פסוק א:כל דבר רע כי תועבת לוסר לך כל המנבל את פיו נקרא תועבה ושנאוי:
פסוק א: כל דבר רע וכתיב בתריה איש או אשה אשר יעשה את הרע וגו' וילך ויעבוד אלהים אחרים לומר שהדיבור והמחשבה בעכו"ם מצטרפים למעשה:
פסוק ו:על פי שנים עדים פ"א כפולה לומר דוקא מפיהם ולא מפי כתבם:
פסוק ו: יומת המת הרשעים בחייהם נקראים מתים:
פסוק ח:כי יפלא פ"א כפולה ועקומה לו' במופלא שבב"ד ואינו חייב כי אם בתורה שבע"פ. ב"פ השופט בפרשה שהם בגי' שבעים סנהדרין שצריך שימרה על ב"ד הגדול:
פסוק יג:וכל העם ישמעו ויראו וסמיך ליה אשימה עלי מלך שכן כתיב במלך כל איש אשר ימרה את פיך:
פסוק יג: ולא יזידון עוד וסמיך ליה אשימה עלי מלך שכן אמר דוד להכרית מעיר ה' כל פועלי און:
פסוק יד:כי תבוא בגימ' בימי שמואל:
פסוק יד: וישבתה מלא ה"א לאחר ה' דורות שאלו מלך:
פסוק יד: ככל הגוים אשר סביבותי ולכך שאלו מלך בימי שמואל כי עד עתה לא היה לפלשתים מלך אלא סרנים. אחר פרשת עכו"ם ואשרה כתיב פרשת מלך לומר שהמלך מצווה להסיר האשרות ולבער עכו"ם:
פסוק טו:שום תשים עליך בגי' שלשים מעלות. לומר שהמלכות נקנית בל' מעלות:
פסוק טו: מקרב אחיך בגימט' משבט יהודה:
פסוק כ:לבלתי רום לבבו מאחיו הפ' מתחיל ומסיים בל' רמז שיצא מלכות מיהודה ששמו עולה ל' ול' מעלות במלכות ודוד בן ל' שנה במלכו ולכך אמר שירה שמתחלת בל' והוא למנצח לעבד ה' לדוד: