פסוק ו:היקום אשר ברגליהם. מהו היקום אשר ברגליהם, א"ר אלעזר, זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו .
(סנהדרין ק"י א')
פסוק י:כגן הירק. תניא, כמה רוחב פרסה – טפח, דכתיב והשקית ברגלך כגן הירק, וכמה רגל – טפח .
(שבת פ"ה א')
פסוק יא:למטר השמים. תניא, ר' יהושע אומר, כל העולם כולו ממים עליונים הוא שותה, שנאמר למטר השמים תשתה מים .
(תענית ט' ב')
פסוק יא:למטר השמים. תניא, מרחיקין את הזרעים מן הכותל שלשה טפחים מפני שמעלה חלודה, ותיפק ליה משום מיא, תנא בארץ ישראל קאי, דכתיב בה למטר השמים תשתה מים .
(ב"ב י"ט א')
פסוק יב:עיני ה' אלהיך בה. עתים לטובה ועתים לרעה, עתים לטובה כיצד, הרי שהיו ישראל חייבים בר"ה ופסקו להם גשמים מועטים ולבסוף חזרו בהם, להוסיף עליהם אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, אלא מורידין בזמנן, לרעה כיצד, הרי שהיו ישראל זכאים בר"ה ופסקו להם גשמים מרובים ולבסוף חזרו בהם, לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזירה אלא מורידן שלא בזמנן .
(ר"ה י"ז ב')
פסוק יב:מרשית השנה וגו'. אמר רב יהודה אמר רב, שנה טובה צריכה רחמים, דכתיב תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה .
(ברכות נ"ה א')
פסוק יב:מרשית השנה וגו'. באחד בתשרי ר"ה לשנים, למאי הלכתא, אמר רב נחמן בר יצחק, לדין, דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה, מראשית השנה נדון מה יהא בסופה .
(ר"ה ח' א')
פסוק יב:מרשית השנה וגו'. א"ר יצחק, כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, שנאמר מראשית השנה, מרשית חסר כתיב, ועד אחרית – סופה שיש לה אחרית .
(ר"ה ט"ז ב')
פסוק יג:והיה אם שמע. אמר ר' יהושע בן קרחה, למה קדמה פרשת והיה אם שמע לפרשת ויאמר, מפני שפרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום ופרשת והיה אם שמע נוהג ביום ובלילה .
(ברכות י"ג א')
פסוק יג:אם שמע תשמעו. מה ת"ל אם שמע תשמעו, ללמד שאם שמע אדם מצוה אחת משמיעין אותו מצות הרבה [מכילתא פ' בשלח ט"ו כ"ו].
פסוק יג:ולעבדו בכל לבבכם. איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה, וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם, מכאן אמרו מזכירין גבורות גשמים בתפלה .
(תענית ב' א')
פסוק יד:יורה ומלקוש. יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או אינו אלא יורה בכסליו, ת"ל בעתו יורה ומלקוש, מה מלקוש בעתו אף יורה בעתו .
(שם ו' א')
פסוק יד:יורה ומלקוש. ת"ר, יורה שמורה את הבריות להטיח גגותיהם ולהכניס את פירותיהם ולעשות כל צרכיהם , דבר אחר יורה – שמרוה את הארץ ומשקה עד התהום ויורד בנחת ולא בזעף .
(תענית ו' א')
פסוק יד:יורה ומלקוש. ת"ר, יכול שמשיר את הפירות ומשטף את הזרעים ואת האילנות , ת"ל מלקוש, מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה .
(שם שם)
פסוק יד:יורה ומלקוש. ת"ר, יכול מלקוש שמפיל את הבתים ומשבר את האילנות ומעלה את הסקאין ת"ל יורה, מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה, ויורה גופה מנלן, דכתיב (יואל ב׳:כ״ג) ובני ציון גילו ושמחו בה' כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון .
(שם שם)
פסוק יד:ומלקוש. מאי מלקוש, אמר שמואל, דבר שמל קשיותיהן של ישראל , דבי ר' ישמעאל תנא, דבר שממלא תבואה בקשיה, במתניתא תני, דבר שיורד על המלילות ועל הקשין .
(שם שם)
פסוק יד:ואספת דגנך. ולהלן הוא אומר (הושע ב׳:י״א) ולקחתי דגני בעתו , לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום .
(ברכות ל"ה ב')
פסוק יד:ואספת דגנך. תניא, רבי ישמעאל אומר, ואספת דגנך מה ת"ל , לפי שנאמר (יהושע א׳:ח׳) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן, ת"ל ואספת דגנך, הנהג בהם מנהג דרך ארץ [שם שם]
פסוק יד:ואספת דגנך. תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר (ישעיהו ס״א:ה׳) ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך [שם שם]
פסוק יד:ואספת דגנך. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולות בהן, לא תגנוב – ואספת דגנך – ולא דגנו של חבירך .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)
פסוק יד:ואספת דגנך. תניא, א"ר יונה, התמידין הן קרבנותיהם של כל ישראל, ואם יהיו כל ישראל יושבין ובטלין, והא כתיב ואספת דגנך, ומי אוסף להם את הדגן, לפיכך התקינו נביאים הראשונים מעמדות [ירושלמי תענית פ"ד ה"ב]
פסוק טו:לבהמתך. אמר רב יהודה אמר רב, אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת .
(ברכות מ' א')
פסוק טז:ועבדתם אלהים אחרים. וכתיב בתריה וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר, מלמד שבעון עבודת כוכבים הגשמים נעצרין [ירושלמי תענית פ"ג ה"ג]
פסוק יז:וחרה אף ה'. תניא, רבי ישמעאל אומר, נאמר כאן וחרה אף ה' ונאמר להלן (פ' משפטים) וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, מה להלן חרב אף כאן חרב [מכילתא פ' משפטים]
פסוק יז:ועצר את השמים. תנא רב יוסף, ועצר את השמים – מן העבים ומן הרוחות, או אינו אלא מן המטר, כשהוא אומר ולא יהיה מטר הרי מטר אמור, הא מה אני מקיים ועצר את השמים, מן העבים ומן הרוחות .
(תענית ג' ב')
פסוק יז:ועצר את השמים. אמר רב חסדא, גשמים שירדו כדי לגוף בהן פי חבית אין בהם משום ועצר את השמים .
(שם ו' ב')
פסוק יז:ועצר את השמים. אמר רב חסדא, גשמים שירדו קודם ועצר אין בהם משום ועצר , אמר אביי, לא אמרן אלא קודם ועצר דאורתא, אבל קודם ועצר דצפרא יש בהם משום ועצר, דענני דצפרא לית בהו ממשא .
(תענית ו' ב')
פסוק יז:ועצר את השמים. אמר רב חסדא, גשמים שירדו על מקצת מדינה ועל מקצת מדינה לא ירדו אין בהם משום ועצר .
(שם שם)
פסוק יז:ועצר את השמים. אמר רבי זעירא מדיהבת, אין הגשמים נעצרים אא"כ נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה, דכתיב ועצר את השמים ואבדתם מהרה .
(תענית ז' ב')
פסוק יז:ועצר את השמים. אמר ריש לקיש, נאמרה עצירה באשה כי עצר ה' בעד כל רחם (פ' וירא) ונאמרה עצירה בגשמים, לפי שבשעה שהשמים נעצרין מלהוריד מטר דומה לאשה שמחבלת ואינה יולדת .
(שם ח' ב')
פסוק יז:ואבדתם מהרה. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולות בהן, לא תרצח – ואבדתם מהרה, מאן דקטיל מתקטיל .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)
פסוק יז:ואבדתם מהרה. מהו ואבדתם מהרה – מיד אני מגלה אתכם, דבר אחר ואבדתם מהרה, גולה אחר גולה, וכן אתה מוצא בעשרת השבטים ובשבט יהודה ובנימין גולה אחר גולה [ספרי].
פסוק יח:ושמתם. ת"ר, ושמתם – סם תם, נמשלה תורה לסם חיים, אמר להם הקב"ה לישראל, בני, בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, אם אתם עוסקין בתורה אין אתם נמסרים בידו .
(קדושין ל' ב')
פסוק יח:ושמתם וגו'. אמר להם הקב"ה לישראל, אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל אף על פי כן היו מצויינים במצות, כדי שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם כחדשים [ספרי].
פסוק יח:על לבבכם וקשרתם, מלמד שתהא שימה כנגד הלב, מכאן לתפילין של יד שמניחן בגובה שביד .
(מנחות ל"ז ב')
פסוק יט:ולמדתם מהו ולמדתם – שתהא למודך תם, שיתן ריוח בין הדבקים, כגון בכל לבבך, על לבבך, בכל לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, על לבבכם, הכנף פתיל, אתכם מארץ .
(ברכות ט"ו ב')
פסוק יט:ולמדתם. תניא, האשה אינה מחויבת ללמד לעצמה תורה, דכתיב ולמדתם ולמדתם, כל שאחרים מצווין ללמדו מצוה ללמד את עצמו וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אין מצווה ללמד את עצמו .
(קדושין כ"ט ב')
פסוק יט:ולמדתם. תניא, אין האשה חייבת ללמד את בנה תורה, דכתיב ולמדתם ולמדתם, כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד .
(שם שם)
פסוק יט:ולמדתם אתם. אמר רב יהודה אמר רב, בתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה ומי שאין לו אב לא היה לומד תורה. דהוי דרשי ולמדתם אתם – עד שבא יהושע בן גמלא והתקין שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות, ועל זה זכור הוא לטוב .
(ב"ב כ"א א')
פסוק יט:את בניכם. מלמד שהאב מחויב ללמד את בנו תורה .
(קדושין כ"ט ב')
פסוק יט:את בניכם. את בניכם ולא את בנותיכם, מכאן שהאשה אין אחרים מצווין ללמדה .
(שם שם)
פסוק יט:את בניכם. אין לי אלא בניכם, בני בניכם מניין, ת"ל (פ' ואתחנן) והודעתם לבניך ולבני בניך .
(קדושין ל' א')
פסוק יט:את בניכם. נשים פטורות מק"ש ומתפילין, לכתיב ולמדתם אותם את בניכם – ולא את בנותיכם, את שהוא חייב בת"ת חייב בתפילין, ונשים כיון שאין חייבות בת"ת אין חייבות בתפילין .
(ירושלמי ברכות פ"ב ה"ג)
פסוק יט:את בניכם. האב זוכה לבן בחכמה, דכתיב ולמדתם אותם את בניכם .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ז)
פסוק יט:לדבר בם. מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו בלשון הקודש ומלמדו תורה, ואם אינו מדבר עמו בלה"ק ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאלו קוברו, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ומכלל הן אתה שומע לאו [ספרי].
פסוק כ:וכתבתם. כל פסוק זה נתבאר לפנינו לעיל בפ' ואתחנן (ו' ט').
פסוק כא:למען ירבו ימיכם. כתיב (יהושע כ״ד:ל״א) וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע, א"ר יוחנן ימים האריכו שנים לא האריכו , אלא מעתה למען ירבו ימיכם וימי בניכם, הכי נמי ימים ולא שנים – ברכה שאני .
(שבת ק"ה ב')
פסוק כא:למען ירבו ימיכם. הנשים חייבות במזוזה, ונקיש מזוזה לת"ת, לא ס"ד, דכתיב למען ירבו ימיכם, אטו גברי בעו חיי, נשי לא בעו חיי .
(קדושין ל"א א')
פסוק כא:למען ירבו ימיכם. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות ק"ש בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולות בהם, כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך – למען ירבו ימיכם .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)
פסוק כא:וימי בניכם. תניא, בעון מזוזה בנים מתים, דכתיב וכתבתם על מזוזות למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ויש אומרים אף בעון בטול תורה, מאי טעמא, מקרא נדרש לפניו ולפני פניו .
(שבת ל"ב ב')
פסוק כא:וימי בניכם. יכול בניכם ולא בנותיכם, ת"ל למען ירבו – ברכה היא .
(ב"ב ק"י ב')
פסוק כא:על האדמה וגו'. אמרו ליה לר' יוחנן, איכא סבי בבבל, תמה ואמר, והא כתיב למען ירבו ימיכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם וגו', אבל בחו"ל לא , כיון דאמרו ליה שמקדמי ומחשכי לבי כנשתא, אמר, היינו דאהני להו .
(ברכות ח' א')
פסוק כא:לתת להם. לכם לא נאמר אלא להם. מכאן לתחיית המתים מן התורה .
(סנהדרין צ' ב')
פסוק כא:כימי השמים וגו'. א"ר יהודה אמר שמואל, ימות המשיח כמיום שנברא העולם ועד עכשיו שנאמר כימי השמים על הארץ .
(שם צ"ט א')
פסוק כא:כימי השמים וגו'. תניא, רבנן אמרי, עוביו של רקיע מהלך שנים כשני אבות הראשונים, שנאמר לאבותיכם וגו' כימי השמים על הארץ .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"א)
פסוק כב:ולדבקה בו. וכי אפשר להדבק בשכינה, אלא כל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח והמהנה ת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מתדבק בשכינה .
(כתובות קי"א ב')
פסוק כג:כל הגוים האלה. אין לי אלא הגוים האלה, מניין לרבות מסייעיהם, ת"ל את כל הגוים [ספרי].
פסוק כח:וסרתם וגו'. מכאן אמרו, כל המודה בעבודת כוכבים ככופר בכל התורה, וכל הכופר בעבודת כוכבים כמודה בכל התורה [ספרי].
פסוק כט:והיה כי יביאך. תניא, אין והיה אלא מיד, כי יביאך – עשה מצוה זו שבשכרה תכנס לארץ .
(שם)
פסוק כט:ונתתה את הברכה וגו'. מה ת"ל, אם לגופיה, הרי כבר נאמר (פ' תבא) אלא להקדים ברכה לקללה, יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות, ת"ל ברכה וקללה, ברכה אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות קודמות לקללות ולהקיש ברכה לקללה מה קללה בלוים ובקול רם ובלשון הקודש ובכלל ובפרט ואלו ואלו עונין אמן, אף ברכה כן .
(סוטה ל"ז ב')
פסוק ל:הלא המה וגו'. תניא, ר' אליעזר בן יעקב אומר לא בא הכתוב אלא להראות להם דרך בשניה כדרך שהראה להם בראשונה (סוטה ל"ג ב')
פסוק ל:בעבר הירדן. תניא, רבי יהודה אומר, בעבר הירדן, מעבר לירדן ואילך .
(שם שם)
פסוק ל:אחרי דרך. אמר להם בדרך לכו ולא בשדות וכרמים .
(שם שם)
פסוק ל:מבוא השמש. מקום שחמה זורחת .
(שם שם)
פסוק ל:הישב בערבה. אמר להם, בישוב לכו ולא במדבריות, בערבה לכו ולא בהרים וגבעות .
(שם שם)
פסוק ל:הישב בערבה. אלו הר גריזים והר עיבל שיושבים בהם כותיים .
(שם שם)
פסוק ל:מול הגלגל. סמוך לגלגל .
(שם שם)
פסוק ל:אצל אלוני מורה. ולהלן הוא אומר (פ' לך) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, מה אלון מורה דלהלן שכם אף אלון מורה שבכאן שכם .
(שם שם)
פסוק לא:וירשתם וישבתם. תנא דבי רבי ישמעאל, וירשתם אותה וישבתם בה – במה ירשתם – בישיבה, מבאן לקרקעות שנקנין בחזקה .
(קדושין כ"ו א')
פסוק לא:וירשתם וישבתם. תניא, וירשתם אותה וישבתם בה, בזכות שתרשו תשבו [ספרי].