסוק ב:לעבר בריתו. שג' בריתות הן ברית תורה וברית ע״ז וברית מילה. ושבת כנגד כולם. שנאמר ג' פעמים ברית עם אות בפרשת כי תשא אצל שבת:
פסוק ב:לעבר בריתו. לכך עונש ישראל חמור מעכו״ם שישראל עובד ע״ז בסקילה וגוי בסייף משום שישראל כרתו ברית על ע״ז ולכך חמור מעכו״ם:
פסוק ג:וילך ויעבד. לפי שנאמר זבח לאלהי' יחרם אין לי אלא זביחה שאר עבודות מנין ת״ל בלתי לה' לבדו ואין לי אלא עבודת פנים לע״ז מנין עבודת' שדרכה בכך והשתחויה ת״ל וילך ויעבד וישתחו:
פסוק ג:אשר לא צויתי. אפי' בשיתוף:
פסוק ד:והגד לך וגו'. הוא השבע חקירו':
פסוק ד:נעשתה התועבה הזאת. הוא דרישות. את מי עבד ובמה עבד:
פסוק ד:בישראל. בישראל צריך דרישה וחקירה. פרט לנכרי שאין צריך דרישה וחקירה ואין צריך התראה ואפי' בעד אחד:
פסוק ה:והוצאת את האיש ההוא או את האשה וגו' אל שעריך.
פסוק ה:הוא נידון בסנהדרי קטנה פרט לעיר הנידחת או שבט שעבד ע״ז שצריך סנהדרי גדולה:
פסוק ה:ההוא. פרט לשוגג ולמוטעה:
פסוק ה:הדבר הרע. שיכול אין לי אלא אלו מנין המקבל לאלוה או אמר אלי אתה ת״ל הדבר הרע יכול אפי' מגפף ומנשק ת״ל הזה למעט:
פסוק ה:את האיש או את האשה. לפי שנ' בעיר הנידחת אנשים שנים. אנשי' ולא נשים יכול שהם ג״כ פטורין ת״ל האיש אפילו אחד. האשה. אפי' נשים חייבות:
פסוק ה:וסקלתם. הכל כדלעיל:
פסוק ו:על פי שנים עדים או וגו'. מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה. אף שלשה. ומניין אפי' מאה ת״ל עדים פי' דעדים ראשונה מיותר דהכי הל״ל על פי שנים או שלשה עדים:
פסוק ו:יומת המת. עד שיתיר עצמו למיתה:
פסוק ו:יומת המת. רשעים בחייהם קרויים מתים:
פסוק ו:על פי עד אחד. עדות מיוחדת. עד אחד ראה שחרית ועד כו' אחד ראה בחלון זה ואחד ראה כו':
פסוק ז:יד העדים תהיה בו בראשנ' וגו'. מצוה בעדים ואם לא מת יד כל העם תהיה באחרנה:
פסוק ח:כי יפלא. במופלא שבב״ד הכתוב מדבר:
פסוק ח:ממך. זה יועץ וכן הוא אומר ממך יצא וגו' יעץ בליעל:
פסוק ח:בין דם לדם. זה דם נידה וזיבה ודם לידה:
פסוק ח:בין דין לדין. דיני ממונות ונפשות ומכות:
פסוק ח:ובין נגע לנגע. זו נגעי בגדים נגעי אדם ובתים:
פסוק ח:דברי. אלו חרמים והקדשות וערוכין:
פסוק ח:ריבת. זו השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע:
פסוק ח:בשעריך. זו לקט שכחה ופיאה:
פסוק ח:ועלית. מלמד שבהמ״ק גבוה מא״י וא״י גבוה מכל הארצות:
פסוק ח:אל המקום. מלמד שהמקום גורם:
פסוק ח:אשר בחר ה' אלהיך בו. פרט לב״ד שביבנה. והטעם שצריך מופלא שבב״ד לפי שמופלא נקרא תעלומת החכמה ואין חולקי' בתעלומת החכמה:
פסוק ח:יועץ. זה עיבור שנים ואם מחולקים בעיבור חייב ג״כ לעלות אל המקום וכו'. דבר. הוא הלכה למשה מסיני והוא תורה שבע״פ. משפט. הוא י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן והן ד' חלקי התורה כנגד פרד״ס. בין דם לדם. שהתורה נחלק לששה חלקים. טהור וטמא. אסור ומותר. חייב וזכאי. בין דם לדם. הוא אסור ומותר כדי לטהר אשה לבעלה. בין דין לדין. הוא חייב וזכאי. בין נגע לנגע. הוא טמא וטהור. דברי ריבת בשעריך זהו שנאמר אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. כי ב' דברים הן בין אדם למקו' ובין אדם לחברו. ובבין אדם לחברו יש ב״ד אדם ששוה בערכו ועניים ואביונים שלמטה מערכו וזה שאמר הכתוב אורח חיים למעלה למשכיל שישכיל ויזהר בין אדם למקום ולחברו. למען סור משאול מטה. הם העניים והאביונים שאין להם להשען רק על אביהם שבשמים שהוא יריב ריבם וזה שאמר הכתוב כאן דברי. זו הקדשות וכו' הוא בין אדם למקום. ריבת. הוא בין אדם לחבירו. בשעריך. אלו העניים שלמטה מערכו שנאמ' בהם ואכלו בשעריך ושבעו:
פסוק ח:וקמת. מב״ד שמחולקי' עם ב״ד שבשעריך:
פסוק ט:ובאת אל הכהנים הלוים. מצות ב״ד שכהנים ולוים יושבין בהם יכול אפי' בדיעבד פסול ת״ל ואל השפט אף שאין כאן כהנים:
פסוק ט:אשר יהי' בימים ההם. אל תאמר פלוני כמשה ואהרן כו' אין לך ב״ד אלא כו' יפתח בדורו כו' וכה״א אל תאמר מה היה שהימי' הראשוני' היו טובים מאלה כי לא מחכמה וגו' רי״א אפי' קרוב ונחרחק ודרש אשר יהי' בימים ההם אף שמקודם קרוב היה:
פסוק ט:והגידו לך את דבר המשפט. מלמד שמחויב לשמוע גם לב״ד שביבנה יכול שיהי' חייב מיתה ת״ל יגידו לך מן המקום ההוא:
פסוק י:ועשית ע״פ הדבר אשר יגידו. הגדה זו חכמה:
פסוק י:אשר יורוך. אלו י״ג מדות שהתור' נדרשת בהם וכמ״ש ועליהם ככל הדברים ודרשו רז״ל ככל. זו דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים. כי יש שבעים פנים לתורה ונרמז במלת ככ״ל שעולה שבעים והם בדרוש ורמז. אף כאן עפ״י התורה אשר יורוך זו פשטות התורה שבכתב. ועל המשפט זו ראיות ונקראו דין. כמ״ש למעלה כי יפלא ממך דבר למשפט. וזו י״ג מדות שהתור' נדרשת בהן וזהו ועשית ע״פ הדבר אשר יגידו וגו' ושמרת וגו':
פסוק יא:ע״פ התורה וגו' ועל המשפט הענין שהתור' נדרשת בד' ענינים. דהיינו פשטי תורה והראיות דהינו ג״ש. ומה שנדרש' בי״ג מדות. ודינין שהלמ״ס הם. וסודו' התור'. וז״ש ע״פ הדב' אשר יגידו לך הוא סודו' התור' כמ״ש בזוהר הגדה הוא רזא דחכמתא. ושמרת לעשות. הוא תורה שבע״פ שבהם כל המצות. ע״פ התורה. הוא תורה שבכתב. ועל המשפט וגו'. הוא הראיות שמביאי' החכמים מן הפסוק. וכל הד' כלולין בשלשה:
פסוק יא:אשר יגידו לך ימין ושמאל. הוא מה שיאמרו החכמים ויעשו גדרים וז״ש עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי. הוא גזירת חכמים. מצותי. זו משנה. חקתי. הוא ג״ש. ותורתי. הוא תורה שבכתב:
פסוק יא:לא תסור מן הדבר. מדברי סופרים:
פסוק יא:אשר יגידו לך. כמ״ש ואביו שמר את הדבר. אבא יסד ברתא:
פסוק יא:ימין ושמאל. אפילו הוא אומר על שמאל שהוא ימין או להיפך:
פסוק יב:והאיש אשר וגו'. האיש ולא תלמיד:
פסוק יב:אשר יעשה. עד שיורה לעשות:
פסוק יב:בזדון. ולא בשוגג:
פסוק יב:לבלתי שמע. ולא השומע ממנו:
פסוק יב:העמד לשרת. מלמד שהשירות הוא בעמידה:
פסוק יב:או אל השפט. אף שאין כאן כהן כשר:
פסוק יב:ומת האיש וגו'. סתם מיתה בחנק:
פסוק יב:ההוא. ולא אנוס ולא מוטעה:
פסוק יב:ובערת הרע. צריך לבער רשעה וכו':
פסוק יג:וכל העם ישמעו וגו'. ד' דברים שצריכין הכרזה וזו אחד מהם:
פסוק יד:כי תבא אל הארץ וגו' וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך. מלמד שלא ימנו להם מלך עד אחר ירושה וישיבה. ר' נהוראי אומר התורה מדבר בגנאי של ישראל וכה״א בשמואל כי לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ר״י אומר מצוה היא שנאמר שום תשים וגו' אלא למה נענשו בימי שמואל לפי שהקדימו וכו':
פסוק יד:ככל הגוים. זהו הגנאי אף שמצוה לשאול מלך אבל הגנאי שיאמרו ככל הגוי':
פסוק טו:שום תשים אם מת המלך תמנה מלך אחר:
פסוק טו:אשר יבחר. ע״פ נביא:
פסוק טו:תשים עליך מלך. שתהא אימתו עליך אין רוכבין על סוסו וכו' ואין רואין כשהוא מסתפר כו':
פסוק טו:מקרב אחיך וגו'. זו עשה שלאו הבא מכלל עשה עשה:
פסוק טו:לא תוכל לתת עליך איש נכרי. ל״ת:
פסוק טו:אשר לא אחיך הוא. וגם לא עבד:
פסוק טז:רק לא ירבה לו סוסים. אבל כדי מרכבתו מותר:
פסוק טז:ולא ישיב וגו' מצרימה. שעבירה גורר' וכו':
פסוק טז:למען הרבות סוס. אפי' סוס אחד עובר א״כ למה נאמר סוסים לחייב על כל סוס וסוס:
פסוק יז:ולא ירבה לו נשים. אבל להדיוט מותר. לא ירבה לו נשים. אלא שמונה עשרה ר״י אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו ר״ש אומר אפילו אחת ומסירה וכו':
פסוק יז:וכסף וזהב לא ירבה לו. אבל כדי לתת לאפסניא מותר:
פסוק יח:והיה כשבתו וגו'. כשיעשה כל האמור בענין כדי הוא שישב על כסא:
פסוק יח:וכתב לו. ואינו יוצא בירושה:
פסוק יח:את משנה התור'. זו משנה תורה מאלה הדברים. רי״א משנה תורה ב' תורות א' שמונחת בבית גנזיו. ואחת שיוצאה ונכנסת עמו:
פסוק יח:על ספר. ולא קלף ודפתרא:
פסוק יח:ספר מלפני הכהנים וגו'. שצריך לכתוב מספר העזרה:
פסוק יט:והיתה עמו. נכנס. נכנסת עמו. יוצא. יוצאה עמו. יושב בדין. היא עמו וכו'. וקרא בו כל ימי חייו. מקום שראוי לקרות בו וכו':
פסוק יט:למען ילמד. זו תורה:
פסוק יט:לשמר. זו שמירה שיחזור התורה:
פסוק יט:לעשתם. שיעשה. מכאן שהתורה מביאה לידי יראה ויראה מביא' לידי שמירה ושמיר' מביא' לידי מעשה ולכך כתיב למען ילמד ליראה לשמר לעשתם שצריך שילמוד בתחלה כדי לבוא לידי מדות הללו:
פסוק כ:לבלתי רום לבבו מאחיו. שלא ינהג בגאוה. מאחיו. מאחיו ולא מנכרי שעל גוים מותר לנהוג בגאוה:
פסוק כ:ולבלתי סור מן המצוה. אפילו על דבר קל של נביא:
פסוק כ:ימין ושמאול. אפי' אומ' על ימין שהוא שמאל כמו בשאול:
פסוק כ:למען יאריך ימים על ממלכתו וגו'. וכן הוא אומר בשלמה גם עושר גם כבוד וגו' אם תלך בדרכי וגו'. והארכתי את ימיך. שעשירות וכבוד אתן לך בלי תנאי אבל אריכת ימים כבר כתבתי ולבלתי סור מן המצוה:
פסוק כ:הוא ובניו. מלמד שבניו קודמין למלכות מכל ישראל אם ממלא מקומו מנין לכל נשיאות והתמנות שבנו קודם ת״ל בקרב ישראל מה שבקרב כו' בנו קודם. והנה ג' ראשי מדות הם שמוציאין את האדם מן העולם גאוה תאוה וחמדה וכנגד זה נצטוה מלך ג' מצות אלו לא ירבה סוסים הוא גאוה לא ירבה נשים הוא תאוה וכסף וזהב הוא חמדה וכן מבואר בזוהר כי גאה גאה. שגאה על גוותנים. סוס ורכבו. שרוכבו מתגאה במה שרוכב על הסוס:
