עמוד המלוכה

לאחר שבסוף הפרק הקודם נפגשנו עם הכוח האלוקי המגיע אלינו מן התורה על ידי חכמי ישראל, שהם גם דייני האומה, עוברת התורה לעסוק בעניינו של עמוד קדושת האומה מצד עצמה, הוא המלך, המרכז בדמותו את רבבות נשמות בני עם ה' וכדברי הרמב"ם:

שלבו הוא לב כל קהל ישראל, לפיכך דיבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם, שנמר: "כל ימי חייו".
(רמב"ם הלכות מלכים פ"ג ה"ו)

סגולה זו של המלך רמוזה בלשון התורה, שתלתה את מינויו בדרישה העולה מלמטה, מתוך העם המתמצת את כוחו ואת שליחותו במשאלתו: "ואמרת אשימה עלי מלך" (וזאת אף שכאשר עולה הדרישה למינוי המלך, אין הוא מתמנה אלא כמשפט התורה ועל פי נביא). מתוך כך הוזהרנו שיהיה המלך מקרב אחינו ולא מקרב הגרים, שכן גם אם אישיותו של הגר ראויה למלכות אין הוא מוציא אל הפועל את כוחם ואת עניינם של ישראל.

אישיותו הישראלית המרוכזת של המלך מחייבת אותו בשלוש מצוות לא תעשה המיוחדות לו על פי מעלתו (כפי שהדגישה התורה בחזרתה על המילה "לו" בכל אחת מהמצוות הללו):

ראשית, "רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס". יסוד עלייתם של ישראל אל בימת העולם מונח ביציאה ממצרים, ואל לא להיטשטש לשום מטרה.

שנית, "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו". מי שעניינו לרכז באישיותו את כלל האומה, יש לו להיזהר מריבוי נשים המעורר את הרגשות, מטשטש ומפזר את כוחה הברור של הנפש.

שלישית, "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד". הממון עניינו רושם חיצוני, והרי אישיותו של המלך מבטאת את פנימיותם של ישראל.

אחרי האיסורים השומרים את המלך מטשטוש מעלתו, באה מצווה מיוחדת לחזק את עניינו הקדוש: "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר". ספר זה המיוחד למלך כהוספה על ספר התורה השווה לכל ישראל, מציין את חובתו של המלך להוציא משפט על פי הבנתו במקום שמשפט התורה אינו מכריע בשאלה מעשית הבאה לפניו, אמנם כל דבריו יהיו תמוכים באדני מוסר התורה הפנימי, שהרשות נתונה בידו לפרשו על פי בינת לבבו.

כך כתב הרמב"ם:

כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה... יש למלך רשות להורגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה, והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם.

עוד נאמר בעניינו של ספר זה "מלפני הכהנים הלוים", ללמדנו כי עניינם הפנימי של ישראל נקבע על ידי קדושת הלימוד וקדושת העבודה, ועל כן נצטווה המלך – לבם של כל קהל ישראל – לקרוא בספר זה כל ימי חייו "למען ילמד ליראה את ה' אלקיו לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת כל החקים האלה לעשתם".

קשר החיים עם התורה ועם ישראל יזכה את המלך להאריך ימים הן באישיותו הפרטית והן לדורותיו, בבניין בית מלוכה חי וקיים: "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל". זכינו לראות כיצד קבעה האומה הישראלית הכרה זו בתואר המיוחד שבו עיטרה את דוד, מלך ישראל האידאלי: "דוד מלך ישראל חי וקיים".