פסוק א:אשר יהיה בו מום. תניא, יכול המקדים עולה לחטאת, פסח לתמיד, מוספים לתמידים, יהיה עובר בל"ת, ת"ל לא תזבח לה' אלהיך אשר יהיה בו מום, על אלו עובר בל"ת, ואין מקדים קדשים זל"ז עובר בל"ת [ספרי].
פסוק א:כל דבר. תניא, מניין לקדשים ששחטם חוץ לזמנם וחוץ למקומם שעובר בל"ת, ת"ל לא תזבח לה' אלהיך כל דבר רע [ספרי].
פסוק א:כל דבר רע. תניא, מניין לבעל מום שנולד במומו ובעל גרב ויבלת וחזרת וחולה וזקן ומזוהם שהביאם למזבח שעובר בל"ת, ת"ל לא תזבח כל דבר רע .
(שם)
פסוק א:כי תועבת ה' אלהיך הוא. תניא, מניין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד ואתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן שהביאם למזבח שעובר בל"ת, ת"ל כי תועבת ה' אלהיך הוא .
(שם)
פסוק א:כי תועבת ה' אלהיך הוא. תניא, ר' יהושע אומר, כי תועבת ה' אלהיך הוא, הוא תועבה ואין הולד תועבה .
(שם)
פסוק א:כי תועבת ה' אלהיך הוא. תניא, רבי שמעון אומר, יכול כשם שרובע ונרבע פסולין בקרבן כך פסולים בכהן, ת"ל כי תועבת ה' אלהיך הוא, בזבח דברתי ולא בזובח .
(שם)
פסוק ב:כי ימצא. ולהלן הוא אומר (פ' ו') על פי שנים עדים וגו', זה בנה אב, שכל מקום שנאמר ימצא – בשנים ובשלשה עדים הכתוב מדבר .
(שם)
פסוק ב:איש או אשה. מה תלמוד לומר, אלא לפי שמצינו שאין עושין עיר הנדחת על פי יחיד וע"פ נשים, יכול אף כאן פטור בכאלה, תלמוד לומר איש או אשה [ספרי].
פסוק ג:וישתחו להם. העובד עבודת כוכבים, אחד העובד ואחד משתחוה חייב, דכתיב וילך ויעבוד אלהים אחרים וישתחו להם וכתיב בתריה וסקלתם באבנים ומתו .
(סנהדרין ס' ב')
פסוק ג:אשר לא צויתי. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, ונתן הקב"ה עצה בלב כל אחד והסכימו כולן לדעה אחת וכתבו לו אשר לא צויתי לעבדם .
(מגילה ט' א')
פסוק ד:ודרשת היטב. הובא לפנינו לעיל בפ' ראה בפסוק ודרשת וחקרת (י"ג ט"ו).
פסוק ד:בישראל. אין לי אלא בישראל, גרים ועבדים מניין, ת"ל (פ' ה') והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההוא אשר עשו את הדבר הרע הזה [ספרי].
פסוק ה:האיש ההוא. ההוא ולא אנוס, ההוא ולא שוגג, ההוא ולא מוטעה .
(שם)
פסוק ה:אל שעריך. ת"ר, שעריך – זה שער שעבד בו, או אינו אלא שער שנדון בו , נאמר כאן שעריך ונאמר להלן (פ' ב') באחד שעריך, מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו אף שעריך האמור כאן שער שעבד בו .
(כתובות מ"ה ב')
פסוק ה:אל שעריך. שעריך ולא שער נכרים .
(שם שם)
פסוק ה:את האיש וגו'. מה ת"ל, לומר לך איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא עיר כולה לשעריך, מכאן שאין עושין עיר הנדחת אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד .
(סנהדרין ט"ז ב')
פסוק ה:באבנים. יכול באבנים מרובות ת"ל (פ' אמור) באבן, אי באבן, יכול באבן אחת, ת"ל באבנים, הא כיצד, לא מת בראשונה ימות בשניה [ספרי].
פסוק ו:על פי שנים עדים. כתיב (קהלת י״ב:י׳) בקש קהלת למצוא דברי חפץ, בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה , יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת .
(ר"ה כ"א ב')
פסוק ו:על פי שנים עדים. תניא, א"ר שמעון בן שטח, אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו וראיתי סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר, ואמרתי לו, רשע, מי הרגו לזה, אני או אתה, אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה על פי שנים עדים יומת המת, היודע מחשבות יפרע מאותו האיש שהרג את חבירו, אמרו, לא זזו משם עד שבא נחש והכישו ומת .
(סנהדרין ל"ז ב')
פסוק ו:על פי שנים עדים. כל הדרשות השייכות לפסוק זה יבא לפנינו בלשון פ' כזה לקמן י"ט ט"ו.
פסוק ו:יומת המת. וכי מת הוא והלא חי הוא, אלא המת מעיקרא, מכאן שהרשעים בחייהם קרוים מתים .
(ברכות י"ח ב')
פסוק ו:יומת המת. מלמד שצריך שיתיר עצמו למיתה .
(סנהדרין מ"א א')
פסוק ו:יומת המת. תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר, מניין להתראה מה"ת, שנאמר על פי שנים עדים יומת המת, וכי מת הוא, אלא להודיעו באיזה מיתה הוא מת .
(ירושלמי סנהד' פ"ה ה"א)
פסוק ו:יומת המת. אין לי אלא אם מת כסדר הזה, מניין לרבות שאר המומתים, ת"ל על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת [ספרי].
פסוק ו:לא יומת וגו'. אמר רב נחמן, עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות, דכתיב לא יומת על פי עד אחד, בדיני נפשות הוא דאין כשרה, אבל בדיני ממונות כשרה .
(מכות ו' ב')
פסוק ו:על פי עד אחד. תניא, לא יומת על פי עד אחד, להביא שנים שרואין אותו, אחד מחלון זה ואחד מחלון זה, ואין רואין זה את זה שאין מצטרפין, ולא עוד אלא אפילו בזה אחר זה בחלון אחד אין מצטרפין .
(שם שם)
פסוק ו:עד אחד. מאי אחד, אילימא עד אחד ממש, מרישא שמעינן לה, על פי שנים עדים, אלא מאי אחד – אחד אחד, מכאן לעדות מיוחדת שהיא פסולה .
(שם שם)
פסוק ז:יד העדים. אמר שמואל, נקטעה יד העדים פטור, מאי טעמא דבעינן יד העדים תהיה בו וליכא, אבל גידמין דמעיקרא לא, מאי טעמא, דאמר קרא יד העדים – שהיתה כבר .
(סנהדרין מ"ה ב')
פסוק ז:יד העדים וגו'. בית הסקילה היה גובה שתי קומות, אחד מן העדים דוחפו, אם מת בה יצא, ואם לאו השני נוטל את האבן ונותנו על לבו, אם מת בה יצא, ואם לאו רגימתו בכל ישראל, שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה .
(סנהד' מ"ה א')
פסוק ז:ובערת הרע מקרבך. בער עושי הרעות מישראל [ספרי].
פסוק ח:כי יפלא וגו'. ת"ר, כי יפלא – במופלא שבבית דין הכתוב מדבר, ממך – זה יועץ, שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים, דבר – זה הלכה, למשפט – זה הדין .
(סנהד' פ"ז א')
פסוק ח:כי יפלא ממך דבר. אין זקן ממרא חייב עד שיורה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, מאי טעמא, כתיב הכא כי יפלא ממך דבר וכתיב התם (פ' ויקרא) ונעלם דבר מעיני הקהל, מה להלן אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת .
(סנהדרין פ"ז א')
פסוק ח:בין דם לדם. בין דם נדה, דם לידה, דם זיבה .
(שם שם)
פסוק ח:בין דם לדם. מנלן דאיכא דם טהור באשה ודלמא כל דם דאתא מינה טמא, א"ר אושעיא, אמר קרא, כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם – בין דם טהור לדם טמא .
(נדה י"ט א')
פסוק ח:בין דין לדין. בין דיני נפשות, דיני ממונות, דיני מכות .
(סנהדרין פ"ז א')
פסוק ח:ובין נגע לנגע. בין נגעי אדם, נגעי בתים, נגעי בגדים .
(סנהדרין פ"ז א')
פסוק ח:דברי ריבות בשעריך. דברי – אלו החרמים והערכין וההקדשות, ריבות זו השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע, בשעריך – זו לקט שכחה ופאה .
(שם שם)
פסוק ח:וקמת ועלית. וקמת – מבית דין , ועלית – מלמד שבית המקדש גבוה מא"י .
(שם שם)
פסוק ח:וקמת ועלית. מכאן אמרו שלשה בתי דינין היו שם, אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח הר העזרה ואחד על לשכת הגזית שמשם תורה יוצאת לכל ישראל, שנאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' [ספרי].
פסוק ח:אל המקום. מצאן זקן ממרא לסנהדרין אבית פגי והמרה עליהם, יכול תהא המראתו המראה, ת"ל וקמת ועלית אל המקום – מלמד שהמקום גורם .
(סנהדרין י"ד ב')
פסוק ט:ובאת. לרבות בית דין שביבנה [ספרי].
פסוק ט:אל הכהנים וגו'. תניא, ובאת אל הכהנים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, בזמן שיש כהן יש משפט ובזמן שאין כהן אין משפט .
(סנהדרין נ"ב ב')
פסוק ט:אל הכהנים הלוים. מצות ב"ד שיהיו בו כהנים ולוים, יכול אם אין בו יהיה פסול, ת"ל ואל השופט – אע"פ שאין בו כהנים ולוים כשר [ספרי].
פסוק ט:אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו, אלא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיך .
(ר"ה כ"ה ב')
פסוק ט:אשר יהיה בימים ההם. דרש רבי יוסי הגלילי, וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו, אלא זה שהיה קרוב ונתרחק .
(סנהדרין כ"ח ב')
פסוק ט:דבר המשפט. אלו דקדוקי משפט [ספרי].
פסוק י:מן המקום ההוא. מלמד שאין זקן ממרא נדון אלא על פי ב"ד של שבעים ואחד .
(סוטה ז' ב' ברש"י)
פסוק י:מן המקום ההוא. מלמד שאין חייבים עד שתהא הוראה מלשכת הגזית [ירושל' הוריות פ"א ה"א].
פסוק י:מן המקום ההוא. ארבעים שנה קודם חורבן הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות ולא דנו דיני נפשות, מאי טעמא, כיון דחזו דנפישי להו רוצחין ולא יוכלו לדון, אמרו, מוטב נגלי ממקום למקום כי היכי דלא לחייב, דכתיב ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא – מלמד שהמקום גורם .
(ע"ז ח' ב')
פסוק יא:על פי התורה. נביא וזקן למה הם דומין, לפלך ששלח שני פלמטרין שלו למדינה, לאחד מהם כתב אם אינו מראה לבם חותם שלי אל תאמינו לו, ולאחד כתב אע"פ שאינו מראה לכם חותם שלי תאמינו לו, כך בנביא כתיב (פ' ראה) ונתן אליך אות או מופת, ברם הכא כתיב על פי התורה אשר יורוך .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ד)
פסוק יא:על פי התורה. מלמד שעל דברי תורה חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על דברי סופרים [ספרי].
פסוק יא:אשר יאמרו וגו'. אשר יאמרו לך תעשה – זו מצות עשה, לא תסור מן הדבר – זו מצות לא תעשה .
(שם)
פסוק יא:לא תסור. גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, ובאיזו ל"ת אמרו, תרגמא רב בר שבא קמיה דרב כהנא, בלאו דלא תסור .
(ברכות י"ט ב')
פסוק יא:לא תסור. כל מילי דרבנן אסמכו חכמים על לאו דלא תסור .
(שם שם)
פסוק יא:לא תסור. מברכין על נר חנוכה אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה, והיכן צונו, אמר רב אויא, לא תסור וגו' .
(שבת כ"ג א')
פסוק יא:מן הדבר. אין זקן ממרא חייב עד שיורה לבטל מקצת ולקיים מקצת [מצוה], דכתיב לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך, מן הדבר ולא כל הדבר .
(הוריות ד' א')
פסוק יא:ימין ושמאל. יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין תשמע להם, ת"ל ימין ושמאל, כשיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל .
(ירושלמי הוריות פ"א ה"א)
פסוק יא:ימין ושמאל. ואפילו נראין בעיניך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל שמע להם [ספרי].
פסוק יב:אשר יעשה. מלמד שאין זקן ממרא חייב עד שיורה לעשות .
(סנהדרין פ"ו ב')
פסוק יב:לבלתי שמוע אל הכהן. ולא שומע מפי שומע [ספרי].
פסוק יב:העמד לשרת. מגיד הכתוב שאין שירות בשר אלא מעומד .
(שם)
פסוק יג:וכל העם ישמעו. זקן ממרא אין ממיתין אותו לא בב"ד שבעירו ולא בב"ד שביבנה אלא מעלין אותו לב"ד הגדול שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל, שנאמר וכל העם ישמעו ויראו .
(סנהדרין פ"ט א')
פסוק יג:וכל העם ישמעו. ת"ר, זקן ממרא צריך הכרזה, דכתיב ובל העם ישמעו ויראו .
(שם שם)
פסוק יד:כי תבא אל הארץ. תניא, רבי יוסי אומר, שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה [להעמיד להם מלך מניין, דכתיב כי תבא אל הארץ וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך] .
(שם כ' ב' וברש"י)
פסוק טו:שום תשים. אמר ליה ההוא כותי לר' חזקיה, חמי, מה כתיב באורייתא שום תשים עליך מלך, אשים אין כתיב כאן אלא תשים – דאת שויתי' עלך .
(ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו)
פסוק טו:שום תשים. מהו שום תשים, לומר שאם מת תמנה אחר תחתיו [ספרי].
פסוק טו:מקרב אחיך. אמר רבא, גר דן את חבירו הגר דבר תורה, שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך, עליך הוא דבעינן מקרב אחיך אבל גר דן את חבירו הגר .
(יבמות ק"ב א')
פסוק טו:מקרב אחיך. תניא, שום תשים עליך מלך מקרב אחיך, כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך .
(קדושין ע"ו ב')
פסוק טו:מקרב אחיך. תניא, אם היתה אמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה .
(שם שם)
פסוק טו:מקרב אחיך. ממובחר שבאחיך .
(ב"ק פ"ח א')
פסוק טו:מקרב אחיך. אין לי אלא מלך, מניין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי הדיינים ומכין ברצועה ת"ל מקרב אחיך תשים עליך מלך, כל שתמנהו עליך לא יהיו אלא מן הברורין שבעמך .
(ירושלמי קדושין פ"ד ה"ה)
פסוק טו:מקרב אחיך. ולא מחוץ לארץ [ספרי].
פסוק טו:תשים עליך מלך. אמר רב אשי, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, דכתיב שום תשים עליך מלך – שתהא אימתו עליך .
(קדושין ל"ב ב')
פסוק טו:תשים עליך מלך. תניא, רבי יהודה אומר, לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם שנאמר שום תשים עליך מלך – שתהא אימתו עליך .
(סנהדרין כ' ב')
פסוק טו:תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך, לפיכך אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום ולא כשהוא בבית המרחץ .
(שם כ"ב א')
פסוק טו:תשים עליך מלך. מלך ולא מלכה [ספרי].
פסוק טו:לא תוכל. מעשה באגריפס המלך שהיה קורא בתורה וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות, אמרו לו, אל תתיירא אגריפס, אחינו אתה .
(סוטה מ"א א')
פסוק טז:לא ירבה לו סוסים. יכול אפילו כדי מרכבתו ופרשיו, ת"ל לא ירבה לו, לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו, הא מה אני מקיים סוסים – סוסים הבטלים .
(סנהדרין כ"א ב')
פסוק טז:למען הרבות סוס. מניין אפילו סוס אחד והוא בטל שהוא בלא ירבה, ת"ל למען הרבות סוס, א"כ למה נאמר סוסים – לעבור בל"ת על כל סוס וסוס .
(שם שם)
פסוק טז:לא תספון לשוב. תנא רבי שמעון בן יוחאי, זה אחד מן השלשה מקומות בתורה שבהם הוזהרו ישראל שלא לשוב למצרים .
(ירושלמי סוכה פ"ה ה"א)
פסוק טז:לא תספון לשוב. לישיבה אי אתה חוזר, אבל אתה חוזר לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש את הארץ .
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ט)
פסוק יז:ולא ירבה לו. לו למעוטי הדיוטות שפותרים ברבוי נשים .
(סנהדרין כ"א ב')
פסוק יז:ולא ירבה לו נשים. וכמה הן בלא ירבה, לא ירבה אלא עד שמונה עשרה, שכן מצינו בדוד המלך .
(סנהדרין כ"א ב')
פסוק יז:ולא יסור לבבו. א"ר יצחק, מפני מה לא נתגלו טעמי תורה, שהרי שני מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם, כתיב לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, אמר שלמה אני ארבה ולא אשיב, אני ארבה ולא אסור, וכתיב (מ"א י') ותצא מרכבה ממצרים וגו' וכתיב (שם י"א) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו .
(שם שם)
פסוק יז:לא ירבה לו. ת"ר, וכסף וזהב לא ירבה לו, יכול אפילו כדי ליתן אפסניא, תלמוד לומר לא ירבה לו, לו אינו מרבה, אבל מרבה הוא כדי ליתן אכסניא .
(סנהדרין כ"א ב')
פסוק יח:וכתב לו. תנא, וכתב לו את משנה התורה וגו', כותב לשמו שני תורות, אחת שיוצאת ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו .
(שם שם)
פסוק יח:וכתב לו. לו – לשמו, שלא יתנאה בשל אבותיו [ש□ שם].
פסוק יח:את משנה התורה. ת"ר, כתב שהיה בימי משה נשתנה ע"י עזרא, דכתיב (עזרא ד׳:ז׳) וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית, וכתיב (דניאל ה׳:ח׳) ולא כהלין כתבא למקרי ופשרה להודע למלכא, וכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת, כתב הראוי להשתנות .
(שם כ"ב א')
פסוק יח:את משנה התורה. אין לי אלא משנה תורה, שאר דברי תורה מניין, ת"ל לשמור את כל דברי התורה, א"כ למה נאמר משנה התורה שעתידה להשתנות, אחרים אומרים אין קורין ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד [ספרי].
פסוק יט:והיתה עמו. יוצא למלחמה מוציאה עמו, נכנס מכניסה עמו, יושב בדין היא עמו, מיסב היא כנגדו, שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו .
(סנהדרין כ"א ב')
פסוק יט:וקרא בו. מקום הראוי לקרות בו, לפיכך אינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבה"כ .
(שם שם)
פסוק יט:כל ימי חייו. והלא דברים ק"ו, ומה מלך שעוסק בצרכי ישראל נאמר בו וקרא בו כל ימי חייו – ההדיוט לא כש"כ .
(ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו)
פסוק יט:כל ימי חייו. ימי חייו אלו הימים, כל ימי חייו – לרבות הלילות [ספרי].
פסוק יט:למען ילמד ליראה. מלמד שהתלמוד מביא לידי יראה, יראה מביאה לידי שמירה, שמירה מביאה לידי מעשה .
(שם)
פסוק כ:למען יאריך ימים. תניא, אין מושחין כהנים מלכים, מאי טעמא, א"ר חייא בר אבא, על שם למען יאריך ימים על ממלכתו, מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה וגו' .
(ירושלמי סוטה פ"ח ה"ג)
פסוק כ:הוא ובניו וגו'. הוא ובניו – מלמד שירושה היא להם, לפיכך אין מושחין מלך בן מלך, והני מילי בזמן דליכא מחלוקת אבל בזמן דאיכא מחלוקת מושחין, דאמר קרא בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל .
(הוריות י"א ב')
פסוק כ:הוא ובניו וגו'. ללמד שאם מת – עומד בנו תחתיו, ואין לי אלא מלך, מניין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם, ת"ל הוא ובניו בקרב ישראל, כל שהם בקרב ישראל בנו עומד תחתיו [ספרי].