פסוק א:את חדש האביב. נקרא כן בעבור שהיה בו אביב בצאתם ממצרים והמכחישים אמרו כי לא נעשה פסח בלא אביב וכבר השיבותי על הבליהם גם אנחנו נודה כי בית דין היה מסתכל לאביב ודע כי אין לחדשים בלשון הקדש שמות כי ניסן סיון גם כסליו גם טבת גם אדד שהם נזכרים במקרא הם לשון כשדים על כן אמר הוא חדש ניסן רק מצאנו זיו ואיתני' ובול וטעם ראשון כאשר ימצא האביב הנו חדש הראשון כי משם יחל לספור החדשי' אם היתה שנה שעברה שנים עשר חדש או שלשה עשר לא נחוש על זה וזה טעם ראשון רק קדמונינו ז״ל העתיקו עם האביב דברים אחרים וכל דבריהם אמת:
פסוק א:לילה. הוציאך מתחת רשות פרעה והקרוב עוד אפרשנו:
פסוק ב:ובקר. לשלמים והעד ובקר שלשת אלפים אחר שאמר הכל לפסחים על כשבים ובני עזים וכן נתנו לפסחים חמשת אלפים ובקר חמש מאות והנה זכר הפסח קודם הבקר וכן אתה וביתך וי״א כי במצרים אמר כבש או עז ועתה בקר אם יוכל והראשון הוא הנכון:
פסוק ג:לא תאכל עליו חמץ. שלא ימצא חמץ בעת שחיטת הפסח:
פסוק ג:כל ימי חייך. בכל שנה:
פסוק ד:אשר תזבח בערב. שהוא בשר הפסח:
פסוק ו:בערב כבוא השמש. פירשתיו:
פסוק ו:מועד צאתך ממצרים. שב אל פסח כי מועד חדש האביב יצאו ממצרים ואיננו דבק עם כבוא השמש:
פסוק ז:ובשלת. פירשתיו באש וכן ויבשלו את הפסח באש והזכיר ובשלת שלא יאכלנו חי:
פסוק ז:ופנית בבקר. אמרו המכחישים כי ילך ביום קדש אל ביתו וארצו ואנחנו לא נסמוך על דעתנו במצות כי אם על מעתיקי התורה והנה מצאנו ביום השמיני שלח את העם והוא יום קדש וכתוב אחר וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם יש אומרים כי הפירוש לאהליהם כאשר הוא וביום החול לארצם:
פסוק ז:והלכת לאהליך סבוב לירושלים ומשם ילך אל ארצו בחול:
פסוק ח:ששת ימים. אמרו הקדמונים מהחל חרמש ויתכן להיות ביום השביעי דבק עם ששת ימים והבדילו מפאה אל פאה אחרת להזהיר לא תעשה מלאכה ולא אמר כל מלאכה והטעם כל מלאכת עבודה ובמקום שאמר כל מלאכה שם כתוב אך וכאשר הזכיר הפסח שהוא חייב לבא אל מקום הכבוד הזכיר החג השני גם השלישי ולא הזכיר יום תרועה ויום העשור כי אין הצבור מתחבר במקדש:
פסוק י:מסת. דגשות הסמ״ך להתבלע הנו״ן והמלה מגזרת נס כטעם הרמת יד:
פסוק י:נדבת ידך. לעולה ולשלמי':
פסוק יב:וזכרת כי עבד היית. דבק עם עבדך ואמתך:
פסוק יג:באספך מגרנך ומיקבך. על כן נקרא חג האסיף:
פסוק טו:תחג. תזבח הזבח והטעם על הצבור או טעם תחוג ליחיד לעשות עולות ושלמים והעד כי יברכך והטעם תעשה זה בעבור שברך אותך השם והוסיף בכל תבואתך לבאר על ברכת התבואה שהוציאה הארץ:
פסוק טו:מעשה ידיך. בסחורה ואומנות:
פסוק טו:והיית אך שמח. מצוה לשמוח בחג הסוכות וי״א כי יברכך לעתיד ותהיה לעולם שמח:
פסוק טו:וטעם אך. כי לא תהיה כי אם כן:
פסוק טז:ולא יראה. זהו מסת נדבת ידך:
פסוק טז:את פני ה'. פירשתיו:
פסוק יח:אע״פ שכל מצוה ומצוה עומדת בפני עצמה יש כדמות דרש להדבק הפרשיות. וטעם שופטים. אע״פ שאתה חייב ללכת שלשה פעמים למקום הכהנים משרתי המקדש ושם תשאל מהחקים והמשפטים זה לא יספיק לך עד שיהיו לך שופטים בכל שעריך:
פסוק יח:ושוטרים הם המושלי' מגזרת שוטר ומושל וכן משטרו בארץ והטעם כי השופט ישפוט והשוטר יכריח המעוות:
פסוק יח:בכל שעריך. וכן מצאנו שעשה יהושפט:
פסוק יח:לשבטיך. בכל שער שבט ושבט:
פסוק יח:ושפטו את העם. שב אל השופטים:
פסוק יט:לא תטה משפט. עם כל אחד מהשופטים ידבר:
פסוק יט:תכיר. פירשתיו בפסוק לא תכירו פנים במשפט:
פסוק כ:צדק צדק. עם בעלי הריב ידבר וטעם שני פעמים לדבר צדק שירויח בו או יפסיד או פעם אחר פעם כל ימי היותך או לחזוק:
פסוק כ:למען תחיה. עם הבאים אל הארץ ידבר:
פסוק כ:וירשתה. עם בניהם ידבר והטעם שתעמוד לך זו הירושה והדבר שיתחיל השופט לדקדק הוא על עבודת גילולים המפורסמ' בתחלה כמו לא תטע לך אשרה כי כן משפט ע״ג אחר אחת בתוך:
פסוק כב:ולא תקים לך מצבה. לע״ג והעד אשר שנא רק מצבה שלא לע״ג איננה אסורה והעד הנאמן בפרשת וישלח יעקב:
