פסוק ו:שנים או שלשה וכו׳ מה שנים וכו׳. ההרגש שמבחוץ דהול״ל שלשה או שנים דהכי אורחא דמלתא לומר ל״מ ג׳ דמהני אלא אף שנים א״ו להקיש ג׳ לב׳. ומ״ש רבינו דאין נעשים זוממין עד שיזומו כלם הן דברי ר״ש במתני׳ פ״ק דמכות ות״ק דריש התם דרשה אחריתי מה ג׳ מזימין לב׳ אף הב׳ יזומו הג׳ ור״ע התם דריש שבא הכתוב להחמיר על הג׳ ולעשות דינו כיוצא בהם לפי שנטפל לעוברי עבירה ותו התם מה ב׳ נמצא א׳ קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג׳ כן וכלהו הני מילי הלכתא נינהו דקרא סתמא כתיב לאקושי ואין היקש למחצה. והא דמייתי רש״י דברי ר״ש טפי מכלהו לפי שדרשת ר״ש היא להקל ולרבותא נקטיה דאפילו להקל מקשי׳ ג׳ לשנים וכ״ש לאידך מילי דהוי להחמיר. והא דקאמר רבינו עד שיזומו כלם ולא קאמר שלשתם רמז בזה מאי דתנן שאפילו הם מאה הדין כן שהם כשנים ונפקא לן מעדים יתירא:
פסוק ט:הכהנים וכו׳ שיצאו וכו׳. לא שיש הכרח שיהיו סנהדרי גדולה מן הכהנים אלא לפי שהם היו פנויים ממלאכה כגון חרישה וזריעה וכדומה וישראל היו מפרנסין אותם בתרומות ובמתנות כהונה היו מרבים הלימוד בתורה ומתחכמים וע״ד מה שארז״ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן וה״נ אמרו באוכלי תרומה ועיין מה שהאריך בזה הרב מהר״ם די לונזאני באצבע דרך חיים:
פסוק יא:ימין ושמאל אפי׳ וכו׳. הוצרך לזה ולא הניחו כפשוטו שלא יטה מן הדבר ההוא ימין ושמאל וע״ד שנמצא בשאר מקומות כמו אם אש להימין ולהשמאיל מכל אשר דבר וכו׳ וכן רבים משום דא״כ הך ימין ושמאל נכתב חוץ למקומו דהכי הול״ל לא תסור ימין ושמאל מן הדבר וכו׳ ולפי״ז מאי דכתיב נמי לעיל ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל צריך לפ׳ הכי שלא יסור ממצות נביא אפי׳ אומר על ימין שהוא שמאל וכגון אליהו בהר הכרמל. אלא שמצינו בכל מקום שנכתב כן כגון רק חזק ואמץ מאד וכו׳ אל תסור ממנו ימין ושמאל וצ״ל דבכלהו מסרך סריך בלישנא דהכא א״נ דר״ל אפי׳ יראה לך איזה דבר מן התורה חוץ מן הדעת והסברא אל תסור ממנה:
פסוק יג:וכל העם וכו׳ שממתינים וכו׳. היינו כר״ע דמתני׳ דפ׳ הנחנקין. והקשו המפרשים ז״ל מ״ש דהכא פירש״י דבעי המתנה עד הרגל ולקמן גבי עדים זוממין דכתיב והנשארים ישמעו וכו׳ וכן בר״פ תצא בבן סורר ומורה דכתיב וכל ישראל ישמעו פירש״י שצריכין הכרזה. ותי׳ הרב נח״י דלא אמר ר״ע המתנה אלא בזקן ממרא אב״א קרא אב״א סברא קרא דבהנהו כתיב וכל ישראל והכא כתיב העם. סברא דכלהו סגי בפרסום הכרזה. דכ״ע אפשר שיהיו עדי שקר או מסית או בן סורר אבל זקן ממרא שהגיע להוראה וראוי לסנהדרין בעי פרסום טפי עיין שם. ולא ידענא היכי מצי׳ לאוכוחי המתנה ממילת וכל העם טפי מכל ישראל. והסברא שכתב הרב לא ירדתי לסוף דעתו דאיפכא נלענ״ד מתוך הסברא דהנהו דשייכי בכלהו ליבעו פרסום טפי לכלהו אינשי כדי שישמעו ויראו ולא יעשו כמותו אבל זקן ממרא דלאו כ״ע דינא גמירי לא יהא צריך כ״כ פרסום כיון דלא שכיח כ״כ ואינו מסור לכל אבל לדעתי השפלה קו׳ מעיקרא ליתא דדוקא בזקן ממרא שאינו נהרג אלא בב״ד הגדול שבירושלם כדתנן התם משו״ה שייך לומר בו המתנה שברגל כל ישראל עולים לירושלם משא״כ באינך שהורגים אותם בב״ד שבעירם א״כ לא מהני במה שישמרו אותו עד הרגל דברגל לאו בההוא אתרא אתו כ״ע לכך פירשו שהפרסום בהם הוא ע״י כרוז ששולחים בכל המקומות ואף על גב דר״י הק׳ לר״ע דאטו מי כתיב יראו וייראו ישמעו וייראו כתיב לא חש ר״ע לקו׳ זו דאמר לך ר״ע אטו כלהו עולי רגלים שכיחי התם בב״ד הגדול בההיא שעתא שממיתין אותו דלכתוב יראו אדרבא שפיר כתיב ישמעו דאחר שממיתין אותו מוציאין כרוז בירושלם פ׳ נהרג על שהיה זקן ממרא ומיהו א״צ לשלוח שלוחין כמו האחרים דהא ברגל כלהו יתבי התם ולא מטרחינן שלוחי ב״ד בכדי:
פסוק יח:והיה כשבתו אם וכו׳. דאל״כ לימא ובשבתו א״נ דהכל מיותר דפשיטא דכשיושב על כסא מלכותו אז חייב במצות המלך ולא מקמי הכי:
פסוק כ:למען יאריך וכו׳ אתה שומע וכו׳. דאל״כ כבר כתיב לעיל והיה כשבתו וכו׳ שהמכוון בו אם עשה כן יתקיים מלכותו והא תו ל״ל אלא ללמוד מכלל הן וכו׳:
