תנ"ך על הפרק - דברים טז - השמחה בתורה בכלל ובפרקנו בפרט / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים טז

169 / 929
היום

הפרק

הרגלים, ספירת העומר, עֲלִיָּה לָרֶגֶל, שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, אִסֻּרֵי מַצֵּבָה וַאֲשֵרָה

שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה׃וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֔ה לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּר֔ אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֥ שְׂאֹ֛ר בְּכָל־גְּבֻלְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְלֹא־יָלִ֣ין מִן־הַבָּשָׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר תִּזְבַּ֥ח בָּעֶ֛רֶב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן לַבֹּֽקֶר׃לֹ֥א תוּכַ֖ל לִזְבֹּ֣חַ אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֔וֹ שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם׃וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔ בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ וּפָנִ֣יתָ בַבֹּ֔קֶר וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽיךָ׃שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצּ֑וֹת וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י עֲצֶ֙רֶת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה מְלָאכָֽה׃שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפָּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעוֹת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ׃וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כָל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָ֖ה רֵיקָֽם׃אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃לֹֽא־תִטַּ֥ע לְךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כָּל־עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

השמחה בתורה בכלל ובפרקנו בפרט

הקדמה

כמה פעמים מופיעה לשון שמחה בחמשת חומשי התורה?

התשובה מפתיעה ביותר: בארבעת החומשים הראשונים מופיעה לשון שמחה רק פעם אחת בכל חומש. לעומת זאת, בחומש דברים מופיעה לשון שמחה שתים עשרה פעמים, ומהן שבע פעמים בפרשתנו, פרשת ראה!

א. באיזה הקשר מופיעה השמחה 

בארבעת החומשים הראשונים?

בחומש בראשית נאמר:

ויאמר לבן ליעקב: ...למה נחבאת לברֹח ותגנֹב אֹתי ולא הִגדת לי, ואשלחך בשמחה ובשִרים, בתֹף ובכִנור.
(לא, כז)

בחומש שמות נאמר:

ויחר אף ד' במשה ויאמר: הלֹא אהרן אחיך הלוי, ידעתי כי דבר ידבר הוא, וגם הנה הוא יֹצא לקראתך, וראך ושמח בלבו.
(ד, יד)

בחומש ויקרא נאמר:

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפֹת תמרים וענף עץ עבֹת וערבי נחל, ושמחתם לפני ד' אלקיכם שבעת ימים.
(כג, מ)

בחומש במדבר נאמר:

וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצֹצרת על עֹלֹתיכם ועל זבחי שלמיכם, והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם, אני ד' אלקיכם.
(י, י)

מניתוח הפסוקים עולה שהפסוק הראשון מצטט את דברי השקר של לבן, כאילו הוא היה שמח לשלח את יעקב לביתו.

הפסוק השני מגלה על מעלתו העצומה של אהרן, ששמח שמחה אמיתית בגדולתו של משה, שבא לגאול את ישראל, ואף על פי שמשה היה צעיר ממנו בשלש שנים, ואהרן גם היה נביא במצרים עוד קודם לכן, בעוד שמשה גדל בצעירותו בבית פרעה ואחר כך ברח למדין. כידוע, אמרו חז"ל שבזכות השמחה האמיתית של אהרן בגדולתו של משה זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב (רש"י שם) .

שני הפסוקים האחרונים מדברים על מצוות שבני ישראל מצווים בהן: הפסוק הראשון מצווה על השמחה לפני ד' בארבעת המינים בחג הסוכות, והפסוק השני מצווה לתקוע בחצוצרות בזמן הקרבת הקרבנות בימי השמחה.

ב. באיזה הקשר מופיעה לשון שמחה בפרשת ראה?

כאמור, לעומת ארבעת הפסוקים היחידים בכל אחד מארבעת החומשים הראשונים, בחומש החמישי נמצאת לשון שמחה שתים עשרה פעמים, ומהן שבע פעמים בפרשתנו [עוד פעם אחת בפרשת כי תצא (כד, ה), עוד שלש פעמים בפרשת כי תבא (כו, יא; כז, ז; כח, מז), ועיין שם במאמר על כך, ופעם אחת בפרשת וזאת הברכה (לג, יח)].

שלש פעמים מופיעה לשון שמחה בפרק י"ב:

ז. ואכלתם שם לפני ד' אלקיכם, ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך ד' אלקיך.
יב. ושמחתם לפני ד' אלקיכם, אתם ובניכם ובנֹתיכם ועבדיכם ואמהֹתיכם, והלוי אשר בשעריכם, כי אין לו חלק ונחלה אתכם.
יח. כי אם לפני ד' אלקיך תאכלנו, במקום אשר יבחר ד' אלקיך בו, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך, ושמחת לפני ד' אלקיך בכל משלח ידך.

פעם אחת בפרק י"ד:

כו. ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך, בבקר ובצאן וביין ובשכר, ובכל אשר תשאלך נפשך, ואכלת שם לפני ד' אלקיך, ושמחת אתה וביתך.

שלש פעמים בפרקנו (ט"ז):

יא. ושמחת לפני ד' אלקיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך, והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך, במקום אשר יבחר ד' אלקיך לשכן שמו שם.
יד. ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך.
טו. שבעת ימים תחג לד' אלקיך במקום אשר יבחר ד', כי יברכך ד' אלקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך, והיית אך שמח.

1. השמחה בחמשת הפסוקים הראשונים

כאשר מתבוננים היטב בפסוקים מגלים שבחמשת הפסוקים הראשונים השמחה מופיעה בצמוד לביטוי "לפני ד'"!

נוסף על כך כאשר מתבוננים היטב באותן פרשיות שבהן מופיעה לשון שמחה מגלים דבר מענין מאד ביחס לביטוי נוסף שמופיע פעמים רבות בפרשת ראה: "המקום אשר יבחר ד'". בפרק י"ב מופיע ביטוי זה שש פעמים, בפרק י"ד מופיע הביטוי שלש פעמים, בפרק ט"ו פעם אחת, ובפרק ט"ז שוב מופיע הביטוי שש פעמים, וביחד שש עשרה פעם!

עולה שבאותן פרשיות שבהן מופיע הביטוי "המקום אשר יבחר ד'" פעמים רבות, מופיעה גם לשון שמחה פעמים רבות! 

האם יש קשר בין הדברים?

ודאי! השמחה מופיעה בצמוד לעליה לירושלים ולעבודת ד' במקדש!

כאשר אדם מישראל עולה למקדש, הרי שמתוך ההימצאות לפני ד', ועבודתו את ד' - מתגברת בו השמחה. וכל שכן כאשר כל ישראל עולים למקדש, הרי שמתוך האחדות וההימצאות לפני ד' ועבודתם את ד' מתגברת השמחה. [את יסוד הדברים למדתי מהספר "לקוטים והערות על התורה" לרב יוסף אברהם וולף (הוצאת "אהל אברהם" בני ברק תשנ"ז) בתחילת פרשת ראה.]

2. השמחה בשני הפסוקים האחרונים

בפרשת חג הסוכות נאמר:

יג. חג הסכת תעשה לך שבעת ימים, באספך מגרנך ומיקבך.
יד. ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך.
טו. שבעת ימים תחג לד' אלקיך במקום אשר יבחר ד', כי יברכך ד' אלקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך, והיית אך שמח.

השמחה הראשונה אינה מתיחסת ל"מקום אשר יבחר ד'", אלא נובעת מהאסיף. אחר כך הפסוק מצוה על החגיגה "במקום אשר יבחר ד'", ומסיים בציווי: "והיית אך שמח", שיתכן ונובע מההימצאות "במקום אשר יבחר ד'", ויתכן ונובע מהאסיף.

עולה שיש שתי סיבות לשמחה בפרשתנו: ההימצאות "במקום אשר יבחר ד'", והאסיף.

יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בבנין בית המקדש בשמחה גדולה, ושם נעבוד את ד' בשמחה גדולה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך